דילוג לתוכן העיקרי

הממשלה האזורית של כורדיסטאן מקבלת רשמית בברכה את שובם של יהודים לעיראק. האם מספרם יגדל?

פתיחתה של לשכה לייצוג יהודים בכורדיסטאן העיראקית נותנת ליהודים שגלו מעיראק שביב של תקווה לשוב למולדתם לאחר שברחו מרדיפות ומנישול.
TO GO WITH AFP STORY BY RON BOUSSO
Israeli Jews of Iraqi origin play backgammon at the Iraqi area of Jerusalem's landmark Mahne Yehuda market on November 26, 2009. Signs of the changing times can be seen throughout the maze of narrow streets that make up Mahne Yehuda, which is known to locals simply as the "Shuk" -- Hebrew for market. AFP PHOTO/MARINA PASSOS (Photo credit should read MARINA PASSOS/AFP/Getty Images)

בגדד, עיראק – יהודים עיראקים רבים, שלפני יותר משישה עשורים אולצו לעזוב את ארצם או לעקור ממקומם עקב רדיפה ונישול, עדיין חולמים לשוב למולדתם ומטפחים נוסטלגיה לבתי הכנסת ולרחובות שבהם גדלו. לרבים מהם יהיה קשה, אולי אף בלתי אפשרי, להגשים את החלום הזה. אבל כמה מהם מתחילים לשוב הודות לחוק שנחקק לאחרונה בכורדיסטאן העיראקית. לפני כחודש הכריזה הממשלה האזורית של כורדיסטאן על פתיחתה של לשכה לייצוג יהודים במשרד לקצבאות ולענייני דתות, ובכך הגדילה לשבע את מספרן של הדתות הזוכות להכרה רשמית. הדתות האחרות הן איסלאם, נצרות, ודתות היזידים, היָרשָנים, העלאווים והקאקאים.

תחילתן של תולדות היהודים במסופוטמיה כבר במאה השישית לפני הספירה. הקהילה היהודית מילאה תפקיד חשוב בחיים הכלכליים והתרבותיים של עיראק, אבל בשנות ה-40 של המאה הקודמת, בימי שלטון הבעת', נפלו היהודים קורבן להתקפות מאורגנות. רבים נרצחו, ובתיהם והעסקים שלהם נבזזו והוחרמו. אלה שניצלו ברחו לאירופה, לארצות הברית ולישראל. רדיפת היהודים בעיראק התרחשה בד בבד עם עליית התנועה הציונית, גירוש הערבים מפלשתינה והקמת מדינת ישראל, שליהודי עיראק לא היה כל קשר עמה. רוב היהודים העיראקים התגוררו בבגדד, שם נהנו מחופש לקיים את דתם. כשהוקמה המדינה העיראקית ב-1921 מונה יהודי בשם ששון אסקל לתפקיד שר האוצר הראשון. הוא כיהן שנתיים בתפקיד זה ונודע כשר מסור ומקצועי.

מאריוואן נאקשבנדי, דובר המשרד לקצבאות ולענייני דתות בממשלה האזורית של כורדיסטאן, אמר לאל-מוניטור: "באפריל 2015 הפרלמנט האזורי של כורדיסטאן חוקק את חוק המיעוטים, שאושר פה אחד ואז נחתם על ידי נשיא כורדיסטאן העיראקית מסעוד ברזאני. חוק זה מקנה לכל קהילה דתית בחבל הכורדי של עיראק את הזכות לייסד לשכה שתייצג אותה ואת החופש לקיים את פולחניה". לדברי נאקשבנדי, בחבל הכורדי חיות יותר מ-300 משפחות יהודיות.

"מספרם של היהודים בחבל הכורדי גדל מדי יום, ועל כן פתחה הממשלה האזורית של כורדיסטאן לשכה שתייצג אותם, כפי שנעשה למען דתות וכתות אחרות. כעת זכאים היהודים להגיש פרויקטים לממשלה האזורית ולבנות בתי כנסת באמצעות הלשכה המייצגת אותם", אמר נאקשבנדי. "יש מספר רב של משפחות יהודיות שמתכוונות לחזור ולחיות בחבל הכורדי של עיראק. אנשים אלה מאמינים כי זהו מקום בטוח בשבילם, בייחוד לאחר שאישרו כי אין בכוונתם להשתתף בחיים הפוליטיים".

