מתי הימין יפסיק "לספור כיפות" בפורום מטכ"ל?

תא"ל עופר וינטר הוא פאר הציונות הדתית בצה"ל. קצין קרבי לוחם שעשה מסלול מפרך ביחידות הכי קרביות, בחזיתות הכי חמות ובמבצעים הכי מסוכנים של צה"ל בעשור האחרון. וינטר הפך בשנים האחרונות לסמל של חובשי הכיפות הסרוגות שהסתערו על צבא ההגנה לישראל בים, באוויר וביבשה. מספרם בתוך יחידות העילית של הצבא, החי"ר והשריון עולה בהרבה על משקלם באוכלוסייה (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 11% מהיהודים בני 20 ומעלה מגדירים עצמם כ"דתיים"). מקרב מסיימי קורס הקצינים בצה"ל, אפשר לספור כ-40% בני ציונות דתית (נכון ל-2017). גם כשמתקדמים הלאה, לדרג מפקדי חטיבות החי"ר, מוצאים שרבים מהם חובשי כיפה. אבל כשמטפסים שלב נוסף בדירוג, לתפקיד מפקד אוגדה סדירה או אוגדה מתמרנת, תפקידי הפיקוד הקרבי היוקרתיים ביותר בצבא, לא מוצאים שם אף תת-אלוף מבני המגזר. הסטטיסטיקה הזו מתסיסה את חובשי הכיפות. חלק מהם מאמינים שצמרת צה"ל מנסה לבלום את התפשטותם של חובשי הכיפות בקרב הקצונה הגבוהה מסיבות פוליטיות. בני הציונות הדתית ידועים כאנשי ימין אידיאולוגים, ערב ההתנתקות מרצועת עזה [2005] היה חשש שחלק מהם יסרבו פקודה ויצייתו לרבנים במקום למפקדים. הם משתייכים למאגר האלקטורלי של "הבית היהודי" של נפתלי בנט ולמרות שעד כה עמדו בכל המבחנים מהסוג הזה שזימן להם השירות הצבאי, עדיין מוטלת עליהם חובת ההוכחה האוטומטית.

סבב המינויים האחרון בצה"ל שפורסם השבוע [11 ביוני] הפך את התסיסה הזו למהומה של ממש. בניגוד לציפיות, ולאחר שקידומו כבר הוקפא בעבר, החליט הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט לא לקדם את תא"ל וינטר לתפקיד מפקד אוגדה ולהשאירו בתפקיד המטה האפרורי אליו מונה לאחר שסיים את תפקידו כמח"ט חטיבת "גבעתי". פירוש ההקפאה פשוט וחד: הרמטכ"ל מראה לוינטר את הדלת ושולח אותו הביתה. הקצין, אחד האמיצים והיצירתיים בצבא, מי שאמור היה להיות האלוף הדתי הבא ומנהיג בפוטנציה, לא יזכה כנראה להיות חבר בפורום מטכ"ל היוקרתי של צה"ל. איזנקוט סימן את עצמו כמי שסימן את מגזר חובשי הכיפה בצה"ל.

מי שמכיר את הרמטכ"ל יודע שהוא רחוק מפוליטיקה. הקצינים שקודמו במקום וינטר ראויים מאוד אף הם, ביניהם מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר ומפקד הקומנדו הימי לשעבר. לרמטכ"ל יש סמכות אבסולוטית במינוי קצינים בדרג הזה ואי אפשר לערער עליה. אפשר למתוח עליה ביקורת.

הערכתו של איזנקוט לוינטר נפגעה קשות לאחר מבצע "צוק איתן" [2014], במהלכו פיקד וינטר על חטיבת גבעתי ממנה נחטפה בשלבי הלחימה האחרונים גופתו של סגן הדר גולדין, לאחר שנהרג בהיתקלות עם אנשי חמאס שטמנו מארב ליחידתו במהלך הפסקת אש הומניטרית שהוכרזה ברצועה. גבעתי תחת פיקודו של וינטר הפעילה אז את "נוהל חניבעל" המפורסם, צה"ל המטיר אש תופת על אזור החטיפה ברפיח והאש הזו גרמה לנפגעים רבים בצד הפלסטיני, מה שגרר ביקורת קשה על ישראל ומדיניות האש של צה"ל. ההערכה היא כי לא האירוע הזה פגע בתדמיתו של וינטר אצל איזנקוט, אלא דווקא התנהלותו בתחומים אחרים.

