דילוג לתוכן העיקרי

האם איראן מיישרת קו עם רוסיה בנושא הסורי?

הבליץ הדיפלומטי של רוסיה בנושא הסורי כולל בניית גשרים בין איראן לטורקיה.
Foreign ministers, Sergei Lavrov (C) of Russia, Mevlut Cavusoglu (R) of Turkey and Mohammad Javad Zarif of Iran, attend a news conference in Moscow, Russia, December 20, 2016. REUTERS/Maxim Shemetov - RTX2VUYG

חמידרזה עזיזי כתב השבוע שהאסטרטגיה של מוסקבה בסוריה כוללת סיוע "לאיראן ולטורקיה למצוא מכנה משותף בסוגיית המשבר בסוריה, [כדי] למקד את מאמציה בקידום הפתרון הפוליטי ביחד עם טורקיה. ככלל, אפשר לטעון ולומר שהמדיניות הנוכחית של איראן בסוריה מתועלת היטב דרך צינורות רוסיים".

עזיזי הוסיף וכתב כי בשל "אופיים של היחסים [בין טורקיה לאיראן] בכל מה שקשור לסוריה, שניתן לתאר כמעין יריבות יותר מאשר עוינות, אפשר בהחלט לטפל במחלוקות תוך אימוץ גישה פרגמטית יותר".

בהתחשב בדחיפותו של המשבר ההומניטרי, ניתן לראות בהצהרה המשותפת לרוסיה, איראן וטורקיה ("הצהרת מוסקבה") מיום 20 בדצמבר מעין פריצת דרך דיפלומטית. כבר למחרת היום עברה פה אחד במועצת הביטחון של האו״ם הצעה 2332, שמעניקה לארגוני האו"ם את הסמכות לחצות את קווי החזית ולהיכנס לשטחי עימות כדי להעניק סיוע הומניטרי. ב-31 בדצמבר מועצת הביטחון גם תמכה פה אחד בהפסקת האש שתיווכו הרוסים והטורקים, וכן במאמץ להתניע מחדש את התהליך הדיפלומטי, כולל המשא ומתן באסטנה שבקזחסטן, במקביל לחידוש השיחות עם סוריה בתיווכו של האו"ם. שליח האו"ם בסוריה סטפן דה מיסטורה אמר ב-5 בינואר: "יש לתמוך בכל יוזמה מסוג זה. כולנו תקווה שהיא תעלה יפה, והיא ללא ספק מבורכת".

כל סיוע לעם הסורי דחוף ומבורך, ואין ספק שהפסקת האש האחרונה והמשא ומתן הפוליטי עומדים בפני אתגרים אדירים, אבל בטור הזה נסתפק בציון העובדה שההתפתחויות האחרונות הן בדיוק המומנטום הדיפלומטי וההומניטרי הנחוצים כל כך כדי לשים קץ למלחמה ולהשיג פתרון פוליטי.

ובלבו של כל המאמץ הדיפלומטי הזה נמצאת רוסיה, שמנסה לאחות את הקרע בין איראן לטורקיה סביב הסוגיה הסורית. עזיזי כתב: "החשש הגדול של איראן הוא מקשריה כביכול של אנקרה לג'ייש פתח א-שאם [לשעבר ג'בהת אל-נוסרה] וכן מתמיכתה הגלויה באחראר א-שאם ובשאר ארגונים סלאפיים ומיליטנטיים. כפי שניתן להבין מהצהרת מוסקבה ומהסכם הפסקת האש שתיווכו רוסיה וטורקיה, ג'ייש פתח א-שאם ושאר הארגונים המסונפים לו אינם כלולים בהסכם להפסקת מעשי האיבה; וגם ראשי אחראר א-שאם הכריזו שהם דוחים את ההסכם, וכך הפכו את עצמם למטרה לגיטימית. ולכן, לפחות למעשה, נדמה שאנקרה אימצה את עמדותיה של איראן".

עזיזי הוסיף וכתב: "טורקיה התפשרה גם במובנים נוספים, אם נביא בחשבון את דבקותה החדשה בשני קווים אדומים החשובים מאוד לאיראן. הכוונה לכך שטורקיה כבר אינה מתעקשת על הדחתו של [נשיא סוריה בשאר אל-]אסד כתנאי מוקדם לשיחות השלום, ובנוסף לכך כבר לא תובעת את הכללתם של ארגונים מסוימים המזוהים עם איראן, ובמיוחד של תנועת חיזבאללה הלבנונית, ברשימת הארגונים האסורים בסוריה. לא הייתה שום התייחסות רשמית לחיזבאללה בהצהרת מוסקבה או בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם מיום 31 בדצמבר. יתרה מזאת, נראה שגם בכירים במשטרו של אסד ישתתפו בשיחות שצפויות להיפתח בקזחסטן".

לסיכום, ציין עזיז: "לאיראן אמנם יש עדיין השגות לגבי המערכה שמנהלת טורקיה בצפון סוריה, אך נדמה שהיא מוכנה לסבול את הנוכחות הטורקית, כל עוד היא מוגבלת ללחימה במדינה האיסלאמית וגם בכורדים שנמצאים באזור, ואינה זולגת לאזורים חדשים - ובמיוחד לא-רקה. זאת משום שלטהרן ולאנקרה יש אינטרס משותף למנוע את הרחבת האוטונומיה הכורדית באזור, מחשש שתצית רגשות דומים גם בקרב הקהילות הכורדיות שמתגוררות בקרבן".

מטין גורג'ן הוסיף שהצהרת מוסקבה "מכירה בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה, ואינה מוכנה להשלים עם תביעתה של המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD) לאוטונומיה בצפון סוריה. אך באותה הצהרה, נדמה שאנקרה גם מכירה בריבונותה של דמשק, כולל בצפון המדינה. ובמילים אחרות, גם אם טורקיה תכבוש את אל-באב מדאעש, ייתכן שתצטרך להחזיר אותה למשטר הסורי. המשבר הבא צפוי להתפתח במנג'יב, שנמצאת גם היום בשליטתן של יחידות ההגנה העממיות של הכורדים (YPG), הזוכות לתמיכת ארה"ב, למרות דרישתה העיקשת של טורקיה שהכורדים יעזבו את האזור."

בראיון בלעדי למסעוד חאמד, אמרה פאוזה אל-יוסוף, חברת דירקטוריון במערכת הפדרלית הדמוקרטית של רוג'אבה-צפון סוריה, שהכוחות הדמוקרטיים בסוריה (SDF) - המורכבים ברובם מלוחמי YPG - ימשיכו להיאבק בשליטה הטורקית בצפון סוריה. "טורקיה והמיליציות שבהן היא תומכת פועלות כדי לאיים על האזורים שבשליטתנו, וכדי לסכל את הפרויקט שלנו לבניית פדרציה בצפון סוריה, בדרך כזו או אחרת", הסבירה אל-יוסוף, "הם מנסים לכבוש אזורים בקרבת החבל הכורדי, כדי שיוכלו לתקוף אותנו ללא הרף, ולמנוע מאיתנו להקים ישות פוליטית שתבטיח את זכויותיו של העם הכורדי. אם אנחנו, הכורדים, לא נגיב ולא ניקח חלק בשחרורה של א-רקה, הטורקים ושכירי החרב שלהם יכבשו את העיר. ואם לא די בכך, הם יהפכו אותה לבסיס צבאי שיאיים עלינו דרך קבע, בדומה למצב ששורר היום בדרום כורדיסטן [כורדיסטן העיראקית] ובאזור באשיקה".

גורג'ן הוסיף והסביר שסדר העדיפויות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בסוגיה הסורית הרחיק את אנקרה מוושינגטון וקירב אותה אל חיקה של מוסקבה. "כל הצלחה או כישלון במדיניות החוץ ישרתו אותו מבית - אם מצב העניינים לא יתקדם כמצופה באל-באב, יעמדו לרשותו של ארדואן שני שעירים לעזאזל: ארה"ב וברית נאט"ו. במקרה של כישלון, ארדואן לא יתקשה לשווק את הנרטיב לפיו 'ארה"ב הרסה לנו את השאיפות באל-באב'. וזה גם יאפשר לו להתחמק באלגנטיות מכל הלחצים שיופעלו עליו מבית".

בניגוד לאיראן ולטורקיה, סעודיה צופה מהצד בבליץ הדיפלומטי סביב סוריה. עזיזי סיכם וכתב: "לו היתה סעודיה, לדוגמה, חלק מתהליך השלום שנמצא כעת בחיתוליו, במקום [טורקיה], היה זה כמעט בלתי-אפשרי להגיע להסדר כלשהו, בשל הקרע האידאולוגי החריף ששורר בין טהראן לבין ריאד. נדמה שגם רוסיה מודעת היטב לקרע הזה, ועל כן מעדיפה להגביל את הזירה הסורית לאיראן ולטורקיה בלבד״.

הערת העורך: המאמר עודכן מאז פרסומו הראשוני.

More from Week in Review

Recommended Articles