דילוג לתוכן העיקרי

האם נתניהו וטראמפ מהמרים על חילופי משטר באיראן?

מבין הפטפטת הראוותנית של כמה מחברי קבינט מבצבץ אולי המניע האמיתי לפעילות הישראלית נגד איראן: לא הגנה עצמית, לא ניסיון למנוע מלחמה, אלא לחץ על הציבור האיראני להחליף את השלטון בטהרן.
Israeli soldiers patrol near a burning field on the Israeli side of the border between Israel and Gaza, May 14, 2018. REUTERS/Amir Cohen     TPX IMAGES OF THE DAY - RC1FB2222060

בתום פגישתו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביום רביעי שעבר (9 במאי) סיפר ראש הממשלה בנימין נתניהו לכתבים שהוא אמר למארחו כי "זו זכותה של כל מדינה, ודאי זכותה של ישראל, לנקוט צעדים הדרושים כדי להגן על עצמה מפני התוקפנות הזאת". כמעט באותה שעה הסביר שר התחבורה והמודיעין, ישראל כץ, כי "רק תקיפות עכשיו, היום, יכולות למנוע אלימות ומלחמה מחר". את דבריהם חיזק שר החינוך וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני, נפתלי בנט, בנאום בפני בני נוער: "אם הייתי צריך לסכם את המדיניות של ממשלת ישראל ושל מערכת הביטחון בעידן הנוכחי בארבע מילים, הייתי אומר הקם להורגך - השכם להורגו״.

מותר להניח שבסיסי הטילים שאיראן פיזרה ברחבי סוריה לא נועדו לשיגור חבילות שי לילדי ישראל לכבוד החגים היהודיים. אך היכן מצוי אותו "קו אדום" מפורסם, זה שישראל אינה יכולה לסבול את חצייתו? מה הופך סדרת התקפות בשטחה הריבוני של מדינה שכנה ל"הגנה עצמית"? אם, כדברי כץ, תקיפות עכשיו יכולות למנוע מלחמה מחר, ממשלה אחראית חייבת לחסל גם את משגרי הטילים שהחיזבאללה הציב בדרום לבנון. ומה עם הטילים ארוכי הטווח שאיראן יכולה לשגר לעבר דימונה מפאתי טהרן?

אם שם המשחק הוא "הגנה עצמית", הרי שגם לאיראן יש סיבות טובות לתקוף את ישראל. אין זה סוד שאילו ראשי מערכת הביטחון והנשיא המנוח שמעון פרס לא היו עומדים בדרכם, נתניהו ושר הביטחון הקודם, אהוד ברק, היו כנראה מפציצים את מתקני הגרעין של איראן. זה המקום להזכיר שממשלת ישראל - לא ממשלת איראן - הייתה זו שהכשילה את ועידת הלסינקי לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, אותה יזם נשיא ארה״ב הקודם, ברק אובמה. זאת אף זאת, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמצוידת בעשרות פצצות אטום (לפי מקורות זרים) והיחידה שמסרבת לחתום על ההסכם לאי הפצת נשק גרעיני (NPT). ישראל היא גם יצואנית בולטת של כלי נשק למשטרים רצחניים באפריקה ובאמריקה הלטינית. הכל כמובן, לצורך הגנה עצמית.

מבין הפטפטת הראוותנית של כמה מחברי קבינט מבצבץ מניע אחר לפעילות הישראלית נגד איראן. כץ אמר כי האסטרטגיה של הממשלה היא "לפעול על מנת להוציא את איראן מסוריה". בנט הלך צעד נוסף קדימה. הוא הציע לעם האיראני ללכת בעקבות תנועת ארבע אימהות, שלחצה על ממשלת ישראל לצאת מלבנון. "אם תעשו ארבע אימהות ותצאו מסוריה, אתם תוכלו איכשהו לשרוד כמשטר", הבטיח השר. לעומת זאת, "אם תמשיכו לבזבז את המיליארדים ולהטיל חרמות על עצמכם בגלל מדינה שנמצאת עשרות קילומטרים מכם, המשטר יתחלף ויאבדו כולם".

בסביבתו הקרובה של יקיר ירושלים דונלד טראמפ, קוראים לזה Regime Change. היועץ לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, אמר ביולי 2017 כי ארצות הברית צריכה לפעול בהתמדה לשינוי המשטר באיראן, "כך שהרפובליקה האיסלאמית לא תחגוג את יום ההולדת ה -40 שלה (שיחול בשנה הבאה; ע״א)״. בולטון ורודולף ג'וליאני, פרקליטו של טראמפ, נמנים עם תומכי מוג'אהדין חלק, ארגון אופוזיציה למשטר האיראני. בשבתו בבית הנבחרים הציע מזכיר המדינה, מייק פומפאו, שארה"ב תגייס קואליציה בינלאומית לתקיפה של מתקני הגרעין האיראניים. הוא אף נקב במספר הגיחות האוויריות הנדרשות כדי לחסלם (כאלפיים).

במאמר שפרסם בסוף השבוע (10 במאי) בוושינגטון פוסט, כתב הפרשן הבכיר פריד זכרייה כי קשה למצוא מדינות שמחזיקות דעות דומות לאלו של שלושת היועצים הקרובים ביותר של טראמפ ביחס לאיראן, לבד מסעודיה וישראל. נתניהו מרגיש בבית במחיצתם של חברי הפלג הכוחני, על גבול המגלומני, שמקיף את טראמפ. בשנה האחרונה חוזר ראש הממשלה ומכתיר את ישראל בתואר "כוח עולמי עולה", ומזכיר בכך את דוד בן גוריון, אשר באופוריית כיבוש חצי האי סיני ב-1956 הכריז על "מלכות ישראל השלישית".

הרקורד הישראלי בתחום החלפת משטרים במזרח התיכון אינו מבשר טובות. עד היום ישראל משלמת את מחיר היומרה של אריאל שרון "לעשות סדר חדש" בלבנון, על ידי העברת השלטון לידידיו המרונים. זה נגמר בסילוקו מהמדינה של אש"ף בהנהגתו של יאסר ערפאת. במקומו קיבלנו את חיזבאללה בגבול הצפון. כדי לדחוק את רגלי הפתח מהגדה המערבית ומעזה, ממשלת שמיר-רבין-פרס עודדה את כוהני הדת להקים את חמאס. שר הביטחון אביגדור ליברמן, המתנחל מנוקדים, מדבר בגלוי על שאיפתו להחליף את הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) במנהיג מתאים יותר (לצרכיה של ישראל, כמובן). מדיניות המצור האכזרי על עזה, כמו עשרות שנות סנקציות על איראן, לא הולידו משטרים ידידותיים יותר לישראל ולארה"ב. אין שום סימן שזה יקרה בעתיד הנראה לעין.

מובן מאליו שמדיניות ההבלגה של שליטי איראן על ההתקפות הישראליות אינה נובעת מהכרה בכך שישראל פועלת מתוך הגנה עצמית. האיראנים מניחים לנתניהו לחגוג את החלטתו של טראמפ להפר את הסכם הגרעין עם איראן בניגוד ליתר השותפים להסכם. הם צופים מהצד כשנתניהו מריע לנשיא אמריקאי, השם ללעג את החלטות האו"ם לגבי מעמדה של ירושלים, ומוציא את ארה"ב מהקונצנזוס של הקוורטט.

בשני הנושאים הקריטיים הללו – העימות עם איראן והסכסוך עם הפלסטינים - החשוד נתניהו מהמר על הנחקר טראמפ. אולם גם פטרונם המשותף, איל ההימורים המיליארדר שלדון אדלסון, לא יכול להבטיח להם שבהימור על חילופי משטר בטהרן, ברמאללה ובעזה, שכרם לא ייצא בהפסד גדול. וכרגיל, הנתינים ישלמו את המחיר.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles