דילוג לתוכן העיקרי

גיבור ההמונים החדש

אחרי חצי שנה של טרור, מיליוני ישראלים בועטים בשלטון החוק ובערכי המוסר. העובדה שלא נשקפה כל סכנה לחייל שירה למוות במחבל מנוטרל לא שכנעה כמעט איש בישראל: החייל האלמוני הפך גיבור נערץ, סמלי השלטון וראשי צה"ל הושמו ללעג וקלס.
RTSC0CC.jpg

סרטון קצר שצולם ביום חמישי האחרון [24 במארס] על ידי מתנדב של ארגון "בצלם" בחברון, מטלטל כבר ארבעה ימים את המערכת הפוליטית, הציבור והצבא בישראל. הסרטון הצית קרב בין ימין לשמאל, הסית את רוב הציבור הישראלי נגד צמרת צה"ל, שיסה שישה משרי הממשלה ברמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט והדליק עימות יצרי נוסף בין שר החינוך נפתלי בנט לבין שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו, כשמבחוץ חוגג על שניהם אביגדור ליברמן.

מעל כל זה מרחפת סערת יצרים רגשית אמיתית של מיליוני ישראלים המסרבים לקבל את המוסכמות, בועטים בשלטון החוק ובערכי המוסר ומעדיפים לגונן על חייל בודד שירה בראשו של מחבל מנוטרל בחברון, ומואשם עכשיו ברצח.

זוהי לא רק מלחמה בין ימין לשמאל, אלא גם בין הרגש למוח, בין פוליטיקלי קורקט לדם הרותח ולבטן המבעבעת.

ביום חמישי בבוקר תקפו שני מחבלים פלסטינים בסכינים כוח של צה"ל בעלייה לשכונת תל רומידה בחברון והצליחו לפצוע קל חייל אחד, בטרם נורו על ידי החיילים. אחד מהם נהרג במקום, השני שכב מוטל על הכביש ללא נוע, כנראה גוסס (אין כרגע הוכחה שהאיש היה כבר מת). בשלב זה החל מתנדב של "בצלם", המתגורר בדירה סמוכה, לצלם את הזירה.

בסרטון נראה חייל של צה"ל מרים את נשקו, דורך אותו, מכוון ויורה כדור אחד בראשו של המחבל הגוסס, מטווח של כשלושה מטרים. המחבל, עבד אל-פתאח א-שריף, נהרג במקום.

הסרטון עורר, כצפוי, סערה גדולה עם הגיעו לרשת. דובר צה"ל, תא"ל מוטי אלמוז, הגיב בחריפות; הרמטכ"ל הורה לפתוח בחקירה מיידית והמשטרה הצבאית החוקרת עצרה את החייל והובילה אותו באזיקים למעצר, כשהוא חשוד בעבירת "רצח". בשלב הזה נפתחו שערי הגיהינום ברשתות החברתיות, בהן שולט קולו של הימין בישראל, משם התגלגלה הסערה למערכת הפוליטית, לצמרת הצבאית ולתקשורת.

ממצאי החקירה הצבאית בשלב הזה לא משאירים מקום לספק: החייל לא פעל בהגנה עצמית ולא היה נתון בסכנה. מהמחבל לא נשקפה כל סכנה, הוא היה מנוטרל ואף נבדק והתברר שאינו ממולכד או חוגר חגורת נפץ. החייל היורה לא נכח במקום בפיגוע עצמו, אלא הגיע אחריו וביצע את הירי כשש דקות אחרי שהאירוע נגמר והסכנה חלפה. הזירה הייתה שקטה, חיילים נוספים וצוותים רפואיים סבבו בה בשלווה, לא הייתה אווירת חירום ולא בוצעה כל תרגולת שאמורה להתבצע כשיש בזירה גורם מסוכן.

בשמאל ובתקשורת האשימו את החייל בהוצאה להורג יזומה ופרטית, שבוצעה ללא סמכות או אישור מהממונים עליו. עמוד הפייסבוק של החייל, בן 19 מרמלה, גילה שהוא קרוב לחוגי ימין קיצוניים. בסרטון נוסף ששוחרר יומיים לאחר האירוע, נראה החייל לוחץ את ידו של ברוך מרזל, פעיל ימין קיצוני במיוחד המתגורר בחברון, דקות לאחר שהוציא להורג את המחבל.

כל הפרטים המפלילים הללו אינם משנים את העובדה שהציבור הישראלי התייצב, בהמוניו, לצדו של החייל העצור, שזהותו נאסרה לפרסום על ידי בית המשפט. סקר שפורסם בחדשות ערוץ 2 [27 במארס] הכיל נתונים מדהימים: רוב הישראלים חושבים שהחייל פעל נכון, ושלא היה צורך לעצור אותו; רק 21% מהישראלים תומכים ביציאה הפומבית של הרמטכ"ל נגד החייל; רק 5% מהציבור סבורים שאכן מדובר ברצח, סעיף העבירה בגינה נעצר החייל כשנפתחה החקירה.

הנתונים הללו סחפו בעקבותיהם גם את הפוליטיקאים. התמיכה בחייל חצתה מחנות. לא רק בימין הקיצוני ובימין, אלא גם במרכז הפוליטי ואפילו בשמאל הצטרפו לגל המחאה, שהחל ברשת החברתית והתפשט לעצומות, הפגנות ומחאות ברחבי המדינה. היחידים שהתייצבו מול הגל הזה היו הרמטכ"ל הישראלי רב אלוף גדי אייזנקוט, בגיבוי שר הביטחון שלו משה (בוגי) יעלון. ביום שני בבוקר [28 במארס], בוועידה של העיתון "ידיעות אחרונות" נגד קמפיין ה-BDS, הצטרף אליהם הנשיא ראובן (רובי) ריבלין, שתקף במילים חריפות את המסיתים נגד הרמטכ"ל.

הרמטכ"ל בישראל נהנה, באופן קבוע, מפופולאריות גבוהה בהרבה מאישים פוליטיים. אין קונצנזוס ישראלי גדול יותר מזה המקיף את הרמטכ"ל, יהיה אשר יהיה. העובדה שעמדת הרמטכ"ל ניגפת בציבור בהפרש עצום לטובת חייל צעיר אלמוני, מדגימה את גודל השבר. הציבור הישראלי מוותר, ביודעין, על הניתוח הקר והשכלתני של האירוע, לטובת הרגש, תחושת המצור וההזדהות השבטית.

הישראלים חווים בחצי השנה האחרונה [מאז אוקטובר 2015] גל טרור לא פשוט, שגבה עד עכשיו את חייהם של 34 שוטרים, חיילים ואזרחים. מבחינת הציבור הישראלי, החיילים עומדים שם כדי להגן עליו בגופם.

מבחינת הישראלים, מחבלים המסתערים על יהודים דינם אחד: מוות.

היו בעבר לא מעט מקרים בהם חסו שוטרים או חיילים ישראלים על מחבלים פצועים, ושילמו על כך בחייהם. העובדה שבמקרה הנוכחי הוכח שלא נשקפה כל סכנה לחייל, לא משכנעת כמעט איש בישראל. החייל הפך לגיבור ישראלי בן לילה, בעוד סמלי השלטון וראשי צה"ל הושמו ללעג וקלס. זו תופעה מדהימה, שמזכירה במשהו את ההפתעה העצומה בה התקבלו תוצאות הבחירות האחרונות ב-2015. בשני המקרים מדובר בנתק בין הפרשנים להלך הרוח הציבורי.

גם בצה"ל יש סיבה לדאגה. הצבא, כמו העם, מתחלק עכשיו לשניים: החלק שממשיך לדבוק בשלטון החוק, בערכי המוסר ובפקודות, וחלק אחר, שמכיל בעיקר את הכוחות הפועלים בתפקידי שיטור ביהודה ושומרון, שהולך ומתערבב עם המתנחלים והופך לסוג של מיליציית שיטור לא ברורה ולא לגמרי נשלטת.

משהו קורה לציבור הישראלי מתחת לרדאר התקשורתי, ומשהו עובר על צה"ל. לא בטוח שזה משהו טוב.

More from Ben Caspit

Recommended Articles