דילוג לתוכן העיקרי

5 דברים שישראל צריכה לעשות אם היא באמת רוצה שלום

נתניהו וליברמן אמרו השבוע דברים מעניינים ואפילו אמיצים על הצורך בהסדר מדיני. אך כמו שאמר הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, אין לשפוט בני אדם על פי התבטאויותיהם, אלא לפי מעשיהם.
RTSEZH2.jpg

כותרת מאמרו של בן כספית (30 במאי), "האם הממשלה הכי ימנית תעשה שלום?", מזכירה את הפסוק  המפורסם של הנביא ירמיהו, שחי במאה השביעית לפני הספירה: "היהפוך כושי עורו, ונמר חברבורותיו" [ירמיהו י''ג כ''ג]. למרבה הצער, הסיכוי שהממשלה הנוכחית תפנה רבע מיליון מתנחלים (השאר יוכלו להישאר בבתיהם במסגרת חילופי שטחים), ותוותר על ריבונות בהר הבית דומה לסיכוי שיו"ר מרצ זהבה גלאון תעבור דירה לאחד המאחזים בגדה המערבית. אלה הם [הפינוי והוויתור] שני תנאים הכרחיים, אם כי חלקיים, לשלום המבוסס על פתרון שתי המדינות. אמנם, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון החדש, אביגדור ליברמן, אמרו השבוע דברים מעניינים ואפילו אמיצים על יוזמת השלום הערבית ועל הצורך בהסדר מדיני. אך, כמו שאמר השבוע הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן), אין לשפוט בני אדם על פי השיוך המפלגתי שלהם ועל פי התבטאויותיהם, אלא לפי מעשיהם למען השלום.

להלן רשימה (חלקית) של המעשים שממשלת ישראל נדרשת לעשות למען הסדר שלום, ברוח יוזמת השלום הערבית. כדאי שהרשימה הזאת תעמוד לנגד עיניהם של משתתפי ועידת השלום שתתכנס ביום שישי בפריז.

1. להעביר בממשלה החלטה ברורה וחד משמעית,שלפיה ישראל תומכת בפתרון שתי המדינות ובעקרונות יוזמת השלום הערבית. עד שזה יקרה, תהיה תקפה התנגדות הממשלה לאיזכור היוזמה הסעודית והערבית כבסיס להסדר. ההתנגדות הזו כלולה בהחלטת הממשלה מחודש מאי 2003 [כחלק מ-14 הסתיגויות] לאמץ את"מפת הדרכים"של הקוורטט. עד היום לא התקיים בממשלה או בקבינט אף לא דיון אחד על היוזמה הערבית או על הסדר הקבע עם הפלסטינים.

 2. שינוי דרסטי של מדיניות קביעת עובדות בשטח, המשבשות את פתרון שתי המדינות, על ידי בנייה מסיבית בהתנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים. על פי נתונים שפרסם ארגון "שלום עכשיו" שעוקב מקרוב אחרי מפעל ההתנחלויות, מאז כינון הממשלה הנוכחית [מאי 2015] אושרו תוכניות לבניית 2,752 יחידות דיור חדשות עבור יהודים ברחבי הגדה. זאת בסתירה לדברי שר השיכון והבינוי, יואב גלנט, שאמר בארה"ב כי מדיניות הממשלה היא לא לבנות בהתנחלויות. במקביל, מקדמות הרשויות בנייה חדשה ליהודים בלב השכונות הערביות סילואן שבאגן הקדוש ובשייח ג'ראח. 

מדיניות ההתנחלות נחשפה במלוא כיעורה בתשובת המדינה לעתירה לבג"ץ של ארגון "יש דין" ובעלי אדמות מהכפר ענאתא, שאדמתם סופחה להתנחלות כפר אדומים. בתשובה לבקשה לבטל את צו ההפקעה נאמר, למרבית האירוניה האכזרית, כי "תושבים פלסטינים נהנים מהפקעת אדמותיהם לטובת התנחלויות, כיוון שהם מועסקים באזורי תעשייה שהקימו המתנחלים". 

3. לחדול ממדיניות הריסת  המבנים המואצת ושינוי מדיניות היתרי הבניה לפלסטינים בשטח C.

לפי ארגון בצלם, בין תחילת השנה ל-11 בפברואר הרסו הרשויות 73 בתי מגורים ו-51 מבנים נוספים והותירו 284 נפשות, בהן 161 קטינים, ללא מחסה. בין המבנים שנהרסו באותה תקופה, היו לפחות 37 מבנים שנתרמו בידי סוכנויות סיוע ומדינות אירופיות. תמונותיהם של תינוקות שנותרו ללא קורת גג בבקעת הירדן הלוהטת ובצינת החורף בהר חברון משרתות את תעמולת חמאס ושוחקות את מעמדו הרופף של אבו מאזן.

4. הסרת המצור על רצועת עזה במסגרת הבנות עם הרשות הפלסטינית.

המצב ההומניטרי הקשה מגביר את הסכנה של עימות אלים נוסף באזור, שיחבל בניסיון לקדם הסדר מדיני. על ישראל להימנע מהענקת הישג לחמאס בעזה כחלק מהסכם הפיוס המסתמן עם טורקיה. הנשיא עבד אל פתאח א-סיסי הביע את התנגדותו לדריסת רגל טורקית ברצועה. התעלמות מעמדתו צפויה לפגוע גם ביחסי ישראל עם מצרים.

5. פרסום הודעת תמיכה מפורשת של שר הביטחון ביחס למדיניות הצבא במאבק בטרור.

עמדה זו תבטא נסיגה מהזדהותו של ליברמן עם החייל אלאור אזריה, שהרג את המחבל הפצוע בחברון [24 במארס]. גישת הצבא באה לידי ביטוי בדברי הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שציין כי צה"ל לא פועל לפי "סיסמאות כמו 'הקם להורגך השכם להורגו'", וכי הוא מתנגד לכך שחייל "ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". הנחייתו של הרמטכ"ל נובעת לא רק מעמדה מוסרית, אלא גם מהאינטרס להגן על אבו מאזן מפני זעמו של הרחוב הפלסטיני. במערכת הביטחון יש תמימות דעים שאין באופק פרטנר אחר להסדר מדיני ולהמשך התיאום הביטחוני. 

חמשת המעשים הללו הם המינימום הנדרש מממשלת ישראל, כדי לבנות מחדש את האמון של הפלסטינים והקהילה הבינלאומית, בכוונתה להביא לסיום הכיבוש, שבשבוע הבא ימלאו לו 49 שנה [5 ביוני 1967]. הניסיון המר מלמד שתהליך מדיני שאינו מלווה בצעדים מהותיים בשטח, לא רק נדון לכישלון – אלא סופו לשמש חץ נוסף באשפת ה"אין פרטנר" הקטלנית של הימין.     

מי שמחפש סיבה לאופטימיות יכול למצוא אותה במינויו המסתמן של השר ללא תיק (וללא עכבות) צחי הנגבי לממונה על המשא ומתן, שבחייו הפוליטים היה גם נץ וגם יונה. הוא היה חבר בימין הקיצוני שמרד בהחלטה לפנות את ימית, הצטרף לליכוד, עבר לקדימה שפינתה את חבל עזה ועשה פליק פלאק בחזרה לליכוד. בשבתו בתפקיד יו"ר ועדת החוץ והביטחון כח"כ מקדימה הוא אמר (פברואר 2010) כי "הסרבנות של אבו מאזן מעוררת תהיות". מאוחר יותר (אוגוסט 2011), הנגבי השתתף במפגש של אנשי שמאל עם פלסטינים באוניברסיטת פיטסבורג, שבו נדון מתווה הסדר הקבע על בסיס גבולות 67' וחלוקת ירושלים.

קשה להאמין, אבל אולי בכל זאת בישראל 2016 שחור יכול להפוך ללבן ונמר יכול לעבור הסבה לחתלתול.  את זה אפילו הנביא ירמיהו לא יכול היה לנבא.

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial