ישראל פולס

לא רק שתי מדינות: הגיע הזמן לבחון פתרונות מציאותיים יותר

p
המחבר
בקצרה
במצב הנוכחי, כשבישראל שולטת ממשלת ימין ובשטחים שולט כאוס פוליטי, ניסיון לקדם פשרה טריטוריאלית נידון מראש לכישלון. בעוד הממסד בישראל וברשות מתעקש להיאחז ברעיון שתי המדינות, החברה האזרחית מנסה לקדם דיון ציבורי בתוכניות כמו קונפדרציה או מדינה אחת.

בפגישה שהתקיימה בבניין האו"ם בניו יורק, בתום נאומו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) במועצת הביטחון ב-20 בפברואר, הפתיעו שליחיו של נשיא ארה״ב למזרח התיכון, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, את שגרירי המדינות החברות במועצה. השניים הודיעו כי בכוונת הנשיא להניח בקרוב את מה שמכונה "עסקת המאה" שלו בפני המועצה. הנשיא טראמפ מצפה, כך אמרו, שכולם יצביעו כאיש אחד בעד העסקה - תבשיל שהם לא היו שותפים להכנתו ושאינם יודעים אם יערב לחיכם של הפלסטינים והישראלים. כמה ימים קודם לכן טראמפ עצמו דווקא הוריד את הציפיות מהממשלות בירושלים ורמאללה. בראיון ל"ישראל היום" (11 בפברואר) אמר הנשיא כי "כרגע הפלסטינים אינם בעניין של לעשות שלום", וכי גם אינו בטוח לחלוטין שישראל "כרגע בעניין של לעשות שלום".

בקרב פוליטיקאים ישראלים ופלסטינים מהזרם המרכזי וכן בקרב דיפלומטים זרים, שוררת תמימות דעים לגבי גורלו המר של רעיון שתי המדינות. ממצאים של סקר פלסטיני-ישראלי שפורסם בסוף ינואר, מצביעים על ירידה באמון הציבור הפלסטיני והישראלי בסיכוי לשלום. הסקר, שנערך בדצמבר 2017 על ידי מרכז תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב והמרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקרים ברמאללה (PCPSR), מראה כי רוב גדול בשני העמים - שלושה רבעים - מאמינים שהסיכוי לקיום מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל בחמש השנים הקרובות נמוך או אפסי. רבע מהישראלים היהודים תומכים במשטר אפרטהייד או בגירוש פלסטינים. 

46 אחוז מכל אחת משתי האוכלוסיות תומכות עדין במתווה שתי המדינות. אך הסיכוי שממשלת נתניהו תאמץ מתווה שתי מדינות שכולל ויתורים בהר הבית (ויתורים כאלה יהיו חלק מתוכניתו של טראמפ, כך לטענת דיפלומט מערבי ששוחח עם אל-מוניטור) שואף לאפס.  כך גם הסיכוי שהפלסטינים יוותרו על השליטה בחראם א-שריף. מקור בממשל האמריקאי ששוחח עם אל-מוניטור שלא לציטוט, אמר בצער לא מוסתר כי ההיצמדות לאשליית פתרון שתי המדינות עשויה להסתיים דווקא במשטר אפרטהייד או בסכסוך נצחי, וכי על ישראל להתחיל להיערך לפתרון מדינה אחת.

 במקביל לשחיקת האמון בפתרון שתי המדינות, מסתמנת עליה בתמיכה ברעיון החדש-ישן של קונפדרציה ישראלית-פלסטינית. כבר ב-1968 הציע אורי אבנרי, בספרו "מלחמת היום השביעי", מסגרת מדינית, כלכלית וביטחונית משותפת למדינת ישראל ומדינת פלסטין, שתוקם על בסיס קווי ה-4 ביוני 1967.  על פי סקר מכון שטיינמץ-PCPSR, שליש מהיהודים בישראל תומכים בכך – עלייה של שבעה אחוזים לעומת יוני 2017, ושל 13 אחוז לעומת דצמבר 2016.  מנגד, התמיכה הפלסטינית ברעיון הקונפדרציה ירדה בתשעה אחוזים (מ-37 אחוז ביוני ל־28 אחוז בדצמבר 2017).

למרות שהממסד מתעלם מהרעיון, תנועת "שתי מדינות, מולדת אחת", שהוקמה לפני כמה שנים על ידי פעילי שלום ישראלים ופלסטינים, מתמידה להפיצו. על פי המתווה שלה, ישראלים יוכלו לחיות בפלסטין כאזרחים ישראלים ותושבים פלסטינים, ופלסטינים יוכלו לחיות בישראל כאזרחים פלסטינים ותושבים ישראלים. חופש התנועה בין שתי המדינות יתפתח בהדרגה ובאופן מוסכם.

הפתרון החדש-ישן של "מדינה אחת לשני העמים" אינו זוכה לפי שעה לאהדה ציבורית. כבר בשנת 1925, קבוצת האינטלקטואלים היהודים "ברית שלום" ניסתה, ללא הצלחה, לקדם את חזון המדינה הדו-לאומית בארץ ישראל. בימים אלה מנסה ארגון חדש, בשם "קרן המדינה האחת", שבו שותפים פעילי שלום ישראלים לא ציוניים, פלסטינים ואירופאים, למנף את הרעיון. בהודעת ההשקה של הקרן נכתב כי הרעיון זוכה לתמיכה של 40-30 אחוז בקרב הישראלים והפלסטינים. אבל הסוקרים מטעם מכוני שטיינמץ ו-PSPSR איתרו לא יותר מ-14 אחוז תמיכה בקרב היהודים הישראלים, ולא יותר מעשרה אחוזים מקרב הפלסטינים. 

לצד רעיונות הקונפדרציה והמדינה האחת, מנסה החברה האזרחית לקדם דיון ציבורי בתוכניות דוגמת  שלום אזורי ("ישראל יוזמת" ו"היוזמה האזורית"), או נסיגה חד-צדדית ("מפקדים למען ביטחון"). מנגד, הממסדים הישראלי והפלסטיני מתעקשים להיאחז בפתרון שתי המדינות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לשלם לו מס שפתיים בשעה שהוא משלם למפעל ההתנחלויות הון תועפות מכספי משלמי המסים. יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי מפליג בחלומות על שתי מדינות. בנאומו השבוע (4 במארס) בכנס השנתי של איפא"ק בוושינגטון הבטיח גבאי לדבוק בפתרון זה, ובכך "לכבד את החלום של הוריי בלדאוג להיפרדות מהפלסטינים".

אפילו במפלגת השמאל מרצ לא מעיזים לקדם דיון ציבורי על רעיונות חלופיים. ארגונים ותיקים כמו "שלום עכשיו" ו"יוזמת ז'נבה" מוסיפים לדבוק במתווה המבוסס על חלוקת הארץ. תוכנית השלום שאבו מאזן הציג באו"ם ממחזרת אף היא את פתרון שתי המדינות על בסיס גבולות 67' ויישום יוזמת השלום הערבית. אך רק 26 אחוז מהציבור הפלסטיני מגלה היום עניין בהסכם שלום - ירידה תלולה בהשוואה ל-45 אחוז שתמכו בשלום ביוני האחרון. מנגד, יותר משליש (38%) מהפלסטינים מעדיפים מאבק מזוין, לעומת 21 אחוז בסקר הקודם. גם בצד הישראלי, המדיניות הנוכחית מנבאת רעות. אמנם הקבוצה הגדולה ביותר (38%) מעדיפה את האפשרות של שלום על פני "מלחמה מכרעת" בפלסטינים (19%), אך לפני קצת יותר מחצי שנה 45 אחוז מהנשאלים תמכו בשלום ורק 12 אחוזים בחרו באפשרות של מלחמה.

במצב הנוכחי, כשבישראל שולטת ממשלת ימין מתנחלי ובשטחים הפלסטינים שולט כאוס פוליטי, ניסיון לקדם פשרה טריטוריאלית נידון מראש לכישלון. עוד כישלון מביא עוד אכזבה. עוד אכזבה תוליד עוד הקצנה. אלברט איינשטיין אמר לפני שנים רבות כי שיגעון הוא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת. במקרה הזה, יש להניח שחזרה על אותה פעולה תוביל כל פעם לתוצאה יותר גרועה.

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept