דילוג לתוכן העיקרי

ח״כ עודה: אם גבאי לא יחזור בו - נפסיק לדבר איתו

יו״ר הרשימה המשותפת תקף בראיון לאל-מוניטור את יו״ר המחנה הציוני, שהכריז כי לא יישב עם המפלגה הערבית בכל ממשלה עתידית. "אם הוא ומפלגת העבודה רוצים שנתרום את חלקנו להחלפת השלטון, עליו להגיד עכשיו ובצורה ברורה שהוא רואה בנו קבוצה לגיטימית.״
RTX3AWT5.jpg

יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, הפתיע השבוע בסדרת הצהרות שלא הותירו שום מקום לספק: המנהיג החדש של מפלגת העבודה זונח את עמדותיה האידאולוגיות המסורתיות כמובילת מחנה השמאל-מרכז, וקורץ למצביעי הימין בתקווה שיסייעו לו לנצח בבחירות הבאות ולהרכיב ממשלה במקום בנימין נתניהו.

גבאי, שנבחר לתפקיד לפני שלושה חודשים בלבד (10 ביולי), הצליח להפתיע את רוב חברי מפלגתו (למעט בת בריתו, ח"כ שלי יחימוביץ', שטענה כי אין חדש תחת השמש) ויש לשער שגם רבים ממצביעי המחנה הציוני המחפשים אלטרנטיבה לשלטון הימין בראשות נתניהו. באירוע "שבתרבות" בבאר שבע ב-14 באוקטובר הצהיר גבאי חד-משמעית כי לא יישב עם הרשימה המשותפת באותה ממשלה. "אני לא רואה שום דבר שמחבר ומקשר בינינו שמאפשר לנו להיות ביחד איתם באותה ממשלה", אמר.

יום למחרת המשיך לסטות ימינה. באירוע של פעילי המפלגה דיבר כמו איש ימין מובהק: "אנחנו צריכים להבין דבר מאוד פשוט - אנחנו החזקים פה. כל הזמן מפחידים אותנו, אבל אנחנו יותר חזקים מהערבים. אנחנו לא צריכים לפחד מהם - הערבים צריכים לפחד מאיתנו". ואם לא די בכך, הוסיף: "יהודים בארץ ישראל צריכים לסמוך רק על עצמם ולעשות הכל שיהיה בשליטתם". לחברי מפלגתו ההמומים אמר עוד כי פגש בכירים ממערכת הביטחון, שמחציתם, לדבריו, סבורים כי בצד הפלסטיני אין פרטנר לשלום.

עוד בטרם נרגעו חברי מפלגתו מהכיוון החדש אליו יו"ר מפלגתם החדש לוקח את תנועתם, המשיך גבאי לפרק בזו אחר זו את עמדותיה המסורתיות של העבודה. תומכי המפלגה, אלה שנשבעו אמונים למורשתו של יצחק רבין, אשר נרצח בגלל מאמציו להגיע להסכם שלום עם הפלסטיני, שמעו את היו״ר החדש אומר בראיון לערוץ 2 כי לא צריך לפנות התנחלויות כחלק מהסכם שלום עם הפלסטינים. "אם אתה עושה שלום, למה צריך לפנות? אני חושב שהדינמיקה או הטרמינולוגיה שהתרגלו לדבר בה כאן, במונחים של אתה עושה הסכם שלום – מפנים, היא לאו דווקא נכונה". כל ההצהרות הללו נאמרו בטווח של 72 שעות בלבד.

בתגובה לדברים האלה, יו"ר הרשימה המשותפת, ח״כ איימן עודה, מציב בראיון לאל-מוניטור אולטימטום לאבי גבאי. "אם הוא ומפלגת העבודה רוצים שנתרום את חלקנו להחלפת השלטון עליו ועל בכירי תנועתו להגיד עכשיו ובצורה ברורה שהוא רואה בנו קבוצה לגיטימית, ולא - נפסיק לדבר איתו", איים עודה. לדבריו, על הרשימה המשותפת להראות לגבאי ולמפלגת העבודה כי מעתה והלאה אין "ארוחות חינם" פוליטיות.

להצהרותיו של יו"ר מפלגת העבודה צריך להתייחס בשני מישורים: הראשון הוא תפיסתו המדינית של גבאי לגבי הסדר עם הפלסטינים ("אין פרטנר") ומחיר השלום (בלי פינוי התנחלויות). המישור השני הוא יחסו לערביי ישראל. אומנם מקורביו טוענים כי התייחס רק לנציגי הרשימה המשותפת הכנסת, ולא לכלל הציבור הערבי, אבל קשה לנתק בין השניים. האמירה שאין למחנה הציוני שום דבר משותף עם הרשימה המשותפת, שרוב ערביי ישראל נאלצו להצביע לה בגלל העלאת אחוז החסימה שיזם יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, התקבלה בציבור הערבי בישראל כאמירה עוינת שנוגעת לכלל הציבור.

לטענת ח״כ עודה, גבאי אינו מבין אריתמטיקה פשוטה: בלי תמיכת הרשימה המשותפת - כיום התנועה השלישית בגודלה בכנסת - אין למחנה הציוני שום סיכוי להחליף את השלטון. "אנחנו הערבים מהווים 20 אחוזים מכלל תושבי המדינה. בהרכב המפה הפוליטית היום, מי שרוצה לעשות שינוי צריך להפנים שבלעדינו זה בלתי אפשרי", הוא אומר. לדבריו, נתניהו מבין הרבה יותר טוב מגבאי את המשוואה הזאת. עודה מזכיר כי בבחירות 99׳ שהתקיימו בשני פתקים - אחד למפלגה ואחד למועמד לראשות ממשלה - 94 אחוז מהקולות הערבים הלכו למועמד השמאל אהוד ברק, שגבר על נתניהו.

באירועי אוקטובר 2000 נהרגו 13 מפגינים ערבים ישראלים מירי שוטרים, מה שהפך לנקודת שבר ביחסים בין הציבור היהודי לערבי בישראל. בראשות הממשלה עמדה אז מפלגת העבודה, אבל חברי הכנסת הערבים מכל הסיעות המשיכו לראות בה שותפה פוליטית. עכשיו נראה שלא נותר להם במי לתמוך. לא בנתניהו, כמובן, שהזהיר ביום הבחירות 2015 מפני ערבים ש״מגיעים בכמויות אדירות אל הקלפי״, ולא בגבאי, שזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד עשה דה-לגיטימציה לחברי הכנסת הערבים ופסל אפשרות לקואליציה עמם.

גבאי לא הסביר מה הביא אותו להצהיר הצהרות בעייתיות כל כך. אפשר להניח כי הוא מתקשה לראות את עצמו יושב בממשלה אחת עם חנין זועבי וג׳מאל זחאלקה מבל"ד, הנציגים הפרובוקטיביים של אחת ממרכיבות הרשימה המשותפת. אולם פסילת הרשימה כמקשה אחת, ובתוספת ההצהרות שאין פרטנר פלסטיני לשלום ושאין לפנות התנחלויות בכל הסכם עתידי עם הפלסטינים, לא רק שהרחיקו סופית את המצביעים הערבים ממפלגת העבודה, אלא זרעו תחושה של ייאוש, שלפיה שום שינוי לטובה כבר לא יכול לצמוח מהמערכת הפוליטית הישראלית. תחושת האכזבה הזו עלולה לפגוע גם ברשימה המשותפת, שבבחירות הבאות צריכה לשכנע את הציבור הערבי כי היא עוד מסוגלת לעשות שינוי חיובי עבורם, ולתת להם סיבה לצאת לקלפי.