דילוג לתוכן העיקרי

בצל חקירות נתניהו: המאבק בין ימין לשמאל לקראת פיצוץ

שנת 2018 צפויה להיות שנה של הכרעות פוליטיות גדולות במרכזן יעמדו תמרוני ההישרדות של נתניהו. אלו ימשיכו לתדלק את מלחמת הימין בשמאל, כשגם יריביו הפוליטיים מהמחנה הנגדי מיישרים קו עם הדה-לגיטימציה לשמאל.
RTX3Y54P.jpg

האסטרטגיה הפוליטית המועדפת על ראש הממשלה בנימין נתניהו של שיסוי הימין בשמאל משרתת אותו בנאמנות מאז הפציע לפני למעלה משני עשורים בחיים הפוליטיים של ישראל. מלבד כמה פרקים של ממלכתיות ופנייה למרכז הפוליטי, כשר אוצר בשנת 2003 ובימי השותפות הקואליציונית עם מפלגת העבודה ב-2009, נתניהו מעדיף בכל פעם מחדש לשוב אל "זירת הפשע", בעיקר במצבי משבר.

רגע לפני שהמשטרה תפרסם את המלצתה להגיש נגדו כתב אישום, כנראה בגין שוחד, נתניהו מהדק אליו את הימין, מה שהוא נוהג לכנות "הבייס". הוא עשה זאת מול חברי הליכוד בנאומו בנר שמיני של חנוכה [19 בדצמבר], והוא עשה זאת ביום שלישי השבוע [26 בדצמבר] עת זימן אל לשכתו את רבני הציונות הדתית והתאונן בפניהם, כי השמאל פועל להפלת שלטון הימין. כדי להבטיח שהם מבינים את משמעות דבריו, הזהיר אותם נתניהו מההשלכות של נפילת שלטונו על תהליכים מדיניים.

הרמז היה ברור: גם מפגיני הימין נגד השחיתות הם כלי שרת בידי השמאל. בפרקטיקה ההישרדותית שלו ביקש נתניהו להבטיח שהתנועה מימין נגד השחיתות לא תגבר חלילה, והפך את המעשה הדמוקרטי מימין ללא לגיטימי.

שיטת נתניהו לשיסוי הימין בשמאל אמנם מוכרת לעייפה, אך השפעות העומק שלה על החברה הישראלית אינן מודגשות באופן הראוי. מה שצריך להדאיג בהקשר הזה הוא שאין מדובר רק בנתניהו. גם יריביו הפוליטיים מהמחנה הנגדי מיישרים קו עם הדה-לגיטימציה לשמאל.

כשיו"ר המחנה הציוני אבי גבאי – ראש מחנה השמאל – מנסה להתחנף לימין הרך ועושה שימוש במשפט המסית של נתניהו מ-1997 על השמאל ששכח מה זה להיות יהודי, הוא נותן לאמירה הזאת תוקף, משרת בכך את אסטרטגיית השיסוי של נתניהו ומטיל דופי ביהדותם של אנשי המחנה שלו. אותו הדין בנוגע ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שבורח בעקביות מקשר לשמאל כמו מפני מחלה רעה, אף שחלק נכבד מהאלקטורט שלו נמנה על מחנה זה.

כאשר גבאי ולפיד מתחנפים לימין ומאמצים חלקים מסדר היום שלו, הם תורמים להפיכת השקפת העולם השמאלית לפגומה. בשנים קודמות היו נוהגים בימין לומר על שמאלנים שהם נאיביים ולכן מאמינים לערבים; כיום המילה "שמאל" הפכה למילה נרדפת לבוגדנות בערכים הלאומיים ולאנטי ציונות. האדריכל של החרפת הרטוריקה הזאת הוא לא אחר מאשר נתניהו.

במעגל הפנימי והסמוי יותר מן העין, השסע המעמיק בין שמאל לימין עיוות לגמרי את היכולת לקיים בישראל של 2017 ויכוח מהותי בנושא שאינו אידיאולוגי מדיני מבלי לשפוט אותו דווקא דרך הפריזמה הזאת. זה נכון אגב לשני צדי המתרס. באופן הזה מפגיני ימין נגד השחיתות אינם אזרחים שוחרי טוב, ומיד מודבקת להם תווית של גיס חמישי בשירות השמאל. מנגד, רובם של המפגינים משמאל נגד השחיתות נתפשים על ידי הימין המצדד בנתניהו כמי שמבקשים להוביל הפיכה ולהפיל ממשלת ימין באמצעות חקירות נגד ראש הממשלה – אף שבפועל מדובר במחאה פוליטית מתבקשת ולגיטימית. ובמקום שמארגניה לא יתכחשו לכך שהם אנשי שמאל ומטרתם היא גם פוליטית, הם מנסים לעמעם את השיוך הזה. גם הם, כך נדמה, מאמינים ששמאל זה "בעייתי" במקרה הטוב ו"בגידה" במקרה הרע. בכך באופן אירוני גם הם תורמים לדה-לגיטימציה של השמאל.

לא רק במאבק נגד השחיתות לא מתקיים ויכוח בריא. כמעט כל דיון ציבורי מהותי הופך מיד למלחמה מכוערת בין שמאל לימין.

דוגמה מאלפת לתופעה הזאת היא הסערה שפרצה בעקבות הצעת החוק של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט ושרת המשפטים ממפלגתו איילת שקד לצמצום סמכות בג"ץ בפסילת חוקי הכנסת. בנט ושקד, מנהיגי מחנה הימין הדתי והמתנחלים, טוענים כי בג"ץ פוגע בסמכותה של הרשות המחוקקת, היא הכנסת, כאשר הוא פוסל חוקים. מיד קמה זעקה משמאל, והשניים הואשמו כי הם פועלים בשליחות הציבור הימני שרואה בבג"ץ את אויב המתנחלים ורוצה להחריבו בשל פסיקותיו הפוגעות לשיטתו בהתיישבות ביהודה ושומרון.

בפועל, בג"ץ פסל בשנתיים האחרונות מספר חוקים שלא היו קשורים למתנחלים כמו חוק מיסוי דירה שלישית, חוק המסתננים ועצירת פיצול התאגיד. הדיון בשאלת סמכותו לפסול חוקים הוא אם כן ראוי ולא קשור למידת "שמאלנותו" של בית המשפט.

מי שהעניק בעת הזו לוויכוח ממד ענייני הוא שר המשפטים לשעבר חיים רמון, איש השמאל המדיני, שהתייצב לימינה של שקד. רמון טען ש"שקד צודקת" וציין כי בכל העולם הסמכות לבתי המשפט לבטל חוקים של בתי נבחרים מוקנית מכוח הוראת חוק מפורשת או על פי חוקה, ורק בישראל הדבר נעשה על ידי פרשנות "מרחיקת לכת" של חוקי היסוד.

הפיכת הדיון החשוב הזה למאבק בין ימין לשמאל פוגעת במהות הדיון. בדיוק כמו שהתקרית בה היה מעורב אלאור אזריה הייתה צריכה להישאר בתחום הצבא ולא להפוך לסערה פוליטית בין ימין לשמאל (שנתניהו כזכור הוא שליבה אותה).

שנת 2018, שתחל בשבוע הבא, צפויה להיות שנה של הכרעות פוליטיות גדולות. במרכזן יעמדו תמרוני ההישרדות של נתניהו, שיתדלקו את מלחמת הימין בשמאל. דומה שבאווירה הנוכחית אי אפשר לחמוק מכך, ושנת 2018 בהקשר הזה אינה מבשרת טובות.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial