דילוג לתוכן העיקרי

האופוזיציה סימנה את כחלון

בשיטה הנוכחית קשה להפיל ממשלה בישראל, ולכן האופוזיציה תנסה למרר את חייו של שר האוצר משה כחלון ולטרפד את הרפורמות שלו, בתקווה שתוך כמה חודשים הוא יישבר ויפרק את הממשלה בעצמו. מהתסריט הזה נתניהו חושש.
Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu (C) shakes hands with members of the opposition after he was sworn-in as Prime Minister for the fourth time, to lead the 34th Israeli government, at the Knesset, the Israeli parliament, in Jerusalem May 14, 2015. Netanyahu's new rightist coalition government, hobbled from the outset by its razor-thin parliamentary majority, was sworn in late on Thursday amid wrangling within his Likud party over cabinet posts. Picture taken May 14, 2015. REUETRS/Jim Hollander/Pool -

ביום שני השבוע [18 במאי] התכנסה כנסת ישראל לישיבה הרשמית הראשונה מאז הצגת והשבעת ממשלתו החדשה של בנימין נתניהו, ושריה החלו לנסות להסתגל למציאות הפוליטית החדשה והלא קלה שנכפתה עליהם. מכיוון שהרוב עליו נשענת ממשלת נתניהו הרביעית הוא מינימלי (61 ח"כים תומכים בקואליציה ו-59 באופוזיציה), ייאלצו השרים וחברי הכנסת של הקואליציה להיות מרותקים ארצה, מוכנים להצבעה בכל רגע נתון במליאת הכנסת.

עד היום, היה בפרלמנט הישראלי נוהג של "קיזוזים", ח"כ מהקואליציה יכול היה לצאת למסעות לחו"ל או להיעדר מהמליאה כאוות נפשו אם רק ניפק שם של ח"כ מקביל מהאופוזיציה שהסכים "להתקזז" איתו, קרי להיעדר מהישיבות וההצבעות במקביל אליו. נכון לעכשיו, כל הקיזוזים בטלים, היציאות נעצרו, כולם, כולל כולם, מרותקים למליאה במאזן אימה שברירי ונדיר. חבר הכנסת איתן כבל, יו"ר סיעת המחנה הציוני המונה 24 ח"כים, אמר ביום שני שאין לו כוונה להקים "ועדת חריגים הומניטארית" כדי לאפשר לח"כים האומללים יציאות מהארץ. "הם בקואליציה", אמר כבל, "צריכים לנצח כל הצבעה. אנחנו באופוזיציה צריכים לנצח רק הצבעה אחת כדי להפיל את הממשלה, ואנחנו נעשה את זה".

האמנם? שאלת השאלות היא מהי תוחלת החיים הצפויה של ממשלת נתניהו המצומצמת, המתקיימת על חוט השערה של חבר כנסת בודד, וכבר מאוימת מהעובדה שהשר הכי פופולארי ובכיר בליכוד, גלעד ארדן, נשאר בחוץ ומשמש אופוזיציה של איש אחד לראש הממשלה? ובכן, תלוי את מי שואלים.

האופוזיציונר הטרי ח"כ אביגדור ליברמן אמר בשיחות סגורות ביום שני, שהממשלה תיפול מהר מכפי שנדמה, "תוך חודשים, מכסימום שנה". שאלה מסקרנת נוספת היא כמה זמן ייקח לליברמן להתעייף מהחיים המתסכלים באופוזיציה, אחרי שהתרגל לכהונה מרופדת ורבת שנים במשרד החוץ המפנק. ליברמן נשבע, בינתיים, שהוא נהנה מכל רגע. היצרים שדחפו אותו לנקום בראש הממשלה נתניהו ולהביא להפלתו עדיין קיימים, ובמלוא עוזם. אין לליברמן כוונה לוותר, הוא מציג אלטרנטיבה לנתניהו מימין ומחכה לו בפינה. הבעיה היחידה היא, שהפינה הזו חשוכה, דלה ומשעממת.

נתניהו ינסה בכל כוחו להרחיב את הממשלה. הבעיה שלו היא שכרגע אין לו אופציות. יצחק הרצוג, שניהל איתו מגעים עקיפים בשבועות האחרונים, טרק לו את הדלת על האצבעות בנאום אופוזיציוני תקיף ביום חמישי [14 במאי], במעמד השבעת הממשלה החדשה. יאיר לפיד לא רלוונטי כי כניסה לממשלת נתניהו תהווה מבחינתו התאבדות פוליטית וחוץ מזה החרדים יטילו עליה וטו. ליברמן? השנאה בין השניים שברה שיאים. במצב הדברים, ינסה נתניהו "לדוג" חברי כנסת בודדים ממפלגות שונות, כדי להעלות את מצבת הח"כים של הקואליציה אפילו בשניים-שלושה ח"כים נוספים בלבד. גם כאן, אין בשורות. רק חבר כנסת אחד, העיתונאי לשעבר שרון גל, שהצטרף לאביגדור ליברמן ומכהן בכנסת מטעמו, נחשב "מטרה אפשרית" לחיזוריו של נתניהו. ספק אם גל יעשה מעשה, וגם אם כן, ספק אם זה יספיק.

מצד שני, בשיטה הנוכחית קשה להפיל ממשלה בישראל. המכשול העיקרי בפני ממשלת נתניהו יהיה התקציב, שחייב לעבור עד סוף השנה. אם לא תצליח להעביר את התקציב, באמצעות הרוב המזערי שלה, תיפול ממשלת נתניהו.

 

 

דרך נוספת היא הצבעת אי אמון, אבל בניגוד לעבר, הפעם צריכה האופוזיציה 61 ידיים כדי להפיל את הממשלה, תוך הצגת ממשלה חלופית תחתיה. מדובר במשימה לא קלה. האתגר הקיומי האמיתי של נתניהו הוא שר האוצר שלו, משה כחלון. במהלך המשא ומתן הקואליציוני הבהיר כחלון שלא יצטרף לקואליציה של 61 ח"כים, כי יהיה לו קשה להעביר את הרפורמות שתכנן במצב כזה. המציאות טפחה על פניו והקואליציה היחידה שנתניהו הצליח להרכיב הייתה אותה קואליציה מינימאלית ממנה חשש כחלון. הדרך של האופוזיציה לערער את ממשלת נתניהו תהיה, לפיכך, לנסות למרר את חייו של כחלון ולטרפד את הרפורמות שלו, בתקווה שתוך כמה חודשים הוא יישבר ויפרק את הממשלה בעצמו. זה גם התסריט ממנו חושש נתניהו.

בינתיים, שוברת הממשלה הטריה את כל השיאים הקודמים של מופרכות וסתירות פנימיות שהציגו קודמותיה. הדוגמה הטובה ביותר היא סילבן שלום, שגם הוא כמעט נשאר מחוץ לממשלה עד הרגע האחרון. שלום קיבל את תיק הפנים (ממנו ניטלו סמכויות תכנון ובנייה לטובת שר האוצר) ואת התואר הריק מתוכן של "משנה לראש ממשלה".

בימים האחרונים התפרסם כי נתניהו מינה אותו לתפקיד "האחראי על ניהול המשא ומתן עם הפלסטינים" והאחראי על "הדיאלוג והיחסים האסטרטגיים עם ארה"ב". צריך לזכור שאין לממשלה הזו שר חוץ בפועל, כי תיק החוץ מופקד בידיו של נתניהו. סילבן שלום עצמו, כמו בכירי ליכוד רבים נוספים, התבטא במהלך השנה החולפת פעמים רבות נגד מדינה פלסטינית ופתרון שתי מדינות. איזה משא ומתן עם הפלסטינים הוא יכול לנהל, ועל מה בדיוק?

נתניהו עצמו הכריז השבוע, ב"יום ירושלים" [17 במאי], שבירת ישראל לעולם לא תהיה בירה של עם או מדינה אחרת, ובכך טרק שוב את הדלת על כל הניסיונות לחדש את המשא ומתן. כעבור יממה אחת בלבד, פרסם ה"ג'רוזלם פוסט" מפי בכירים בסביבת נתניהו, שהוא שואף "לחדש את השיחות עם הפלסטינים". ההדלפה הזו נעשתה כדי לקדם את פניה של שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, שאמורה להגיע לישראל ולפגוש את נתניהו ובכירים נוספים היום [יום רביעי, 19 במאי], אבל לכל הצדדים ברור שנתניהו וישראל לא יוכלו להמשיך לרקוד על כל החתונות עוד זמן רב.

ראש הממשלה עצמו הודיע שלא תקום מדינה פלסטינית במהלך קמפיין הבחירות האולטרא-ימני שלו, אחר כך מיתן את ההתבטאויות והחל לטפטף מחדש דיבורים על משא ומתן, בעוד ההרכב הקואליציוני שלו אינו מאפשר גמישות כלשהי ושולל את הנחות היסוד הבסיסיות של כל הסכם שלום עתידי. איך יוצאים מהפלונטר הזה? נתניהו מקווה לזרום עם האירועים, להרוויח זמן ולשרוד עד פקיעת תוקפו של הנשיא האמריקאי המכהן, ברק אובמה.

ואם כבר הזכרנו את אובמה, הוא אחראי לרגע הכי חשוב מבחינת נתניהו השבוע: בניגוד להערכות קודמות הצהיר הנשיא בתחילת השבוע כי הסיכויים להשגת שלום בין ישראל לפלסטינים קלושים מאוד כרגע, בעיקר בגלל הרכב הקואליציה בישראל. בירושלים נשמו לרווחה מצד אחד, והרימו גבה מודאגת בצד השני. מה מסתתר מאחורי ההצהרה הזו של הנשיא אובמה, ששם חלק גדול מהז'יטונים שלו בתחילת כהונתו על השגת שלום בין ישראל לפלסטינים? האם אובמה ישחרר כעת את האיחוד האירופי לתחילת מסע החרמות וגינויים נגד ישראל, כולל קבלת החלטה במועצת הביטחון בדבר מתווה ההסכם עם הפלסטינים והפיכת ישראל, בהדרגה, למדינה מצורעת? לירושלים מטפטף מידע לפיו זה אכן הכיוון.

"דיה לצרה בשעתה", אומרים אצל נתניהו. יש להם כרגע חזית פנימית בוערת מספיק. בחזית החיצונית הם יטפלו אחר כך.

More from Ben Caspit

Recommended Articles