דילוג לתוכן העיקרי

אובמה, תשאיר את קרי בבית

למאמצי התיווך הכושלים של ג'ון קרי יש השלכות שליליות גם על המצב המדיני וגם על המצב הביטחוני באזור. כל עוד אובמה לא מוכן להפעיל על נתניהו לחץ אמיתי, מוטב שימנע את הביקורים שלו בישראל.
RTX1VK0D.jpg

אם נשפוט את ביקורו של מזכיר המדינה ג'ון קרי בירושלים ביום שלישי (24 בנובמבר) על פי מידת תרומתו להתקדמות הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים, צודקים עורכי החדשות הישראלים שדחקו את הדיווח על הלא-אירוע הזה לתחתית המהדורות ולשולי עמודי העיתונים. הידיעות על הצעירות שסבלו לכאורה מהטרדות מיניות מצד חבר הכנסת ינון מגל, מחדשות ומעניינות הרבה יותר מהחתימה הסתמית של קרי על כרטיס הנוכחות בלשכת ראש הממשלה. אפשר למצוא כאן תזכורת לכך שגם במפלגת הבית היהודי, שנושאת את דגל "ערכי המשפחה", יש כאלה שאינם מקפידים כנראה לקיים את הדיבר השביעי, "לא תנאף". אפילו הסקנדל התורן סביב חבר הכנסת הבזוי אורן חזן, שאינו עוצר באדום גם מול עגלת נכה, רלבנטי יותר למצבם של אזרחי ישראל ותושבי השטחים הכבושים. חיוכי הניצחון הנלוזים של חזן מזכירים על איזה קנה רצוץ נשענת ממשלת ישראל.

אבל את ביקורו של קרי צריך לשפוט לא על פי מידת התועלת שהביא לתהליך המדיני, ואף לא על פי תרומתו למניעת הידרדרות ביחסים בין ישראל לפלסטינים. חשיבותו של הביקור הזה בעדות הנוספת שהוא מביא לאוזלת ידה של המעצמה החזקה בעולם. מקומו של הביקור הזה ברשימה הארוכה של יוזמות אמריקאיות שהגבירו את תחושות הייאוש וחוסר התקווה של מחנה השלום הישראלי והפלסטיני מהאופציה המדינית. כפי שאמר בסוף החודש שעבר (28 באוקטובר) סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים, תת אלוף גיא גולדשטיין: "ללא מהלך מדיני משולב של ישראל והרשות הפלסטינית, העימות הנוכחי לא יסתיים".  בכינוס במכללה האקדמית נתניה הוסיף הקצין הבכיר ואמר: "אנחנו יושבים על סוג של חבית חומר נפץ. אלא אם כן יהיה איזה שינוי משמעותי, חלקו, אם לא רובו, בפן המדיני, כנראה שנמשיך לחוות את מה שאנחנו חווים". אפשר לנסח את דבריו, שנשמעים בחדרים סגורים מפי אנשי ביטחון רבים, גם במלים האלו: כל עדות להיעדר שינוי משמעותי, דוגמת עוד ביקור עקר של שר חוץ אמריקאי, מזרימה דלק נוסף לאש שמתחת לחבית חומר הנפץ.

בתדרוך לכתבים שקיים באבו-דאבי ערב המראתו לישראל, אמר קרי כי "יש לנו רעיונות כיצד ניתן להתקדם. אבל האלימות ברחובות לא נותנת לאף אחד מהמנהיגים מסגרת שבה הם יכולים להסתכל לבני עמם בעיניים ולומר להם שיש סיבה לשבת ולדבר". קשה להפריז בחשיבותו של המשפט הזה, שיצא מפיו של הדיפלומט החשוב ביותר בעולם. שר החוץ של ארה"ב החליף את המסר שהשלום הוא התשובה הנכונה לאלימות, באמירה שהאלימות מעכבת את השלום. הוא תמך למעשה בגישה שנתניהו הציג למחרת בפתח הפגישה בין השניים, לפיה "לא יכול להיות שלום כשיש מתקפת טרור, לא כאן ולא בשום מקום אחר בעולם".