במהלך המבצע הוא פגש, לפחות פעם אחת, את חבר הקבינט השר נפתלי בנט, ראש הבית היהודי, מפלגת הבית של חובשי הכיפות הסרוגות בישראל. וינטר ובנט הם אחים לנשק: שירתו יחד ב"מגלן", יחידת עילית צה"לית והם חברים קרובים מהתקופה ההיא. בזכות התדרוכים שקיבל מוינטר יכול היה בנט למתוח ביקורת חריפה בקבינט על התנהלות צה"ל בכלל, הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון משה בוגי יעלון בפרט.

הקשר הזה של וינטר עם פוליטיקאים, מאחורי גבו של הצבא, הרתיח רבים בצמרת צה"ל. גם פקודת היום שפרסם וינטר במהלך המבצע במסגרתה טען כי צה"ל יוצא לאסור מלחמה על "אויבינו המנאצים את אלוקי ישראל", הדליקה נורות אדומות בלשכות לא מעטות בצה"ל. ישראל אינה יוצאת למלחמות בגלל שאויביה מגדפים את אלוהיה. "את הג'יהאד אנחנו משאירים לצד השני", אמר אז לאל-מוניטור קצין בכיר במטכ"ל, שהתקומם על לשונה של אותה פקודת יום.

וינטר חזר בו מניסוח הדברים אבל דומה שהם ממשיכים להדהד. הקצין המצטיין, עז הנפש והיצירתי, חצה כמה קווים אדומים בדרכו לצמרת. אחד הקווים הללו רגיש ונפיץ במיוחד: הפער בתפיסות העולם בין לוחמי צה"ל החילונים או שומרי המסורת, לבין אנשי הציונות הדתית המחויבים הרבה יותר למצוות רבניהם וציוויים הלכתיים, גם כשזו מתנגשת עם פקודות הצבא.

בעשור האחרון תפסו בני הציונות הדתית את מקומם של אנשי ההתיישבות העובדת בשדרת הלחימה והפיקוד הקרבי בצה"ל. בעשורים הראשונים לקום המדינה היו אלה בני הקיבוצים והמושבים שאיישו בהמוניהם את השורות, גידלו אלפי לוחמים, מאות קצינים וחלק ניכר ממנהיגי הצבא שהפכו אחר כך גם למנהיגי המדינה. האבולוציה החברתית בישראל הביאה לשינוי הנתון הזה. הקיבוצניקים והמושבניקים עדיין מתגייסים ומשרתים בשיעורים נאים, אבל את ההצגה גונבת הציונות הדתית. צה"ל משנה אט אט את פניו, הדת חודרת יותר ויותר למקומות ואירועים אליהם לא הגיעה בעבר, העניין הזה מרתיע רבים ומעורר חשש מפני שינוי פניו של הצבא, שהתאמץ תמיד להיות ענייני, נטול אג'נדה, נקי ממשיחיות או אינטרסים שאינם מקצועיים נטו.

בשנים האחרונות סערה הציבוריות הישראלית פעמים רבות סביב אמירותיהם של רבנים חשובים בציונות הדתית, שפלשו לא פעם גם למתחם הלכאורה מבודד של הצבא. צה"ל כבר הטיל סנקציות על ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות, שלא התיישרו עם פקודות הצבא. האווירה בגזרה הרגישה הזו מתחממת בהתמדה. בני הציונות הדתית חשים נבגדים, לאור העובדה שהם מהווים היום חלק ניכר מחוט השדרה הלוחם של צה"ל אבל הצבא, מבחינתם, מנסה לדחוק את רגליהם ולא מכיר להם תודה.

עכשיו איזנקוט, לא בפעם הראשונה, על הכוונת. למרות שגם בנט וחבריו במגזר יודעים שהרמטכ"ל אינו מונע מאג'נדה פוליטית כלשהי ואין לו תכנית סודית למיגור הציונות הדתית בצה"ל, ממשיכים צייצני ימין ומתסיסים מקצועיים לפמפם את ההאשמות נגד איזנקוט וצמרת צה"ל ו"לספור כיפות" בפורום מטכ"ל. מתי זה ייגמר? אולי אחרי שצה"ל יזכה לרמטכ"ל חובש הכיפה הראשון בתולדותיו. כלומר, לא בשנים הקרובות.