היעד שהציבו מארגני "צעדת השיבה" היה להביא ביום שישי האחרון [30 במארס] לגבול ישראל-עזה לפחות מאה אלף מפגינים. להפגנה המתוכננת אף ניתן הכינוי המטעה "צעדת המיליון" – לא שמישהו סבר שיגיעו מיליון מפגינים, אבל הכוונה הייתה להטיל מורא על ישראל ולהעניק לתושבי הרצועה את התחושה שמדובר באירוע היסטורי שבו כולם נוטלים חלק. המוני צועדים הנוהרים מכל רחבי הרצועה גם אמורים היו להוות מפגן כוח אדיר אשר יוכיח לאבו מאזן שהעם עם חמאס.
ארגון "צעדת השיבה" החל לקרום עור וגידים לאחר הכרזת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים [דצמבר 2017]. חמאס רצה להראות לציבור הפלסטיני שהוא מוחה בקול חזק יותר, גדול יותר ואפקטיבי יותר מאבו מאזן. הפגנת כוח גדולה במיוחד ברצף הפגנות מתוכננות נקבעה ליום הנכבה, במקביל לחניכת השגרירות בירושלים [מאי 2018]. כשהתברר מעל לכל ספק שפיוס עם הפת"ח כבר לא יתרחש והישועה לא תבוא מרמאללה, להט ארגון ההפגנות נכנס לתאוצה רבה. בחמאס דיברו על הפגנת כוח חסרת תקדים, הסעות באוטובוסים אורגנו מכל רחבי הרצועה, אוהלים הוקמו לאורך הגדר, מצוידים בבקבוקי מים למפגינים ובערכות עזרה ראשונה. אנשי חמאס אף דאגו לקליטת אינטרנט במטרה שהמפגינים יתעדו בטלפון הסלולרי את האירועים ויפיצו תמונות וסרטונים ברשתות החברתיות ככלי הסברה ראשון במעלה.