קרי הדגיש כי "אין כל הצדקה לפיגועים שמבצעים פלסטינים נגד ישראלים". אכן, אין כל הצדקה לרצוח הורים לעיני ילדיהם, או לדקור עוברי אורח בקריית גת. אבל קרי "שכח" לומר שאין כל הצדקה לכיבוש המתמשך ולשלילת זכויות האדם הבסיסיות ממיליוני פלסטינים. בכך הוא מחזק למעשה את הטענה של נתניהו, שאין הבדל בין ילד פלסטיני בן 13 שדקר ילד יהודי בהתנחלות גבעת זאב, לבין טרוריסט שירה בלא אבחנה ביושבי בית קפה בפאריז. כולם, כך אמר נתניהו לקרי, קרבנות של "אותה מתקפה שמבוצעת על ידי איסלאמיסטים קיצוניים וכוחות הטרור".

לא בכדי קידם נתניהו את קרי במילים "הינך ידיד במאמצינו המשותפים להשיב את היציבות, הביטחון והשלום". ה""יציבות" שנתניהו מדבר עליה היא השלמה עם הסטטוס קוו ביחסי כובש-נכבש. ה"ביטחון" הוא אספקת עוד מטוסי קרב חדישים לישראל. ועל מאמצי "השלום" המשותפים חבל להכביר מלים. המאמץ של ראש הממשלה הוא למעשה גיבוש עסקת חבילה שתכלול הכרה אמריקאית באזורים המכונים "גושי התנחלויות" והסכמה לבנייה באותם אזורים. זאת תמורת היתרי בנייה לפלסטינים בשטח C ו"מחוות" נוספות לחיזוק מעמדה של הרשות הפלסטינית. 

כמעט מובן מאליו שלא היה שמץ של סיכוי שארה"ב תסכים לחתום על עסקה מעין זו. מותר להניח שנתניהו עצמו העריך שארה"ב לא תעניק תעודת כשרות למה שנחשב בעיניה מפעל עברייני בלתי נשלט. ראש הממשלה לא האמין בוודאי שכמה עצמות שישראל תזרוק לפלסטינים יביאו לכך שאובמה יהיה הנשיא הראשון שישנה את מדיניותה העקרונית של ארה"ב לגבי ההתנחלויות מאז יוני 67'. ואמנם, סגן דובר משרד החוץ האמריקאי, מארק טונר, הבהיר באופן נחרץ [בתדרוך ב-24 בנובמבר] כי התשובה לדרישתו של נתניהו היא "לא אחד גדול". הדובר ניצל את ההזדמנות כדי להזכיר שממשלים דמוקרטיים ורפובליקאיים כאחד ראו בבנייה בהתנחלויות ובניסיונות הישראליים לקבוע עובדות בשטח מהלכים שחותרים תחת פתרון שתי המדינות.

נראה שגם אילו הנשיא אובמה היה בא לישראל כדי להניח אבן פינה לשכונה חדשה באחת מההתנחלויות בגוש עציון, העסקה הזאת לא הייתה יוצאת אל הפועל. נתניהו הודיע לקרי כי כל מהלך לקראת הרשות הפלסטינית מותנה בירידה דרסטית ברמת האלימות וההסתה של הרשות. אך גם אילו נתניהו היה מפנים את הקשר בין האלימות הפלסטינית לייאוש הפלסטיני, ספק רב אם ראש הממשלה היה מצליח לעשות מחווה כלשהי לרשות הפלסטינית. די בצעד קמצני, כמו הקפאה זמנית של הבנייה במאחזים לא חוקיים, כדי להשליך אותו לתהום הנשייה. חייו הפוליטיים תלויים בגחמה של חזן ועל חודו של מגל, שלא לדבר על יריבו מימין, מנהיג הבית היהודי, נפתלי בנט. "ביבי דיבר בחוץ לארץ על מהלך חד צדדי", התהדר בנט בפני פעילים ממפלגתו, "וחזר בו רק אחרי שיריתי לו כדור בין העיניים". אחר כך הסביר השר שאחראי על חינוך ילדי ישראל, שזו הייתה כמובן רק מטאפורה. כל עוד אובמה לא מוכן להתייחס לנתניהו באותה נחרצות ובאותה נחישות של בנט כדי שיחזור בו מסרבנותו לקדם מהלך מדיני רציני, מוטב שישאיר את קרי בבית.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles