דילוג לתוכן העיקרי

המחאה החברתית ניצחה: דנקנר משלם על היוהרה והחזירות

התרסקותו של נוחי דנקנר, האיש החזק במשק שחלש על אימפריה כלכלית אדירה, חושפת את הקשרים המסואבים בישראל בין הון לשלטון ומהווה את סופה של תופעת הפירמידות הכלכליות שהפכה קומץ של אנשי עסקים לטייקונים תוך ניצול כספי ציבור.
FILE PHOTO - Nochi Dankner, the chairman of indebted Israeli conglomerate IDB Holding Corp, arrives ahead of a court hearing at the district court in Tel Aviv December 17, 2013. REUTERS/Amir Cohen/File Photo - RTX2JMOT

ביום שני השבוע [4 ביולי], בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הושלמה אחת מנפילות הריסוק התלולות והכואבות ביותר בהיסטוריה של המשק ושוק ההון בישראל. איש העסקים נוחי דנקנר, בן 61, "נער הזהב" של הכלכלה הישראלית שחלש עד לפני כשלוש שנים [2013] על אימפריה כלכלית אדירה, הורשע בעבירות חמורות על חוק ניירות ערך. הוא "הריץ" את מניית קבוצת אי.די.בי שהייתה בבעלותו ערב הנפקה גורלית של החברה, כדי להגדיל את שווי המניות ולהציל את הפירמידה הכלכלית שלו מקריסה.

דנקנר היה, עד לאחרונה, האיש החזק ביותר במשק הישראלי. ראשי ממשלות שיחרו לפתחו, הבנקים סגדו לו, עיתונאים, ראשי עיר ופוליטיקאים עלו אליו לרגל. איש מרשים, רהוט ובעל אישיות ממגנטת, שדובר בו כמי שיכול לדלג מהעסקים לפוליטיקה ולכבוש את ראשות הממשלה בישראל.

במקום זה, הוא ממתין כעת לגזר הדין, שצפוי להיות עונש מאסר בפועל.

דנקנר משלם על חטא היוהרה, על החזירות והאטימות, על שלא קרא את הכתובת על הקיר והתחיל להאמין במה שאנשים סיפרו עליו. קריסתו לא החלה השבוע. את האימפריה הכלכלית של אי.די.בי הוא הפסיד כבר לפני כשלוש שנים, בעקבות הסדרי חוב וחדלות פירעון. עכשיו, הוא עתיד להפסיד את חרותו. הון אישי כמעט ולא נותר לו. לאחרונה פינה את הווילה המפוארת בה התגורר בעשור האחרון.

מדובר בהרבה יותר מכישלון כלכלי: התרסקותו של האיש החזק במשק הישראלי היא ניצחונה של המחאה החברתית מקיץ 2011 וסופה הרשמי של תופעת הפירמידות הכלכליות והמינופים המופרכים, שהפכה קומץ של אנשי עסקים ולהטוטני הון לטייקונים, מבלי שהשקיעו כמעט הון פרטי, תוך ניצול כספי ציבור ופנסיות של מיליוני ישראלים לעשיית רווחים.

נוחי דנקנר הוא הטייקון הישראלי הכמעט אחרון. נכון לעכשיו, היחיד ששרד מחבורת הטייקונים ששלטה בישראל עד לא מזמן הוא יצחק תשובה, בזכות תגליות הגז העצומות להן הוא שותף (יחד עם "נובל אנרג'י" האמריקאית) מול חופי ישראל.

בשנתיים האחרונות קרסו כמעט כל הטייקונים בישראל: מוטי זיסר (שנפטר בחודש שעבר, יוני 2016), אליעזר פישמן, לב לבייב, אילן בן-דב ורבים נוספים, נקלעו לקשיים. חלק מהם איבדו את נכסיהם, אחרים ממשיכים להתגלגל מהסדר חוב אחד למשנהו.

דנקנר היה הבולט והמשפיע מכולם. בן למשפחת אצולה כלכלית ישראלית, נסיך מקומי, מרשים וכריזמטי. הוא היה ידיד קרוב מאוד של ראש הממשלה אהוד אולמרט, מקורב לראש הממשלה אריאל שרון, מחובר בטבורו לראש הממשלה בנימין נתניהו. עד ערב הנפילה. באמצעות הקונצרן בו שלט, תרם כספים רבים למועצות מקומיות ועיריות וצדקה, וכך רכש עדת מעריצים נלהבים מהשלטון המוניציפלי.

ביולי 2011 פרצה המחאה החברתית בישראל ומאות אלפים הפגינו בתל אביב וזעקו "העם דורש צדק חברתי". ראש הממשלה נתניהו נתקף בהלה, כמוהו גם דנקנר. התקיימה ביניהם בערב אחת ההפגנות הגדולות שיחת טלפון בה אמר נתניהו לדנקנר ש" זה (המחאה) נגד שנינו", כך לפי תחקיר ערוץ 10. הם ניסו לתאם עמדות, אבל עד מהרה נתניהו ניתק מגע. הוא הבין שקשרים עם הטייקונים השנואים הפכו לנטל כבד מדי. נתניהו שרד את המחאה החברתית. דנקנר לא.

בעשור שבין שנת 2000 ל-2010 הייתה בישראל חגיגה קפיטליסטית נדירה. תופעת הריכוזיות המריאה לגבהים חסרי תקדים. זה העשור שבו בנה דנקנר את הפירמידה שלו: הוא רכש את קונצרן אי.די.בי, הגדול והמשפיע במשק הישראלי, כמעט ללא הון אישי. הקסם האישי שלו, ההילה והקשרים בבנקים, היקנו לו כמויות אשראי דמיוניות. באמצעות רשת של חברות פרטיות הוא החזיק את חברת האחזקות, ששלטה ב"שופרסל" – ענק הסופרמרקטים הגדול בישראל; "סלקום" – חברת הסלולר הגדולה ביותר; בחברת ביטוח ענקית; במונופול מלט; במפעל כימיקלים גדול; ובעוד סידרה של מפעלים ופירמות שהפכו את השולט ב-אי.די.בי לזה שחולש על המשק הישראלי כולו.

דנקנר לא ידע שובע. הוא גם סיגל לעצמו גינונים של מיליארדר: משרדים נוצצים בקומה ה-42 של המגדל המפואר בתל אביב, באטלר אישי, פמליה ממושמעת. ככל שנקף הזמן, כך האמין שהוא חסין ולא מסוגל לטעות.

אבל הוא טעה, ובגדול. הצרות הגיעו בצרורות: הוא רכש יחד עם יצחק תשובה מלון ענק (ניו פרונטיר) בלאס וגאס, רגע לפני התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב. הוא השקיע מיליארדים במניות הבנק השוויצרי "קרדיט סוויס", והפסיד חלק מהכסף. במקביל, פרצה המחאה החברתית בישראל ושר התקשורת משה כחלון יצא לרפורמה גדולה בשוק הסלולר [2012]. המחאה חיסלה את הדיווידנדים השמנים שמשך דנקנר משופרסל, ורפורמת הסלולר מחקה את ההכנסות מסלקום. תזרים המזומנים של דנקנר התייבש בן לילה והוא פתח בתמרונים נואשים להציל את עצמו.

אחד מהם היה מה שכונה בישראל "הנפקת חברים" פרטית, בה ניסה דנקנר לגייס הון בבורסה ברגע האחרון, כדי למנוע נפילה. לקראת ההנפקה, הוא השתמש בשירותיו של איש קש, כדי להריץ את מניות אי.די.בי ולהעלות את ערכן. אי.די.בי גייסה כך כמה מאות מיליוני שקלים, אך לא היה בהם די כדי למנוע את הנפילה.

פרשת דנקנר חשפה את הקשרים המסואבים בישראל בין הון לשלטון, את הדרך בה התנהל המשק הישראלי במשך שנים ארוכות, את ההפקרות וחוסר האחריות של הרגולטורים ואת הזלזול בכספי החסכונות של הציבור. "מגע הזהב" של דנקנר הפך לקללה.

בעדותו בבית המשפט דיבר דנקנר על "להקה של ברבורים שחורים" שהתיישבה עליו במשך תקופה ארוכה. דנקנר עשה לעצמו הנחת סלב. אלה לא היו ברבורים שחורים, אלא החלטות מוטעות ותפיסת עולם מעוותת. יש עוד הרבה מה לתקן במשק הישראלי. לא בטוח שיש מי שמסוגלים לבצע את התיקון הזה.

More from Ben Caspit

Recommended Articles