דילוג לתוכן העיקרי

מי יאמין לנתניהו כשהוא יצעק "זאב זאב"

ההקלטות החדשות של אהוד ברק, שלפיהן נתניהו התכוון לתקוף באיראן, מטילות כתם על אמינותו של ראש הממשלה. בפעם הבאה שימתח ביקורת או ישלח קריאת מצוקה, ספק אם האמריקאים יקחו אותה ברצינות.
RTX1OECC.jpg

קשה להגזים בחשיבותו של הווידוי המוקלט של ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שנחשף בערוץ 2 בסוף השבוע האחרון (21 באוגוסט). בעיתוי הנוכחי, הסרת העמימות מתוכנית תקיפתם של מתקני הגרעין האיראניים על ידי שותף בכיר בקידום המבצע הזה, מתקרבת בחשיבותה לביטול מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. מדבריו של ברק עולה, כי לפחות עד לפני שלוש שנים, ראש הממשלה בנימין נתניהו העדיף את הפתרון הצבאי לאיום הגרעין האיראני על פני "דרכי שלום". שני אזרחים ואיש צבא אחד – השרים משה יעלון ויובל שטייניץ מפורום השמינייה והרמטכ"ל אז גבי אשכנזי - עצרו את השלישייה – נתניהו, ברק ואביגדור ליברמן - בדרכם למלחמה עם איראן ואולי אף למלחמה אזורית. בפעם אחרת, לדברי ברק, תרגיל צבאי אמריקאי שהתקיים באזור מנע מהלך צבאי ישראלי.

הגילוי של ברק מציב סימן שאלה פומבי לא רק על מידת שיקול הדעת של שני המנהיגים הישראלים; הפיכתה של שמועת ההחלטה לתקוף את איראן לציטוט ישיר מפי אחד ממקבליה, מטילה כתם טרי על אמינותו של ראש הממשלה המכהן. בנאום שנשא בקונגרס האמריקאי ב-3 במארס הכריז נתניהו כי "אין מדינה שיש לה עניין רב יותר מאשר ישראל בעסקה טובה שמסירה את האיום הזה [האיראני] בדרכי שלום". הוא הדגיש כי האלטרנטיבה להסכם הרע כדבריו, איננה מלחמה, כטענת תומכיו של אותו הסכם, אלא "עסקה טובה". דא עקע, שלפי דבריו של ברק, האלטרנטיבה של מלחמה הפציעה אצל שניהם זמן רב לפני שמישהו ידע מה טיבה של העסקה עם איראן, ואם בכלל ייחתם איתה הסכם.

מניין ידע נתניהו ב-3 במארס 2015 כי הסכם שייחתם ב-14 ביולי יהיה "הסכם רע", ש"לא יסמן את הקץ לנשק. אלא את הקץ לבקרת הנשק, והמזרח התיכון עד מהרה יהיה שזור מטענים גרעיניים"? באותם ימים ארה"ב הדירה את ישראל מהמתרחש סביב שולחן הדיונים לאחר שהבית הלבן האשים אותה ב"בחירה מתמשכת של קטעי מידע שמוציאים אותם מהקשרם ומשתמשים בהם כדי לסלף את עמדות המשא ומתן של ארצות הברית". בתגובה להבנות לוזאן, הזהיר נתניהו כי "העסקה המוצעת תהווה סכנה ממשית לאזור ולעולם, והיא תאיים על קיומה של מדינת ישראל". מאז נמשך המשא ומתן עוד שלושה חדשים, שבמהלכם הוכנו טיוטות רבות והוכנסו אין ספור שינויים בסעיפים מרכזיים.

ומהי "עסקה טובה" לפי נתניהו - כזו שתניח את דעתו ותהווה אלטרנטיבה למלחמה? הנה התפריט שהציג בקונגרס: "ראשית, להפסיק את תוקפנותה [של איראן] נגד שכנותיה במזרח התיכון. שנית, להפסיק לתמוך בטרור ברחבי העולם. שלישית, להפסיק לאיים בהשמדת המדינה שלי, ישראל". כעבור חודש צירף נתניהו דרישה רביעית: "שכל הסכם קבע עם איראן יכלול הכרה איראנית מפורשת בזכות קיומה של מדינת ישראל". הדעת נותנת שנתניהו מבין שהדרישות הללו ריאליות ממש כמו הציפייה שישראל תחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, תפתח את מרתפי הכור הגרעיני בדימונה בפני פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ולקינוח, תכיר בזכותם של הפלסטינים לחיות במדינה שלהם.

מה ישיב נתניהו לאותם אלה שטוענים כי האלטרנטיבה היחידה להסכם עם איראן היא מלחמה עם איראן? אחרי שברק גילה ברבים את סיפורי המלחמה מהשנים 2012-2010, הכובע בוער על ראשו של נתניהו. אפילו חיסול מסתורי של מדעני גרעין איראניים עשוי להפוך מעתה למיזם בעייתי.

החשדות של ישראל, שלפיהם איראן מבקשת להוליך שולל את הפקחים, אינם מצוצים מהאצבע. כבר היו דברים מעולם. הדרישה לוודא שהחתול הפרסי לא יופקד על השמנת נראית עניינית לחלוטין. כפי שנתניהו אמר בקונגרס, "הבעיה היא שפקחים מתעדים הפרות. הם אינם עוצרים אותן". ואכן, בדומה לצפון קוריאה, גם איראן הטעתה את הפקחים הבינלאומיים.

הפרסום של סוכנות אי-פי לגבי הנספחים הסודיים להסכם הגרעין מעורר דאגה מוצדקת. יש בהחלט מקום לדרישה שהעלו גורמים מדיניים לחשוף את כל הנספחים להסכם ולקיים בירור יסודי של הסעיף הנוגע לאופן הבדיקות במתקן החשוד בפרצ'ין. אם יש ממש בפרסום על פיו אנשי האו"ם יאלצו להסתפק בפיקוח על עבודתם של הטכנאים האיראנים, הרי שאין להסתפק בהכחשה הסתמית של מנכ"ל סבא"א, יוקיה אמאנו, שאמר כי הפרסום הוא "עיוות של הדרך שבה אנו מתכוונים לפעול".

הבעיה של ישראל היא שכל רמז לביקורת בעניין הסכם הגרעין שמגיע מנתניהו מתקבל בחשד כי מאחוריו מסתתרים שיקולים לא ענייניים. איך אפשר להתייחס אחרת למי שרקח עם ראשי הרפובליקאים הופעה בקונגרס מאחורי גבו של נשיא דמוקרטי? הבעיה היותר גדולה נעוצה בשאלה איך יתייחסו לקריאות מצוקה של ישראל כשתרחף עליה סכנה אמיתית? והרי כמו בסיפור הידוע על הילד שקרא זאב, לפעמים אחרי קריאות השווא, הזאב באמת מגיח.