סאעד אל-חדיתי, דובר של ראש הממשלה העיראקי חיידר אל-עבאדי, אמר לאל-מוניטור: "פתיחת הלשכה לייצוג יהודים בממשלה האזורית של כורדיסטאן היא צעד חיובי, בתנאי שהלשכה הזו לא תהיה נתונה להשפעתה של מדינת ישראל, שכן עיראק מתנגדת ליחסים כלשהם עם מדינה זו".

לשאלה אם עלתה בקשה לפתוח לשכה ליהודים בבגדד ובאזורים אחרים, השיב חדיתי: "לא ידוע לי על בקשה כזו, אבל מספרם של היהודים בבגדד אינו גבוה דיו כדי שנפתח למענם לשכת ייצוג כמו לקהילות דתיות אחרות. פתיחתה של לשכת ייצוג תלויה בגודל האוכלוסייה".

ב-1950 שללה ממשלת עיראק את אזרחותם של יהודים [שעזבו]. אותה ממשלה, שבתקופת המונרכיה עמד בראשה נורי א-סעיד, הכריזה ב-1951 גם על חוק המקפיא את רכושו של כל אדם שנשללה ממנו אזרחותו.

אראז שוקר (שם בדוי) הוא יהודי עיראקי שחי בחבל הכורדי. "הנוכחות שלנו בעיראק היא לא דבר חדש. אנחנו חיים בארץ הזאת כבר אלפי שנים. הכריחו אותנו לעזוב לפני יותר מחצי מאה, והיגרנו לארצות אחרות. יש לנו זכות לשוב לארצנו", אמר לאל-מוניטור. "יש משפחות יהודיות שחיות בישראל ורוצות לחזור לעיראק ולחיות בחבל הכורדי. האנשים האלה מרגישים שהחיים בעיראק הם חלק מההיסטוריה שלהם ושזהו אישור מחודש לנוכחותם בעולם הזה. למרות כל מה שעומד לרשותם בישראל, עיראק היא עדיין המולדת שלהם".

אסראא חאלד, העוסקת במחקר על הקהילה היהודית העיראקית, אמרה לאל-מוניטור: "את ההחלטה של הממשלה האזורית של כורדיסטאן [לפתוח לשכה יהודית] היה צריך ליישם מיד אחרי נפילת המשטר של סדאם חוסיין ב-2003. גם אם ההחלטה לפתוח לשכת ייצוג באה באיחור, היא עדיין בעלת חשיבות מכרעת. זו החלטה שתיטיב עם החבל הכורדי, שבו חיות כמה מהקהילות העתיקות ביותר בעיראק ובעולם. משפחות כורדיות יהודיות רבות עדיין חיות כיום בכורדיסטאן, אבל הן מסתירות את זהותן הדתית כי הן חוששות מדיכוי מצד החברה הסובבת אותן".

חאלד קראה לממשלה בבגדד לנקוט פעולה אף היא. היא אמרה: "[הממשלה צריכה] לפתוח לשכת ייצוג פרטית ליהודים בבגדד ובמחוזות אחרים, שכן אלה הם בני הארץ שעזבו את עיראק בגלל עוול, לאחר שנפלו קורבן למעשי אלימות מכוערים במיוחד ו[אולצו] לעזוב את מולדתם ולהגר. העיראקים אלה עדיין חשים נוסטלגיה לארץ שבה חיו [יהודים] במשך אלפי שנים".

היא הוסיפה: "משימות רבות מוטלות על הממשלה האזורית של כורדיסטאן, בהן להגן על היהודים, להכיר בזהותם הדתית, לתת להם הזדמנות להשתתף בחיים הפוליטיים, לשקם את בתי הכנסת שלהם ולהבטיח שהם מוגנים כאשר הם מבקרים באתרי פולחן ומקיימים את מצוות הדת שלהם, כמו בני דתות אחרות בחבל הכורדי".

השיבה של יהודים לחבל הכורדי בעיראק היא צעד חיובי וייתכן שהיא תימשך. אולם זה אינו המצב – וגם לא יהיה בעתיד הקרוב – באזורים אחרים בעיראק, שבהם התושבים אינם מבחינים בין ישראלים, יהודים וציונים. שלטון הבעת' בראשותו של סדאם חוסיין קידם את הרעיון שהיהודים הם אויבי עיראק, וערבב בין עוינות כלפי ישראל לעוינות כלפי היהודים באופן כללי. עלול לעבור עוד זמן עד שמצב זה ישתנה.