בתום פגישתו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביום רביעי שעבר (9 במאי) סיפר ראש הממשלה בנימין נתניהו לכתבים שהוא אמר למארחו כי "זו זכותה של כל מדינה, ודאי זכותה של ישראל, לנקוט צעדים הדרושים כדי להגן על עצמה מפני התוקפנות הזאת". כמעט באותה שעה הסביר שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ, כי "רק תקיפות עכשיו, היום, יכולות למנוע אלימות ומלחמה מחר". את דבריהם חיזק שר החינוך וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, נפתלי בנט, בנאום בפני בני נוער: "אם הייתי צריך לסכם את המדיניות של ממשלת ישראל ושל מערכת הביטחון בעידן הנוכחי בארבע מילים, הייתי אומר הקם להורגך - השכם להורגו״.
מותר להניח שבסיסי הטילים שאיראן פיזרה ברחבי סוריה לא נועדו לשיגור חבילות שי לילדי ישראל לכבוד החגים היהודיים. אך היכן מצוי אותו "קו אדום" מפורסם, זה שישראל אינה יכולה לסבול את חצייתו? מה הופך סדרת התקפות בשטחה הריבוני של מדינה שכנה ל"הגנה עצמית"? אם, כדברי כץ, תקיפות עכשיו יכולות למנוע מלחמה מחר, ממשלה אחראית חייבת לחסל גם את משגרי הטילים שהחיזבאללה הציב בדרום לבנון. ומה עם הטילים ארוכי הטווח שאיראן יכולה לשגר לעבר דימונה מפאתי טהרן?
אם שם המשחק הוא "הגנה עצמית", הרי שגם לאיראן יש סיבות טובות לתקוף את ישראל. אין זה סוד שאילו ראשי מערכת הביטחון והנשיא המנוח שמעון פרס לא היו עומדים בדרכם, נתניהו ושר הביטחון הקודם, אהוד ברק, היו כנראה מפציצים את מתקני הגרעין של איראן. זה המקום להזכיר שממשלת ישראל - לא ממשלת איראן - הייתה זו שהכשילה את ועידת הלסינקי לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, אותה יזם נשיא ארה״ב הקודם, ברק אובמה. זאת אף זאת, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמצוידת בעשרות פצצות אטום (לפי מקורות זרים) והיחידה שמסרבת לחתום על ההסכם לאי הפצת נשק גרעיני (NPT). ישראל היא גם יצואנית בולטת של כלי נשק למשטרים רצחניים באפריקה ובאמריקה הלטינית. הכל כמובן, לצורך הגנה עצמית.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
