דילוג לתוכן העיקרי

שינוי שיטת הממשל: נתניהו מדבר הרבה, אך לא עושה כלום

אחרי שנכנע לבית היהודי במו"מ הקואליציוני, נתניהו תלה את האשמה בשיטת הממשל שמעודדת סחטנות פוליטית. האמת היא שראש הממשלה יכול לבוא בטענות רק לעצמו.
Israeli Prime Minister and leader of the ruling rightwing Likud party, Benjamin Netanyahu (C) and party's members gather on stage during a campaign meeting ahead of the early elections for the 20th Knesset on January 5, 2014 in the coastal Israeli city of Tel Aviv. The general elections, to be held on March 17, 2015 had been due in late 2017, but Netanyahu brought the polls forward after the collapse of his fractious coalition in early December. Primary elections of Likud party took place on December 31 ahe

בזמן שיו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, חגג בסוף השבוע האחרון את ניצחונו בישורת האחרונה של המו"מ הקואליציוני, ראש הממשלה בנימין נתניהו התלונן בשיחות סגורות על שיטת הממשל בישראל, שלטענתו מעודדת סחטנות.

פחות מחודשיים עברו מאז חגג נתניהו את הישגו המפואר בבחירות עם 30 מנדטים לליכוד, והנה הוא מוצא את עצמו בסופו של תהליך הרכבת הממשלה כשהוא סחיט ולחיץ עם ממשלה בתמיכת 61 חברי כנסת בלבד. ממשלת נתניהו הרביעית - הצרה והפגיעה מכל ממשלותיו - תושבע בימים הקרובים, וכבר כעת ברור כי נתניהו עצמו יצטרך להשקיע חלק ניכר מזמנו בתחזוקה שוטפת של הקואליציה, כלומר בשמירה על שביעות רצונם של של כל אחד ואחת מחבריה.

בפתח ישיבתה של סיעת הליכוד ביום ראשון (10 במאי), לפני ההצבעה במליאה על החוק להגדלת מספר השרים בממשלה, עבר נתניהו על פניהם של כל 29 חברי הסיעה, בירך אותם אישית, לחץ ידיים, טפח על השכם ושוחח איתם ממושכות. ח"כים חדשים סיפרו כי התעניין בשלום ילדיהם והוריהם ואפילו ביקש לראות תמונות. בהתחשב בסדר הכוחות בכנסת (קואליציה בת 61 חברים מול אופוזיציה בת 59), ובניגוד לכהונות קודמות, ראש הממשלה לא יוכל להעדר מהצבעות רבות ויצטרך לבלות במליאה שעות ארוכות היות וכל קול חשוב ומכריע. כך גם לגבי שר הביטחון ושר האוצר.

את מורת רוחו משיטת הממשל הנוכחית בישראל השמיע נתניהו בימים האחרונים גם באוזניהם של חברים בסיעת הליכוד, שנפגשו עמו לקראת חלוקת התפקידים בממשלה. נתניהו פרס ידיו לצדדים בתנועת "מה אני יכול לעשות?", כשהסביר מדוע ויתר על התיקים הבכירים לטובת המפלגות האחרות, ומדוע הוא נאלץ להשאיר את תיק החוץ אצלו במקום להעניק אותו לאחד מהם. בבוא העת הוא מעוניין להשתמש בתיק הזה כדי להגדיל את הקואליציה. אנשיו גם סיפרו לכל מי שרק רצה לשמוע, שברגע האחרון ראש הממשלה מנע את העברת תיק הביטחון לבנט. לדבריהם, אחרי הודעתו המפתיעה של אביגדור ליברמן על כך שלא ייכנס לממשלה, בנט הבין שכוח המיקוח שלו גבר ודרש את התיק הבכיר ביותר.

נתניהו צודק. שיטת הממשל הנוכחית מעודדת סחטנות, אבל הוא מתלונן על הבעייתיות הזאת כבר שני עשורים, שבהם הבטיח שוב ושוב לשנות את השיטה. בדרך כלל הוא נזכר במגרעותיה של השיטה בסמיכות לבחירות או במקרים שבהם הוא נקלע למצוקה כלשהי וצריך לספק הסברים.

לנתניהו יש היסטוריה ארוכה מאוד עם הרעיון לשינוי שיטת הממשל בישראל, אולם היא מתמצת במקרה הטוב בדיבורים, הבטחות והצהרות נקודתיות, ובמקרה הרע בהתנגדות ליוזמה. ב-2007, כשהיה יו"ר האופוזיציה, הוא הצביע נגד הצעת חוק של מפלגת קדימה לחיזוק המשילות, מכיוון שחשש שבכך היא תבצר את שלטונה לשנים ארוכות.

ההבטחה הגדולה של נתניהו בהקשר זה הייתה בתחילת השנה (15 בינואר) כשהשיק את קמפיין הבחירות של הליכוד בסיסמה "מצביעים ליכוד לשינוי השיטה". בטקס ההשקה הסיסמה הזאת התנוססה בגדול לרוחב הבמה. בעלי הזיכרון הטוב הבחינו מיד שראש הממשלה מיחזר בעצם את אחת מהסיסמאות של בחירות 2013. הממשלה שהוקמה אחרי הבחירות האלה פורקה כעבור פחות משנתיים, כשנתניהו פיטר את השרים יאיר לפיד וציפי לבני בנימוק שבעיות משילות לא אפשרו לו להמשיך ולהנהיג.

הצבת שינוי השיטה במרכז הקמפיין נועדה להצדיק בפני הציבור את פירוק הממשלה אחרי פחות מחצי כהונה, וגם כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מדיון ביוקר המחייה ובמשבר הדיור - נושאים שנחשבו לנקודת התורפה של נתניהו. "הפוליטיקה הישראלית מתפוררת. אנחנו מתפרקים למפלגות קטנות ובינוניות כשאף אחת מהן לא יכולה באמת למשול ולנהל איתה מדינה." אמר נתניהו באירוע, "אם לא יהיה שינוי זה יקרה שוב ושוב עוד שנתיים. החזון שלי הוא לתקן את הכשל הזה באופן יסודי לארבעים השנים הבאות. אנחנו הולכים על מהלך דרמטי שישנה את פני המדינה. נחוקק חוק שישנה את שיטת הממשל בישראל".

בשיחות רקע הסבירו אז אנשיו של יו"ר הליכוד כי במאה הימים הראשונים לכינונה של ממשלת נתניהו הרביעית יחוקק החוק החדש, שיכלול שני שינויים מרכזיים: הראשון, ראש המפלגה הגדולה יהיה אוטומטית זה שירכיב את הממשלה – מתוך כוונה לעודד חיבורים של המפלגות לגושים גדולים. השני הוא שניתן יהיה להפיל את הממשלה רק ברוב גדול של 70 חברי כנסת - מה שיגדיל את הסיכוי למשול כהונה מלאה של ארבע שנים.

אבל אחרי זמן קצר, נתניהו שינה את קמפיין הבחירות שלו, מיקד אותו בנושאי ביטחון, ובשעות האחרונות ביום הבחירות עצמו, המריץ את מצביעי הליכוד בהפחדות גזעניות על הערבים שנוהרים לקלפיות.

גם לאחר ניצחונו הגדול נתניהו לא שב לעסוק בבעיות המשילות, וההבטחה הגדולה לשינוי השיטה נעדרה מהמו"מ הקואליציוני ומקווי היסוד של הממשלה הבאה.

בכל הנוגע לתלונות שלו על הסחטנות, ראש הממשלה יכול לבוא בטענות בעיקר לעצמו. בשתי ממשלותיו האחרונות הוא יכול היה לקדם ולחוקק את החוק לשינוי השיטה, מה שהיה מקל על חייו הפעם. במצב הנוכחי נראה שגם בבחירות הבאות, שקיים סיכוי גבוה שיוקדמו, השיטה תהיה אותה שיטה.

לדברי נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר, ישנם שני תרחישים פוליטיים שבמסגרתן ניתן לשנות את השיטה. התרחיש הראשון יאפשר זאת במסגרת ממשלת אחדות בין הליכוד למחנה הציוני על בסיס החלטה להוביל יחד לשינוי. התרחיש השני בו יוכל להתחולל שינוי כזה יכול לקרות אם נתניהו יחליט להקדים שוב את הבחירות בשל העדר משילות וחוסר יכולת לנהל את עניני המדינה. לדברי פלסנר, "במקרה כזה הוא יכול להגיע להבנות עם המחנה הציוני ויחד איתם להעביר חקיקה, לשנות את החוק לפני הבחירות, וללכת עם חוק המשילות החדש לבחירות".

More from Mazal Mualem

Recommended Articles