דילוג לתוכן העיקרי

מי צריך פריימריז? ראשי מפלגות רוצים ח"כים צייתנים

תקציר: כשפוליטיקאים מקימים לעצמם דיקקטטורות קטנות, והפריימריז כבר אינם משקפים בחירה ציבורית אמינה אין מנוס מלמצוא אופציות חדשות לבחירת נבחרי ציבור ''השומרות על המרכיב הדמוקרטי המפלגתי'', כדברי ח''כ לשעבר יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (C) stands with Jerusalem Mayor Nir Barkat (R) and Communications Minister Moshe Kahlon outside the Menachem Begin Heritage Center in Jerusalem January 21, 2013. Netanyahu made an election eve appeal to wavering supporters to "come home", showing concern over a forecast far-right surge that would keep him in power but weaken him politically. REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS ELECTIONS) - RTR3CQJQ

בעוד כמה שבועות יחשוף משה כחלון, יו"ר המפלגה החדשה "כולנו", את רשימתה לכנסת. על פי כמה מהסקרים, היא צפויה להיכנס לכנסת עם לפחות 11 מושבים ולהיות חלק מהקואליציה הבאה.

כחלון, שצמח בסניף החיפאי של הליכוד בשנות ה-90, נבחר לראשונה לכנסת ב-2003 במרכז המפלגה, והמשיך להתקדם בשתי מערכות הבחירות שבאו לאחר מכן, באמצעות המנגנון המפלגתי. ב-2006 נבחר על ידי חברי מרכז הליכוד במקום הראשון בפריימריז, וב-2009 דורג במקום החמישי המכובד. לאחר הבחירות, כשהליכוד חזר לשלטון, הוא מונה לשר התקשורת. רפורמת הסלולר שקידם הפכה אותו לפוליטיקאי הפופולרי ביותר לא רק בתוך הליכוד, אלא בציבור כולו, והוא נהנה מתדמית חברתית אמיצה.

בעקבות סכסוך קשה שהתפתח בינו לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כחלון ב-2012 על פרישתו מהחיים הפוליטיים, ובבחירות הקרובות הוא יתמודד בראשות מפלגה חדשה בצלמו ובדמותו. אולם ספק רב אם כחלון הצעיר, הילד מגבעת אולגה שצמח בפריפריה של הליכוד, יכול היה להתברג במפלגה החדשה של היו"ר הפופולרי כחלון. רוב הסיכויים הם שזה לא היה יכול היה לקרות, מהטעם הפשוט שרשימת כולנו לכנסת תיבחר כולה על ידי אדם אחד: יו"ר המפלגה משה כחלון.

על פי דברים שאמר בשנה האחרונה לגורמים פוליטיים ששוחחו עמו, כחלון מעוניין בחברי כנסת שיפעלו בהוראותיו. הוא ממנה והוא קובע. הוא משבץ חברי כנסת בוועדות והוא מחליט על הדרך, על האג'נדה ועל תנאי הכניסה לקואליציה. בתווך לא מתקיים שום הליך דמוקרטי. זוהי פלטפורמה פוליטית של איש אחד והדיל הוא ברור: כרטיס כניסה לכנסת תמורת צייתנות. גם בבחירות הקרובות, כמו באלה שלפניהן, פחות אנשים שרוצים קריירה פוליטית יעשו זאת באמצעות פעילות פוליטית-מפלגתית מסורתית. הציבור הישראלי יקבל קבוצה נוספת של חברי כנסת אנונימיים שיפציעו לחייו לכהונה חד פעמית, ועוד לפני שיספיק להכיר אותם ואת יכולותיהם הם ייעלמו כלעומת שבאו.

כולנו תהיה המפלגה השישית בכנסת ה-20 שחברי הכנסת שלה ייבחרו על ידי אדם אחד או קבוצת רבנים. בכנסת היוצאת כיהנו 56 חברי כנסת שלא נבחרו על ידי חברי המפלגה, אלא מונו לתפקיד: ש"ס, יהדות התורה, יש עתיד, התנועה, ישראל ביתנו וקדימה. מדובר בכמעט מחצית מחברי הכנסת, שמקור הכוח שלהם הוא אדם אחד או קבוצה אחת. כל עוד היו אלה מפלגות סקטוריאליות, כמו המפלגות החרדיות שחברי הכנסת שלהם נבחרים על ידי הרבנים, הדמוקרטיה הישראלית יכלה להכיל את התופעה. אבל כשפוליטיקאים חילוניים, שחייבים את כוחם והשפעתם למנגנונים דמוקרטיים של מפלגות, מקימים לעצמם דיקטטורות קטנות - זו מתחילה להיות בעיה.

המיאוס מהפריימריז – השיטה שנכנסה לחיינו לפני 20 שנה, ושתופעות הלוואי שלה הן מערכות בחירות מושחתות, עסקות אפלות ומפקדי ארגזים שנקנו בכסף - יצר את התשתית להקמת המפלגות החדשות שוויתרו מראש על הניסיון לבנות מנגנונים מפלגתיים דמוקרטיים. המוזר הוא שדווקא אנשים כמו יאיר לפיד, ציפי לבני ומשה כחלון, שרואים עצמם כפוליטיקאים נאורים שמקדשים את הדמוקרטיה, יוצרים לעצמם פלטפורמות מפלגתיות בעלות מאפיינים של שלטון יחיד.

דוגמה מאלפת לתופעה היא שרת המשפטים לשעבר ויו"ר התנועה, ציפי לבני. כמו כחלון, היא צמחה בליכוד. בהמשך עזבה לקדימה עם אריאל שרון, ושובצה במקום השני על ידי אהוד אולמרט לאחר קריסת שרון. אחר כך התמודדה בפריימריז ונבחרה לראשות קדימה. בהמשך הפסידה לשאול מופז את ראשות המפלגה, אך לא קיבלה את דין הבוחר – פרשה, והקימה לעצמה מפלגה חדשה. בתנועה לבני קבעה את הרשימה לכנסת, והתקנון המפלגתי העניק לה שליטה מוחלטת על המפלגה.

לפני שבועיים [10 בדצמבר] היא נטשה שוב, לאחר שהסקרים ניבאו לה ירידה משישה לארבעה מנדטים בקושי. היא סגרה עסקה עם מפלגת העבודה בראשות יצחק הרצוג, ושריינה לעצמה את המקום השני ברשימתו לכנסת עם רוטציה על ראשות הממשלה. מאחור נשארו חברי הכנסת הנוכחית מטעם התנועה, האלופים במיל' אלעזר שטרן ועמרם מצנע וניצב בדימוס דוד צור. גם השר לשעבר מאיר שטרית ככל הנראה יישאר מחוץ לרשימה החדשה. לבני לא התייעצה עמם לפני שסגרה עם הרצוג, מכיוון שהתקנון לא חייב אותה לכך. היא הציבה בפניהם עובדה מוגמרת. שטרן, שידוע כמי שאומר את שעל לבו, עזב את התנועה בזעם ותקף את ההתנהלות של לבני.

בראיון לרזי ברקאי בגלי צה"ל ביום ראשון (21 בדצמבר) היא לא הרגישה צורך להתנצל על אופן הפעולה הזה. "אני מודה שבמפלגה שלי אין תהליכי בחירה של חברי כנסת במה שקרוי 'דמוקרטיה'. אני עזבתי את הליכוד בימיו הרעים של מרכז הליכוד שנמשכים גם היום. אותה דמוקרטיה לכאורה שמביאה גורמים קיצוניים להשתלט על מפלגות, ואת חברי הכנסת לרצות את אלה שבוחרים בהם" אמרה. גם לפיד לא מוצא סיבה להתנצל על האופן שבו הוא מנהל את מפלגתו או מטפל בחברי כנסת שלא ישרו עמו קו. אחרי הכל, הוא העניק להם את המקום בכנסת.

קריסת המנגנונים הדמוקרטיים במפלגות היא תגובה קיצונית לבעייתיות שבשיטת הבחירות המקדימות. מי שהתמודד בהן מכיר מקרוב את הדילים הגדולים, שהפכו את הדמוקרטיה הפנימית לפארסה. הדוגמה המובהקת יותר לכך היא הליכוד, שנשלטת היום על ידי המפקדים הגדולים של הימין הקיצוני ועל ידי המפקד של חיים כץ, יו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית. השליטה הזאת הסיטה את הליכוד ימינה, ופלטה משורותיו כמה מסמלי התנועה, שרים לשעבר כמו דן מרידור ובני בגין, שהימין הקיצוני החליט לחסלם פוליטית. גם מפלגת העבודה נשלטת בעיקרה על ידי ועדי עובדים בהסתדרות ומפקדים במגזר הערבי.

אריאל שרון הקים את קדימה מכיוון שהרגיש שהליכוד בורח מבין אצבעותיו. קדימה בגרסתה הראשונה הייתה המפלגה שלו, מפלגה של איש אחד, אבל כשיצא מהתמונה בעקבות מצבו הבריאותי, גובש מנגנון של בחירות דמוקרטיות.

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ח"כ לשעבר יוחנן פלסנר, כיהן בעבר כמנכ"ל קדימה. הוא נזכר שכאשר נכתב תקנון המפלגה, היה ברור שהיא תיצור מנגנוני בחירה גם לעומד בראשה וגם לחברי הכנסת שלה. "לא העלנו על דעתנו שמפלגה בלי מנגנונים כאלה תעבור את מבחן הציבור, זה נתפס לחלוטין כלא לגיטימי, והיום זה נראה בסדר גמור כי שיטת הפריימריז איבדה לגיטימיות והיא נחשבת למושחתת", הוא אמר לאל-מוניטור. לדבריו, "בין הפריימריז לבין שלטון היחיד יש מרחב שלם של אופציות שיכולות לשמור על המרכיב הדמוקרטי המפלגתי. אנו עדים למצב שפחות ופחות חברי כנסת נבחרים וזו תופעה שתוביל להתפוררות המוסד המפלגתי כמו שהכרנו".