ב-26 בספטמבר, בשולי העצרת הכללית של האו"ם, במסגרת מסיבת עיתונאים, ענה הנשיא דונלד טראמפ לשאלה שלא בהכרח נערך לה, ואמר כי בתוך שניים, שלושה או ארבעה חודשים יציג את תכנית הממשל לשלום ישראלי-פלסטיני. זו הייתה הפעם הראשונה שבה טראמפ התייחס לתכנית במונחים של זמן, אבל כיוון שהעולם כבר התרגל לכך שמנהיג העולם החופשי איננו מתכוון, בדרך כלל, למה שהוא אומר, אין עומדים עם סטופר ומונים את הימים עד ה-26 בינואר 2019, שבו ימלאו בדיוק ארבעה חודשים להודעתו המאולתרת. עם זאת, יכול בהחלט להיות שדווקא אותה אמירה שלו הייתה רצינית יותר מאמירות אחרות, בעיקר בשל שלושה שינויים שהתרחשו מאז ספטמבר האחרון [2018].
הראשון התרחש בישראל. לפני כחודשיים שררה ההערכה כי עם סיום פגרת הקיץ יביא ראש הממשלה בנימין נתניהו הצעה לקיים בחירות באביב 2019, חודשים מעטים לפני המועד הרשמי של הבחירות. פרשנים העריכו כי יש לו עניין בהקדמת הבחירות לפני שהקואליציה שלו תתפורר, וכי הוא עשוי להיאחז באחד הנושאים שבמחלוקת (כמו גיוס בחורי ישיבות, המעסיק ממשלות בישראל כבר למעלה מ-70 שנה), ולהכריז כי על רקע זה הוא מעדיף להקדים את הבחירות ולא להיכנע לחרדים. זהו נושא נוח במיוחד, משום שדעתו של רוב עצום בישראל אינה נוחה מכך שלצעירים החרדים יש פטור משלוש שנות השירות הצבאי, אשר להן מחויבים אחיהם שאינם חרדים.