ישראל פולס

מי אשם באלימות המשתוללת בחברה הערבית?

p
המחבר
בקצרה
התחושה ברחוב הערבי היא שהם אינם חלק מהמדינה, וכי כל עוד "הערבים יורים בערבים" אז מבחינת הממשלה והמשטרה שימשיכו ככה. אז נכון, המשטרה היא גורם עיקרי לאי מיגור האלימות, אבל גם לחברה הערבית עצמה יש אחריות.

"אני מוקיע את מעשי הרצח והאלימות בחברה הערבית" נזכר לצייץ ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר שתיקה ארוכה ורועמת מול האלימות המשתוללת ומעשי הרצח בחברה הערבית [6 באוקטובר]. לאחר למעלה מ-70 מקרי רצח מאז תחילת השנה [2019] ולמעלה מ-1,300 קורבנות מאז שנת 2000, קצה נפשו של הציבור הערבי והמונים יצאו להפגין [4 באוקטובר] כדי למחות על אוזלת ידה של המשטרה.

אם נצרף לכל זה את נתונים כמו: 95% מאירועי הירי בישראל הם בחברה הערבית וקרוב ל-60% ממקרי הרצח בישראל מתרחשים שם, נקבל תמונת מצב מדאיגה של השפל אליו הגיעה החברה הערבית, המהווה רק 20% מהאוכלוסייה בישראל.

נראה שאפילו נתניהו, המקפיד בדרך כלל להתבטא בנושאים הקשורים לחברה הערבית רק כשזה משרת אותו פוליטית, ולרוב מדובר בדברי הסתה, לא יכול היה להתעלם מהנתונים האלה ושחרר את הציוץ הנ"ל. אם כי זה קצת תמוה; בכל זאת נתניהו הוא ראש הממשלה כבר למעלה מעשור ברציפות ובמשך כל הזמן הזה נתן למפלצת הזו לגדול ולהגיע לממדים כה נוראיים. הוא אמור היה להיות הראשון לטפל ולמגר את האלימות והפשיעה בחברה הערבית. אחרי הכל מדובר באזרחי המדינה, ומגיעה להם אותה תחושת ביטחון כמו לאזרחים היהודים.

היעדר הטיפול באלימות בחברה הערבית קשור, כך נדמה, לתפיסה שהשתרשה אצל לא מעט ממקבלי ההחלטות במדינת ישראל, כפי שניתן להסיק מדבריו המקוממים של השר לביטחון פנים גלעד ארדן. "האלימות היא בתרבות שלהם, במקום תביעה שולפים סכין", הוא האשים. לדבריו, מדובר ב"חברה מאוד מאוד אלימה, זה קשור לזה שאמא יכולה לתת אישור לבן לרצוח את האחות כי היא יוצאת עם גבר שלא נראה למשפחה".

כמובן שדברים אלה לא מגובים בשום מחקר מדעי. מדובר בעוד התבטאות גזענית מבית היוצר של השר ארדן, אשר התבטא לא פעם באופן מסית כלפי האזרחים הערבים. החל מ"טרור ההצתות" שלא היה בעקבות גל שריפות בחורף 2016; דרך הצגת יעקוב אבו אל-קיעאן, שנורה למוות באירוע פינוי אום אל-חיראן, כמחבל ואת האירוע כפיגוע [דצמבר 2018]; וכלה בתאונת דרכים בת"א שהפכה למתקפת טרור מבחינת השר, אשר מיהר לספר זאת לנשיא טראמפ בביקורו בארץ [מאי 2017].

מעניין להשוות את דברי השר ארדן לדבריו של יו"ר המנהלת לשיפור שירותי המשטרה לחברה הערבית, ניצב ג'מאל חכרוש (הניצב המוסלמי הראשון במשטרה), אשר הצהיר: "החברה הערבית היא לא אלימה. היא מעורבת ב-60% מעבירות הרצח בישראל, אך זה 2.5% מהחברה הערבית. כלומר, 97.5% הם אזרחים נורמטיביים. אי אפשר להכליל שכולם אלימים, זה אחוז קטן שבו צריך להתמקד ולטפל" [מארס 2019].

יוצא מכך שאמירותיו של השר ארדן אינן מבוססות, ומעידות יותר על ניסיון להתחמק מאחריות כשר לביטחון פנים. במיוחד נוכח דבריו השבוע של ניצב חכרוש בראיון לחדשות כאן: " 70 שנה המשטרה לא הייתה ברחוב הערבי, עכשיו אנחנו עושים את התיקון" [6 באוקטובר].

התחושה ברחוב הערבי היא שהם אינם חלק מהמדינה, וכי כל עוד "הערבים יורים בערבים" אז מבחינת הממשלה והמשטרה שימשיכו ככה. זה בעצם מה שהביא למחאת הציבור הערבי שצפויה להימשך בשבועות הקרובים. היטיב לתאר זאת יו"ר סיעת הרשימה המשותפת, ח"כ אחמד טיבי, בשיחה עם אל-מוניטור: "לערבי מותר לרצוח ערבי והאחראים ימשיכו לשתות אספרסו בת"א. לפני שנת 2000 שיעור האלימות בחברה הערבית היה נמוך בהרבה מהיום, וכעת 60% ממקרי הרצח מבוצעים ע"י ערבים. יותר מ-90% ממקרי הירי מתרחשים ביישובים הערביים ומאז שנת 2000 מספר הערבים שנורו למוות ע"י ערבים עומד על 1,386. לכן אי אפשר לטעון שהעלייה בפשיעה היא חלק מתרבות אלא היא תוצאה ישירה של מדיניות הדרה, של אי טיפול ושל יחס לחברה הערבית כאל החצר האחורית של המדינה. אנחנו מזה עשור קוראים לאסוף את הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית, אין יישוב שאין בו כלי נשק, לרבות תלמידים בבתי ספר שמחזיקים כלי נשק. מדינת ישראל שיודעת ויכולה להפציץ משאית עם נשק בסודן, יכולה בקלות להגיע לרכב מיצובישי או מזדה עם נשק שנכנס לעיר אום אל-פחם".

על הטענה שחברי הכנסת הערבים הצביעו ביולי 2018 נגד חוק שיאפשר הקמת תחנות משטרה בחברה הערבית, משיב בשיחה עם אל-מוניטור הח"כ לשעבר עיסאווי פריג' ממרצ: "במרצ התנגדנו לחוק כי אנו נגד כפייה. אנחנו לא מתנגדים להקמת תחנות משטרה, אלא נגד כל חוק שבא לכפות נושאים של תכנון ובנייה על הרשות המקומית. כמו שאנו לא רוצים מהלכים דומים להקמת מגרשי כדורגל ומועדוני תרבות ביישובים הערביים".

יש להודות על האמת: אי אפשר לטמון את הראש בחול ולטעון שרק המשטרה אשמה במצב. אמנם היא גורם עיקרי לאי מיגור האלימות בחברה הערבית, אבל האשמה לא רק בה. איך יכול להיות ש-2.5% מהאוכלוסייה הערבית, כפי שציין ניצב חכרוש, הפכו לפרצופה של החברה הערבית? הגיע הזמן לעשות בדק בית ולהבין איך האלימות והפשיעה הפכו למראה שכיח ביישובים הערביים, ואיך משפחות הפשע הפכו למפלטם של לא מעט צעירים המחפשים את הדרך הקלה והמהירה להרוויח כסף. על הורי הצעירים הללו לבדוק כיצד הם כשלו במשימת החינוך שלהם, שהביאה את בנם להסתובב חמוש בנשק לא חוקי ולירות לכל עבר.

מראות האלימות בכמה יישובים ערביים ביום הבחירות המוניציפליות באוקטובר 2018 – לא המשטרה אשמה שכך נראית הדמוקרטיה בחברה הערבית. איך ירי באוויר הפך לחלק מהווי החתונות שם? הרי אותו ירי כבר הביא בעבר להרג אנשים. אין ספק שיש כאן כשל חינוכי המתחיל בבית, אשר מצדד בתפיסה שאלימות היא פתרון.

כדי לפתור את הבעיה יש צורך בשילוב ידיים של כל הגורמים הרלוונטיים במדינה, החל ממערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט וכלה בהנהגת הציבור הערבי וההורים. ועוד נקודה למחשבה: מדוע עבריין ערבי מרשה לעצמו לירות ולרצוח ביישוב ערבי אך נמנע לעשות זאת ביישוב יהודי? אולי כי גם הוא מבין ששם זה קו אדום מבחינת הרשויות. אם ייתפס, הוא ייכלא לתקופה ממושכת. אבל ביישובים הערביים אין דין ואין דיין.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: violence, police, knesset, umm al-fahm, arab israelis

עפיף אבו מוך כותב עבור אל-מוניטור. מעבר לכך, אבו מוך הינו הייטקיסט, פובליציסט ואקטיביסט פוליטי וחברתי. בעבר פירסם מאמרים רבים בכלי תקשורת שונים בישראל והשתתף כחבר פאנל בתוכניות רדיו וטלוויזיה כפרשן פוליטי. יוזם אירועי שבתרבות בחברה הערבית ופעיל למען הנכחת החברה הערבית בשיח הציבורי והחדרת הקול הערבי לתקשורת העברית בישראל. טוויטר AfifAbuMuch@

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept