דילוג לתוכן העיקרי

דיפלומטים ישראליים: הפוליטיקאים אשמים בתופעת ה- BDS

"תנועת ה- BDSהיא כישלון עצום של המדיניות הישראלית והטיפול הממשלתי בתופעה שגוי מהיסוד", קובעים דיפלומטים בכירים המכהנים בארץ ובחו"ל. לטענתם, ישראל היא שגרמה להעצמתה של תנועת שוליים חסרת השפעה ומשקל בינלאומי.
517860614.jpg

בשנים האחרונות הפכה תנועת ה-BDS האנטי-ישראלית לדמון החדש המאיים על המדינה היהודית. מקבוצת שוליים חסרת השפעה הפכה התנועה, שפועלת להחרמה ונידוי של ישראל, לאחד האיומים המשמעותיים על עתיד המדינה. העיתון "ידיעות אחרונות" ערך לפני כמה שבועות [28 במארס] ועידה בינלאומית גדולה בירושלים למאבק בתופעה, ראש הממשלה נתניהו מייחד לה מקום בנאומיו ופעולותיו, הממשלה מינתה שר מיוחד (גלעד ארדן) שיתמקד במאבק בתופעה ואף הקציבה לצורך זה כמאה מיליון שקלים.

אין פוליטיקאי ישראלי שמכבד את עצמו שלא נואם, כותב, מדבר או משתתף בעצרות וכינוסים נגד איום ה-BDS. הפוליטיקאים הישראלים מתחרים ביניהם בהצהרות לוחמניות בעניין הזה, והדבר הגיע לשיא גרוטסקי בבוקר בו הופיעו כמה כרזות אנטי-ישראליות בכמה תחנות רכבת-תחתית (tube) בלונדון [פברואר 2016]: כמעט מיד נפתח מרוץ קרדיטים מגוחך בין יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד לראש הממשלה נתניהו על הזכות להיות זה שיוריד את הכרזות מהטיוב ראשון. לפיד דיווח כי התקשר לראש עיריית לונדון ודרש להסיר את הכרזות (בסוף התברר שהוא רק שיגר מסרון), נתניהו הורה למנכ"ל משרד החוץ לפעול ולדרוש את הסרתן. אגב, הכרזות היו מוסרות בכל מקרה באותו בוקר, מכיוון שהודבקו על הקירות באופן לא חוקי והשגרירות הישראלית פעלה בעניין בשקט, עד הסתערות הפוליטיקאים.

גדעון מאיר, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד החוץ הישראלי, הוא אחד הדיפלומטים הוותיקים והמוערכים בארץ. מאיר היה שגריר באיטליה, סמנכ"ל הסברה ומשנה למנכ"ל, וסיים לא מזמן קריירה של עשרות שנים בשירות המדינה. "אנחנו האשמים העיקריים בממדים אליהם הגיעה התופעה", אומר מאיר לאל-מוניטור. "ישראל היא שהעצימה את תנועת ה-BDS, אנחנו אלה שנתנו רוח גבית עצומה לתנועת שוליים חסרת השפעה ומשקל בינלאומי. הטיפול הישראלי בתופעה שגוי מהיסוד וגורם להעצמתה. האשמה מוטלת בראש ובראשונה על הפוליטיקאים הישראלים. מול התופעה הזו צריך להילחם בשקט ובחוכמה. בתחבולות תעשה לך מלחמה. צריך לקדם חקיקה בפרלמנטים חשובים בעולם שתצר את רגלי התנועה, צריך לגייס מנהיגים מתחת לרדאר. כל פעם שאנחנו מתייחסים ל- BDS פומבית, מנהיגי התנועה מחככים ידיים. בכל פעם שפוליטיקאי ישראלי מגיע לאיזה קמפוס, מקבל עגבניות וסופג קללות, הוא מקבל כותרות בארץ וזה בעצם מה שחשוב לו באמת. אבל זה ניצחון של ה-BDS. בדיוק בשביל זה הם קיימים.

"כמה פרחחים תלו כרזות בטיוב בלונדון ותוך כמה שעות כל מנהיגי ישראל דיברו עליהם. תאר לך איזו הצלחה זו, כמה תרומות והכרה וקהלים חדשים הם מגייסים בזכותה בעולם. במקום להתרוצץ בין אירועים ולתת להפגנות [של ה[BDS- ''לפוצץ'' אותם [את הופעות הפוליטיקאים הישראלים], צריך להביא ארצה, בכל שנה, כמה שיותר סטודנטים מובילי דעת קהל מהקמפוסים הכי חשובים. בלוגרים, מובילים חברתיים, להתחיל להביא אותם לכאן בכמויות. לעשות birth right (ממנה צמחה "תגלית") ללא יהודים. כך משנים דעת קהל. לתת להם לעבור גם לרשות הפלסטינית. לתת להם להבין את מורכבות המצב".

בזמנו, הגיש מאיר תכנית להבאת 3,000 סטודנטים לא יהודים מאירופה וארה"ב לישראל בשנה. העלות הייתה כ-12 מיליון דולר. התכנית לא אושרה. "יש בארה"ב עשרות מיליוני היספנים. הם לא מכירים את ישראל. צריך להביא לכאן נציגים שלהם בכמויות. צריך להילחם על הדור הבא באמריקה. במקום זה אנחנו פועלים באו"ם. הרי מדינות האו"ם הן שמקדמות את התנועה. בשביל מה לבזבז שם אנרגיה?", שואל מאיר, "הרי אנחנו, במו ידינו, מעניקים לתנועה הזו שירותי יחסי ציבור ששווים מיליארדים, חינם אין כסף ".

בשבועיים האחרונים [אפריל 2016] שוחחתי עם עוד ארבעה דיפלומטים ישראלים מכהנים (שניים בתפקידים בחו"ל, שניים במשרד החוץ בירושלים). הם הסכימו לדבריו של מאיר, ואף הוסיפו עליהם.

"הממשלה הקציבה עכשיו קרוב ל-130 מיליון שקל למשרד לנושאים אסטרטגיים, למאבק ב-BDS", אומר אחד מהם לאל-מוניטור, "וזה בזבוז כסף משווע. ב- BDS צריך להילחם בחו"ל, בקמפוסים, בבירות אירופה, בשקט ובמקצועיות. למשרד לנושאים אסטרטגיים אין כלים (לטפל בזה). למשרד החוץ יש 106 נציגויות וכוח אדם. אז את משרד החוץ מרסקים, ומקימים משרד חדש, נכה, שלא יכול לתת תשובה אמיתית".

דיפלומט בכיר נוסף מוסיף: "תנועת ה- BDSהיא כישלון עצום של המדיניות הישראלית. זו הייתה תופעה שולית שעשר שנים ניסתה לייצר חרמות ונידויים נגד ישראל, ונכשלה כישלון חמור. האינדיקטורים הכלכליים של ישראל כמעט לא נפגעו. המצב בקמפוסים נותר כשהיה, עם עליות וירידות, ומולם ניצבה מדינה בוטחת בעצמה עם סדר יום מגובש וארגונים יהודיים שהמשיכו בפעילותם הרגילה.

''אבל אז קרה משהו", אומר הדיפלומט, "זה התחיל ב-2011 וקיבל תאוצה בשלוש השנים האחרונות. הארגונים היהודים זקוקים למצב משברי שמאפשר להם לגייס תרומות בקלות. פתאום הגיע העניין הזה כקרש הצלה. כולם התנפלו עליו. יש כאן פוטנציאל מכירות ענק. תוסיף לזה את הגוועלד סינדרום, ואת התקשורת ההיסטרית, ותקבל פתאום קבוצות שוליים שהפכו לאיום הקיומי הגדול על מדינה כישראל – מעצמה כלכלית, צבאית ואזורית שנותנת לכל מיני תנועות שוליים להכתיב לה סדר יום".

"לכל זה", אומר מאיר, "צריך להוסיף את מה שקורה לנו באמריקה. אנחנו מאבדים חלק גדול מהקהילה היהודית. באמריקה, השמרנים נחלשים והליברלים מתחזקים. ישראל הרשמית ורוב הארגונים היהודים מדברים עם היהודים הצעירים באמריקה בשפה שמרנית וימנית שלא מקובלת עליהם. דיפלומטיה נבונה צריכה ויכולה להעביר מסרים גם בשפה ליברלית. בינתיים, מי שמחכך ידיים הוא נועם חומסקי (הוגה דעות המזוהה עם השמאל הרדיקלי). לפני עשור הוא היה בשוליים, היום הוא בלב הקונצנזוס וישראל נדחקת לשוליים, במו ידיה".