דילוג לתוכן העיקרי

שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני הביא לסיום שביתת האסירים

למרות ששביתת האסירים הייתה מוגבלת בהיקפה, בישראל וברשות הפלסטינית לא הקלו בה ראש ופעלו יחד ובתיאום כדי להביא לסיומה המהיר. גורם פלסטיני בכיר: "כשיש מטרה משותפת ופעילות מתואמת, התוצאה היא חיובית כמו בתיאום הביטחוני".
Palestinians celebrate after Palestinian prisoners ended a hunger strike over their conditions in Israeli jails, in the West Bank city of Ramallah May 27, 2017. REUTERS/Mohamad Torokman - RTX37U52

בשבת [27 במאי] בשעה 4:00 לפנות בוקר, כשעה וחצי בערך לפני תחילת צום הרמדאן, הסתיימה שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים שנמשכה 40 יום בדיוק. רק כ-1,300 מתוך כ-6,200 האסירים הפלסטינים הכלואים בבתי כלא בישראל שבתו רעב, ועל פי נתונים שפרסם שב"ס, כמחציתם הפסיקו את שביתתם עוד לפני שהוכרז על סיומה. בישראל ראו בכך סימן מעודד על כך שמרוואן ברגותי ומנהיגי אסירים נוספים לא הצליחו לייצר מחאה רחבה. במועדון האסיר הפלסטיני ברמאללה שללו את נתוני שב"ס, וטענו כי זו דיסאינפורמציה ישראלית שנועדה להמעיט בערך השביתה ולפגוע ביוזמיה.

בין אם הנתונים מדויקים או מוגזמים, אין ספק כי ישראל והרשות הפלסטינית לא הקלו ראש בשביתת האסירים. להיפך. שתיהן ראו בשביתה איום משותף שיש לטפל בו במשותף כדי למזער נזקים.

כפי שפורסם באל-מוניטור, יו"ר הרשות הפלסטינית ראה בשביתה כאב ראש לא רק בגלל העיתוי – נוכח מאמציו הכבירים להתקרב לממשל טראמפ, אלא גם מחשש שגורמים בגדה ינצלו את השביתה לצרכים פוליטיים פנים פלסטיניים. תומכי ברגותי הכלוא למשל, שחששו שמעמדו יתערער, הכריזו על כמה ימי זעם וקראו לפלסטינים להתעמת עם כוחות צה"ל, למורת רוחם של בכירי הרשות הפלסטינית. על כן, בישראל וברשות הפלסטינית ראו בסיום שביתת האסירים משימה שיש לשלב ידיים כדי להביא לסיומה.

לאל-מוניטור נודע מפי מקור פלסטיני בכיר, כי מאז תחילתה של השביתה ניהלו ישראל והרשות הפלסטינית מגעים למציאת פתרון לשביתה לפני שזו תצא מכלל שליטה. ברור היה מבחינתן שברגותי, יוזם השביתה, הינו הגורם העיקרי מאחוריה, וכי יש לגרום לו לרדת מהאילן הגבוה עליו טיפס.

"היו מהלכים פסיכולוגיים", אומר הדובר הפלסטיני ומסרב לפרט. "כשיש מטרה משותפת ופעילות מתואמת, התוצאה היא חיובית. כמעט כמו התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות המתמודדות יחד מול איום משותף".

מקור ישראלי המעורה במהלכים שהביאו בסופו של דבר לסיום השביתה, אומר לאל-מוניטור כי במהלך השביתה ניסה שב"ס לערער את מעמדו של ברגותי בתוך בית הכלא, ולהציגו כמי שדואג לאינטרסים הפוליטיים שלו יותר מאשר למצב האסירים. לדברי המקור, ההצלחה הייתה חלקית. גם לאחר פרסום הסרטון שבו נראה ברגותי נוגס בממתק בסתר ושובר את שביתת הרעב שאותה הוביל, לא כל האסירים האמינו שהסרטון אמיתי וסברו שמדובר בתעמולה ישראלית. בהמשך התקבעה בישראל הסברה שהשפלתו של ברגותי לא רק שלא תסייע לסיום השביתה, אלא אף עלולה לגרום לו להתבצר בעמדותיו. לכן, כך העריכו בישראל, אין טעם להמשיך להשפילו אלא להעניק לו חבל שיוריד אותו מהעץ הגבוה.

במהלך כל ימי השביתה טענו בעקשנות בשירות בתי הסוהר, כי לא מתקיים משא ומתן עם האסירים. זאת בניגוד לשביתות אסירים קודמות, בהן לצד שב''ס גם שב"כ היה מעורב. שגרירי מצרים או ירדן גם הם סייעו בעבר בתיווך. אבל טענת שב"ס אינה מדויקת. שב"ס אמנם לא ניהל הפעם מגעים ישירים עם האסירים, אך באמצעות נציגי ועדה אזרחית משותפת של ישראל והפלסטינים במינהל האזרחי נקבעו קווים אדומים לדרישות האסירים, ומופו ההצעות לסיום השביתה מבלי שישראל תיראה בדעת הקהל הישראלית כמי שנכנעה לדרישות "המחבלים".

לישראל למשל לא הייתה כל בעיה לאפשר ביקור שני בכל חודש למשפחות אסירים, מכיוון שלא היא זו שביטלה אותו אלא הצלב האדום. הוא זה שמסיבות תקציביות שלו החליט לממן את הסעתם של בני משפחות האסירים מרצועת עזה והגדה רק פעם אחת בחודש.

לישראל ולפלסטינים היה ברור שמציאת פתרון מוסכם בסוגיה זו תניח את דעתו של ברגותי, וגם לא תציג את ישראל כמי שנכנעה לדרישותיו. הנציגים הישראלים בוועדה האזרחית חישבו ומצאו שעלות הביקור השני היא כ-16 מיליון שקלים, וסברו כי על הרשות לשאת באחריות לכך.

לפני כעשרה ימים נרתם גם יו"ר הרשות אבו מאזן למשימה. מצבה הכלכלי של הרשות הפלסטינית הוא אמנם בכי רע, אך סיום השביתה מבטיח לאבו מאזן שקט תעשייתי בגזרת האסירים ומעניק לו אפשרות להתמקד בעניינים החשובים לו באמת – הסוגיות המדיניות.

אחרי שניתנה הסכמת אבו מאזן למימון הביקור השני, הועברה הודעה למינהל האזרחי וממנו לשב"ס שארגן את פגישת מנהיגי האסירים בכלא שקמה. ברגותי (שהיה עצור בבית המעצר קישון מתחילת השביתה) הובא לכלא שקמה, שם כבר החלה בהיעדרו ישיבת מנהיגי האסירים בהם כרים יונס (ערבי ישראלי שרצח את החייל אברהם ברומברג ב-1981), נאסר אבו חמיד (סגנו של ברגותי בתנזים שהורשע בשבעה מקרי רצח ונשפט לשבעה מאסרי עולם) ואחמד ברגותי (קרוב משפחתו של מרוואן ומי שהיה יד ימינו בתנזים השפוט ל-13 מאסרי עולם).

"נתנו להם להחליט", אומר המקור הפלסטיני. "חודש הרמדאן בפתח, תכף גם אסור לשתות אפילו מים, ואם היו מסרבים לא בטוח שכל האסירים היו הולכים איתם". סביר להניח שברגותי הבין שישראל והרשות הפלסטינית תיאמו עמדות, ואם יתעקש אז החבל שהושיט לו אבו מאזן עוד עלול להיכרך סביב צווארו. בארבע לפנות בוקר כאמור יצאה ההודעה, תמה שביתת האסירים והחל צום הרמדאן.  

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles