ישראל פולס

המרד שלימד את נתניהו שיעור במגבלות הכוח

p
המחבר
בקצרה
כשנתניהו תכנן להקדים את הבחירות בניסיון להימלט מאימת הדין, הוא לא לקח בחשבון את עוצמת ההתנגדות של הקואליציה שלו – חבריה הבינו שראש הממשלה מקריב אותם על מזבח הישרדותו האישית, החליטו למרוד בו ועשו את זה בכל הכוח.

פרדוקס כזה יכולה לנפק רק הפוליטיקה הישראלית: ראש ממשלה פופולרי מנסה לפרק את הקואליציה החלומית ויציבה של עצמו, אך השותפים הקואליציוניים מונעים זאת ממנו. במשך שבוע ימים ניטש קרב כיפופי ידיים עיקש בין המנהיג לבין שותפיו לשלטון. שני הצדדים משקיעים את כל העוצמה והאנרגיה שלהם לכיוונים מנוגדים: המנהיג רוצה ללכת לבחירות ולפרק את הממשלה, חברי הממשלה רוצים להמשיך בהרכב הנוכחי עד סוף הקדנציה. בסופו של דבר הבין בנימין נתניהו את מגבלות הכוח: שותפיו נפתלי בנט, איילת שקד ואריה דרעי, בשיתוף הפעולה של משה כחלון והחרדים, הצליחו לנעול את נתניהו בתוך הקואליציה של עצמו ולהשליך את המפתחות של הצינוק הפוליטי הזה אל הים. נכון לעכשיו סכנת הבחירות חלפה ויחד איתה ההזדמנות האחרונה של נתניהו לבצע תרגיל מנהיגות יקר ונמהר בטרם יגזור היועץ המשפטי לממשלה את גורלו.

בהתחלה הם לא האמינו שזה קורה באמת. ראשי הבית היהודי, סיעת כולנו, כמו גם ש"ס והחרדים האשכנזים, היו בטוחים שנתניהו יחזור לעשתונותיו מתישהו. הם ידעו שהוויכוח על "חוק הגיוס" בין שר הביטחון אביגדור ליברמן לסגן שר הבריאות מיהדות התורה, יעקב ליצמן, הוא לא מסוג הוויכוחים שמפילים ממשלות. אפשר להגיע לפשרה במאמץ קל ומהיר. אבל נתניהו לא טיפל במשבר. להיפך, הוא החריף אותו כשנטש הכל והמריא לארה"ב בשבוע שעבר [6 במארס], לפגישתו עם הנשיא טראמפ ונאומו בפני ועידת איפא"ק. בסוף השבוע הבינו שותפיו של נתניהו שהם חיים על זמן שאול וכי הוא עומד לפרק את השותפות ולגרור אותם בעל כורחם לבחירות. הם ידעו שמניעיו של ראש הממשלה זרים ואין להם קשר לאינטרסים של המדינה, המשוועת ליציבות. הוא רוצה, הם ידעו, להגדיל את כוחו ולאותת ליועץ המשפטי לממשלה שהעם איתו גם אחרי החקירות.

הדבר היחיד עליו לא חשב נתניהו כשתכנן את תכניתו היה עוצמת ההתנגדות בה ייתקל בתוך הקואליציה. סקרי דעת קהל שפורסמו ביום  שני בערב [12 במארס], והצביעו על התרסקות של כולם בקלפיות, חוץ מנתניהו, הלהיטו את האווירה עוד יותר.

דרעי הבין שש"ס יכולה להישאר מחוץ לכנסת ולא לעבור את אחוז החסימה. ליברמן התנדנד בסקרים אף הוא. בבת אחת הבשילה התחושה בקרב כל מרכיבי הקואליציה שנתניהו מקריב אותם על מזבח הישרדותו האישית. הם החליטו למרוד בו, ועשו את זה בכל הכוח. את המרד הובילה השלישייה בנט, שקד ודרעי. הצטרף אליו כחלון, בעוד ליברמן, שהיה מתואם עם נתניהו מלכתחילה, לא מפריע. השותפים המפתיעים למרד נגד ראש הממשלה היו החברים מהמחנה הציוני וחברי הכנסת הערבים.

אנשי המחנה הציוני מביטים בזעזוע על התרסקותה של המפלגה בסקרים, המנבאים לה בין 11 ל-13 מנדטים (במקום 24 שיש לה בכנסת הנוכחית). בניגוד לאינסטינקט האופוזיציוני הם אותתו לנתניהו שלא יסכימו לבחירות מהירות ביוני, אלא יעדיפו את אוקטובר. גם הח"כים הערבים יישרו קו עם אוקטובר. זו הייתה מזימת הטריומווירט בנט, שקד ודרעי. הם ידעו שמבחינת נתניהו, זה או בחירות ביוני או כלום. אוקטובר הוא מעבר להררי חושך, היועץ המשפטי עלול להגיע להחלטתו לפני אוקטובר, גם אפקט נאומי יום העצמאות של חודש מאי והעברת השגרירות האמריקאית המיועדת לאותו חודש יתפוגגו. כשנתניהו הבין שיוני מת ואוקטובר הוא האופציה המועדפת, הוא נכנע. המשחק נגמר וכולם חזרו לשגרה.

בנימין נתניהו יוצא מהמשבר הזה מוחלש ופגיע. ראשית, הוא לא הצליח להגשים את תכניתו המיועדת להימלטות מאימת הדין. זה פוגע בהרתעה של נתניהו בהמשך הדרך. שנית, הוא צבר לעצמו כמות מסחרית של אויבים מבית, בתוך הקואליציה. כמעט כולם סביבו הבינו שהוא יסכים למכור הכל, לשעבד הכל, לרסק את כל השותפים הנאמנים ולבגוד בכל אלה שנותנים לו גיבוי למרות גל החקירות ועדי המדינה, רק כדי לשרוד. התובנות הללו זעזעו השבוע את שותפיו של נתניהו.

בנט ושקד, שאיבדו לטובתו מחצית מכוחם האלקטורלי בקמפיין הקודם, נשבעו שזה לא יקרה להם שוב. דרעי, בן ברית ושותף נאמן לשעבר, כנ"ל. בפעם הבאה שכל אלה יידרשו לתת לנתניהו גיבוי למרות המלצות משטרה או עדי מדינה, הם יחשבו פעמיים. האסימון של ראשי המפלגות בימין הישראלי נפל, סוף סוף. לא סתם העלו בנט ושקד השבוע מחדש את מה שקרה ב-1992, כשהימין הקיצוני הפיל ממשלת ימין ואיפשר ליצחק רבין להיבחר לראשות הממשלה ולהביא את הסכמי אוסלו. הם מבינים עכשיו שנתניהו לא חושב על הימין, לא חושב על הקואליציה, לא חושב על המחנה הלאומי, אלא חושב רק על עצמו. הוא מוכן שכל המפלגות סביבו יתרסקו ויימחקו, ובלבד שיוכל להציג תמיכה עממית נרחבת ולנופף מול המשטרה והמערכת המשפטית בפופולריות הגואה שלו.

הם עצרו אותו בסבב הזה, ואף אחד לא יודע מה הם יהיו מסוגלים לעשות מולו בסבב הבא, אבל התקדים כבר נקבע. מתברר שלא כולם זורמים עם הפיכתה האיטית של ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית למונרכיה דיקטטורית.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: ultra-orthodox, shas party, habayit hayehudi, israeli elections, ayelet shaked, aryeh deri, naftali bennett, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept