ישראל פולס

ח"כ גילאון: נתניהו פוחד מדנון יותר מאשר מקרי

p
המחבר
בקצרה
ועדת שרים דחתה הצעת חוק של ח"כ אילן גילאון ממרצ לפינוי מתנחלים שיעברו מרצונם לקו הירוק. "לבני ולפיד הצביעו בעד המשך הסרבנות לשלום והבנייה בהתנחלויות", הוא אומר לאל-מוניטור

יו"ר סיעת מרצ בכנסת, ח"כ אילן גילאון, ידע מראש שהצעת החוק שלו לפיצוי מתנחלים שיתפנו מרצונם מהגדה המערבית תיפול בוועדת השרים לענייני חקיקה. ההצעה עלתה להצבעה ביום ראשון האחרון [23 בפברואר], ונתקלה בהתנגדות מצד כמעט כל שרי הממשלה, כולל יו"ר יש עתיד ושר האוצר, יאיר לפיד. שרת המשפטים ציפי לבני נמנעה. בדיוק לתוצאה הזאת חיכה גילאון. זמן קצר לאחר ההצבעה הוא מיהר לטעון כי גם השרים התומכים לכאורה בפתרון שתי מדינות לשני עמים הצביעו בפועל בעד המשך הבנייה בהתנחלויות.

על פי הצעת החוק של סיעת מרצ שהגיש יו"ר הסיעה, מתנחלים שיבקשו להתפנות יקבלו פיצוי כספי מלא על בתיהם. המדינה תקבל על הבתים חזקה מלאה מבלי לעשות בהם שימוש. בדומה לתהליך ההתנתקות מרצועת עזה, תוקם מנהלת שתהיה אחראית על ביצוע החוק. באופן הזה יוכלו תושבי הגדה המערבית להעביר את חייהם לתוך תחומי הקו הירוק מבלי לחכות להסכם עם הפלסטינים. גילאון טוען שמתנחלים רבים מעוניינים בחוק הזה, שיחסוך כספים רבים במקרה של פינוי המוני בעתיד.

ההצעה הזאת היא כמובן לא יותר מתעלול פרלמנטרי שנועד להביך את לפיד ולבני, ועדיין, ראוי לעסוק בה מכיוון שהיא משקפת היטב את אווירת הבלבול והמבוכה במערכת הפוליטית לקראת פרסום מסמך קרי. בדומה להצעות החקיקה המתריסות של ח"כ מירי רגב מהליכוד לסיפוח ירושלים והבקעה שנועדו להביך את ראש הממשלה, וזכו לכותרות גדולות בישראל ובעולם לפני שנדחו – כך גם גילאון, כחייל נאמן של השמאל המדיני, מנסה להילחם על דעותיו באותו המגרש. לצערו, הוא גילה שמעשיו מעוררים הרבה פחות עניין מחברת הכנסת של הליכוד.

את המהלך הזה גילאון ימשיך ביום רביעי בכנסת, כשהחוק יעלה להצבעה במליאה ויידחה גם שם.

לאורך שנותיו בכנסת, גילאון מתעקש לעסוק רק בנושאים חברתיים וכלכליים מתוך השקפת עולמו הסוציאליסטית הרדיקלית, שהוגדרה על ידו לא פעם כמרקסיסטית. בעיניו, וכך הוא גם אומר בראיון לאל-מוניטור, ההתנחלויות הן הגורם העיקרי למעגל העוני ולמצוקות הכלכליות בתוך תחומי הקו הירוק.

אל-מוניטור: אי אפשר לומר שהופתעת מהתנגדות השרים להצעת החוק שלך, אבל ממילא רק רצית להביך את לפיד ולבני.

גילאון: נכון. ההצעה נועדה לחשוף אותם ואת הדרך שבה צועדת הממשלה. ראינו שלבני ולפיד הצביעו למעשה בעד המשך הסרבנות לשלום והבנייה בהתנחלויות. אפילו שלבני נמנעה - זה חמור בעיני. הרי היא מובילת המו"מ ומניפת הדגל בממשלה של שתי מדינות לשני העמים. רציתי להביך אותם, להעמיד מולם מראה. הרי מה אני טוען? בואו נעזור לאנשים שמדינת ישראל פיתתה אותם ללכת להתנחלויות, כדי לשפר את איכות חייהם. חלק מהמתנחלים הם משפרי דיור שרצו בית עם גינה.

אבל כמו במקרים קודמים, גם במקרה הזה מדינת ישראל לא מוכנה לקחת אחריות על מעשיה, כלומר לאפשר להם לשוב להתגורר בתחומי הקו הירוק בתנאים טובים. אני רואה את ההתייחסות למפוני גוש קטיף, ולא רוצה שמחדל הזה יחזור על עצמו. את האנשים האלה צריך לפנות על מגש של כסף למקום חדש בתנאים מצוינים. היות והמדינה כבר תחמה חלק מהגבול עם גדר, אנו פחות או יותר יודעים איפה יעבור הגבול. אז למה לחכות? האנשים האלה הם אסירים בתוך מדינתם.

אל-מוניטור: יש לך מספרים? אתה יודע על כמה אנשים מדובר? בימין מאשימים אותך בפרובוקציה. הם טוענים שיש אולי אדם אחד או שניים שרוצים לקחת פיצוי כזה, ואתה בסך הכל רוצה למוטט אותם חברתית מבפנים כדי ליצור אשליה שרבים מוכנים לעזוב.

גילאון: אני מניח שמדובר באלפים. אני חושב שיש במקומות האלה אנשים עייפים משנים של בעיות ביטחוניות ופחד. הם שחוקים. אלה אנשים שלא הגיעו לשם בגלל אידאולוגיה. הם היו צעירים, וכעת הם אנשים בגיל הביניים שרוצים לחזור לחיים רגועים. בעיני הם במעמד של תושבים חוזרים מחו"ל, וחובת המדינה לעזור להם כדי שבעתיד הנפילה שלהם תהיה רכה יותר.

אל-מוניטור: ח"כ גילאון, אתה מודע לזה שההצעה שלך מתריסה ומזכירה את סגנון הצעות הסיפוח של מירי רגב וח"כים מהימין הקיצוני?

גילאון: אני מוכן לקבל את ההשוואה הזאת. העניין הוא שכדי לקיים את ההצעות של מירי רגב ודני דנון צריך לפוצץ את הר הבית. מה אני אומר בסך הכל? להחזיר אנשים לתחומי הקו הירוק. זה להקדים את המאוחר. זה הרי יקרה. אני טוען שלמדינה יש אחריות מוסרית על האנשים האלה.

אל-מוניטור: הפרובוקציות של רגב זוכות ליותר סיקור. במובן הזה הן מוצלחות יותר.

גילאון: יכול להיות. אני חושב שזה מבטא יותר שחיקה ושעמום. בוא נודה באמת: אנחנו חוזרים על עצמנו פעם אחר פעם, ואולי לאנשים נמאס. אני אומר שחשוב להמשיך לשים את הדברים על השולחן, כי או שנהיה כאן בעוד מאה שנה בתוך הקו הירוק - או שלא נהיה בכלל. אני אוהב את ארץ ישראל יותר מהמתנחלים, כי אני מוכן להסתפק בחלק ממנה. הם מוכנים לקחת את הסיכון ולאבד את הכל.

אל-מוניטור: יש לך עוד אמונה בכך שהסכם עם הפלסטינים אפשרי עם ממשלה בראשות נתניהו?

גילאון: ביבי חי לדעתי בדואליות. הוא מאוד רוצה להיכנס להיסטוריה, כי יש לו תודעה היסטורית, אבל הוא מפחד מאלה שהכי קרובים אליו. דנון מפחיד אותו יותר מקרי. אני אומר זאת על סמך מעקב אחריו, אחרי דפוסי התנהגותו וכמה שיחות איתו. האיש הזה רוצה להיכנס להיסטוריה, אבל משהו עוצר אותו.

אל-מוניטור: לשמאל באופוזיציה יש בכלל השפעה?

גילאון: קודם כל אני מעודד מההתחזקות שלנו. מבחינתי, זה אומר שיום אחד כל מה שאנחנו מדברים עליו יקרה. אני רק שואל מדוע לחכות מאה שנה, ומדוע לשלם מחירים כה גבוהים. את חברי הטוב השר אורי אורבך (מהבית היהודי; מ"מ) אני תמיד מקניט. אני שואל אותו מה הימין היה עושה בלי מלחמת ששת הימים? הם הרי היו נשארים בלי אג'נדה. אני כל הזמן חולם בתוך תוכי, שששת הימים לא קרתה.

התפיסה המדינית שלי היא תוצאה של המחשבה החברתית שאי אפשר להפריד בין הכיבוש למצב החברתי-כלכלי. ברור לי כשמש שעד שמדינת ישראל לא תזנח את ההתנחלויות ותתחיל להשקיע בילדים שלה, לא יקרה שום דבר טוב, ותימשך האפליה בין ילדי הקו הירוק לילדים שמחוץ לו. בילדים שם משקיעים פי ארבעה יותר.

אל-מוניטור: אבל העובדה שבחירות אחר בחירות אתם נכשלים בלשכנע את החלשים שבחברה שזו הפרדיגמה הנכונה, לא גורמת לך לפקפק בעצמך?

גילאון: אנשים מסוגה של מירי רגב מבינים שיש כאן סתירה לוגית, אבל מוכרים דבר שקר. אני מאמין שאני צודק. המשאב הכי חשוב לכלכלה ולחברה שלנו הוא תהליך השלום. בסופו של דבר זו גם הייתה הבעיה של המחאה החברתית, שלא נעשה בה ההקשר בין שני הדברים הללו. במובן אחד, המחאה יצרה שינוי פוליטי וזה מעודד, אבל לא הלכנו לכיוונים הנכונים.

בעיניי, המפלגות החדשות "התנועה", "קדימה" ו"יש עתיד" הן כמו חנות איקאה, מבלי להעליב את איקאה. אלה הן קבוצות ריקות שנותנות פתרון אד הוק לשום דבר. אז יכול להיות שההתאוששות של השמאל נובעת מההבנה שיאיר לפיד הוא בסך הכל פרפורמר.

בכלל, שר האוצר שלנו חי בסרט, הוא כל הזמן מערבב בין דמיון למציאות. להגיד על חוק השוויון בנטל ש"הציונות חזרה" זה קצת לצאת מפרופורציות. הרי אין בחוק הזה גרם של שוויון בנטל. תראו מה קורה כאן: לכל דור יותר קשה מקודמו. כל דור חלש יותר. לילדים שלי קשה יותר ממה שהיה לי. בגילם הייתה לי דירה. לאף אחד מילדי אין קורת גג. האבסורד הוא שבסופו של דבר יותר אנשים מתים כאן מסרטן וסוכרת מאשר מהגרעין האיראני, ותראו כמה קשה ליצור סדר עדיפויות חדש במערכת הבריאות שקורסת.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: two-state solution, settlements, meretz, israeli politics, israel, green line, disengagement

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept