דילוג לתוכן העיקרי

אחרי שנים במצור, תושבים מעזה ביקרו בירושלים

לרגל חודש הרמדאן (עד לפני הפיגוע בתל-אביב) ישראל אפשרה לתושבים מעזה לבקר במסגד אל-אקצה בירושלים, חלקם יצאו לראשונה בחייהם מגבולות הרצועה. בשיחה עם אל-מוניטור הם מספרים על הדמעות באוטובוס ועל המפגש המוזר עם בני עמם מהגדה.
RTX1289S.jpg

בעקבות הפיגוע בתל אביב (8 ביוני) החליטה מערכת הביטחון לבטל את ההקלות לפלסטינים לרגל חודש הרמדאן, עליהן חתם שר הבטחון אביגדור ליברמן ביומו הראשון במשרד הביטחון בקריה. על פי התכנון, אמורים היו לצאת במהלך חודש הרמדאן כמעט ארבעת אלפים פלסטינים שקיבלו היתר לצאת במרוכז מעזה, כדי לבקר ולהתפלל במסגד אל-אקצא. כשנודע על ביטול ההקלות, הצטופפו מאות ליד המשרד לעניינים אזרחיים ברצועת עזה ודרשו מהרשות הפלסטינית למחות על העובדה שישראל מונעת מהם פולחן דתי חשוב במהלך החודש הקדוש למוסלמים.

אבל ספק אם מחאה כזאת באמת תועיל. בעקבות הפיגוע החמור בתל אביב נערכת מערכת הבטחון לבחון שוב את מדיניותה, את ההקלות ליציאה מהשטחים ובעיקר את מתן אישורי העבודה לתושבי הגדה המבקשים לעבוד בישראל.

רק חמש מאות מתפללים מעל גיל חמישים זכו לצאת לתפילה באל-אקצא ביום השישי האחרון, שלושה ימים לפני תחילת חודש הרמדאן (3 ביוני). הייתה זו הקבוצה היחידה שהספיקה לצאת לפני ביטול ההקלות. לחלקם זאת הייתה הפעם הראשונה בחייהם בה יצאו מעזה. לרובם הייתה זו הפעם הראשונה מאז הוטל הסגר על הרצועה לפני תשע שנים.

רבים מהיוצאים דרך מעבר ארז עבדו בעבר בישראל ונדהמו מהשינויים שעברה. מעבר לכך, הם הופתעו בעיקר מתחושת הזרות שחשו בירושלים כשפגשו את תושבי הגדה. אל-מוניטור שוחח עם מי שהספיקו לצאת מעזה למסגד אל-אקצא, זמן קצר לפני שמעבר נסגר שוב. "זה היה כמו לצאת מהכלא" סיפר סעיד אבו אל-ג'אמע משכונת שייח רדוואן. לדבריו, התחושה ששררה בקרב הנוסעים באוטובוס הייתה של יציאה מחושך לאור.

"מרגע שעלה המחסום והאוטובוס החל לנסוע בכבישי ׳אל-דאחל׳ (כך מכנים הפלסטינים את שטח ישראל) הרגשנו שאנחנו נכנסים לעולם אחר. הכבישים ישרים, המכוניות חדשות, הבניינים חדשים והרבה ירוק. זה בעיקר הדבר שתפס את העיניים שלי, הרבה מאוד ירוק", הוא אמר. 

אל-ג'אמע עבד לפני 15 שנים בישראל, אולם לאחר שמכסות ההיתרים צומצמו משמעותית בעקבות האינתיפאדה השנייה [2005-2000], נשלל רישיונו והוא נותר מחוסר עבודה במשך שנים. "היו לי הרבה חברים בישראל״, הוא מוסיף, ״עבדתי בקרית אונו, בבני ברק ואפילו בתל אביב".

המתפללים לא הגיעו לתל אביב הפעם. אך במסלול הנסיעה הם חלפו ליד קיבוץ יד מרדכי והערים אשקלון וקריית מלאכי לפני שהגיעו לירושלים. חלק מהיישובים הישראליים שחלפו על פניהם מכונים "עוטף עזה" - השטח שנמצא בטווח רקטת הקסאם של חמאס. 

"הייתה התרגשות גדולה״, סיפר אל-ג'אמע, ״רוב האנשים שהיו באוטובוס שלי היו מאוד מבוגרים. הם התחילו לבכות. כשעברנו ליד צומת יד מרדכי יש שלט שמראה לכיוון שדרות. כולם שמעו על שדרות, ובטח חשבנו על זה (ירי רקטות הקסאם; ש״א). אבל בעיקר המחשבה הייתה שאנחנו רואים משהו חדש, אחר. אני עבדתי בישראל וראיתי שישראל השתנתה מאוד. הרבה שינויים, ישראל התפתחה מאוד ואנחנו צללנו למטה״.

אחמד עוואדלה הגיע לרצועת עזה מלוב עם הקמתה של הרשות הפלסטינית. בשנים הראשונות של הרשות הוא נהג לנסוע בין הגדה לעזה, ובעבר גם זכה פעם אחת להתפלל במסגד אל-אקצה. אבל הנסיעה הזאת הייתה שונה. לדבריו, העובדה שנוסעי האוטובוס לירושלים יצאו מהרצועה הנצורה למקום שאין בו מחסור ומצוקה, בלטה מיד לעין. גם באוטובוס שלו רוב המתפללים היו אנשים מבוגרים מאוד.

"אני חששתי לשלומם״, הוא אמר בשיחה עם אל-מוניטור, ״לא תיארתי איך הם יוכלו ללכת בסמטאות אל-קודס בדרך למסגד. אבל תאמין או לא, מרגע שדלתות האוטובוס נפתחו, הם התמלאו כוח, הם התחילו לרוץ כמו בחורים צעירים. וההתרגשות. מקום קדוש, אווירה מיוחדת. אנשים מהגדה וירושלים שקיבלו אותנו נפלא״.

בזמן התפילה התקבצו סביב המתפללים מעזה אנשים מהגדה ומירושלים המזרחית. אחמד עוואדלה אומר כי בהתחלה זה היה קצת מוזר וקצת שונה, אבל הקרח נשבר במהרה. תושבי הגדה התעניינו במצב בעזה ובחיים בשלטון חמאס, ותהו אם אפשר להתאחד מחדש. אלה הן שאלות שכל פלסטיני שואל.

העובדה המעניינת היא שתושבי עזה, שיצאו בפעם הראשונה מהרצועה, גילו להפתעתם שתהום גדולה נפערה בינם לבני עמם מהגדה. לא היה להם הסבר מניח את הדעת מדוע הם חשו שונים וזרים. עשור של ניתוק, מצוקה כלכלית איומה ושלוש מלחמות עקובות מדם יצרו להם זהות אחרת עזה והגדה רחוקות שעת נסיעה אחת, אך שנות אור וחושך מפרידות ביניהן.

כול היוצאים מעזה התלוננו רק על כך שהביקור בירושלים היה קצר ביותר וכי הם קיימו את מצוות התפילה בשעות היום, ולא בתפילות הערב ההמוניות אחרי שבירת הצום. "זה היה קצר ביותר״, ציין עוואדלה, ״יוצאים ב-5:00 בבוקר מארז, ועד השעה 14:00 בצהריים כבר נמצאים בארז חזרה. אתה אפילו לא מספיק לחשוב, להבין מה עברת. שמעתי נוסעים באוטובוס חזרה שהם חושבים שזה היה רק חלום. הם נמנמו בדרך חזרה וכשפקחו את עיניהם ליד ארז הם לא היו בטוחים אם זו מציאות או חלום״.

חאזם אבו-שעבאן משכונת א-זהרה אומר אף הוא כי מה שהעיב על החוויה הגדולה היה שהביקור היה קצר מדי. גם הוא נדהם לראות את ההבדל בין החיים במצור בעזה למה שמתרחש במרחק נגיעה מעבר לגבול בישראל: מדינה מפותחת, כבישים פתוחים ורחבים ומכוניות מפוארות. "זה מדהים, הפער בין איך שאנחנו והאנשים באוטובוס חיים כבר שנים, ואיך שאתם חיים". הוא אמר.

כל הנוסעים שעמם שוחחתי סיפרו שבפקקים באזור ירושלים המערבית וגם בכניסה לעיר העתיקה הם הביטו בנהגים הישראלים שישבו במכוניותיהם. לרבים זה היה המפגש הראשון עם אזרחים ישראלים מעברו השני של הגבול.

סעיד אבו אל-ג'אמע אמר כי הדבר הראשון שרצה לעשות הוא להתקשר לחברים שלו מהעבר. "הייתי מת לראות אותם, לדבר איתם, לצחוק איתם, לשתות קפה כמו פעם".

"למה לא התקשרת?", שאלתי אותו, והוא צחק. ״הקשר נותק לפני שנים. לך תדע מה הם זוכרים ממני. אולי הם חושבים שאני כבר לא אותו בן אדם כמו כשהיינו חברים ועבדנו ביחד״.

 

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles