דילוג לתוכן העיקרי

קואליציית הימין שברה את אבו מאזן

נאומו של אבו מאזן באו"ם היה בוטה ומקומם, אבל דבריו החריפים אינם פוטרים אותנו הישראלים מלומר את האמת על הממשלה המכהנת: זו ממשלה שאינה רוצה שלום
Palestinian President Mahmoud Abbas addresses the 69th United Nations General Assembly at United Nations Headquarters in New York September 26, 2014.  REUTERS/Mike Segar   (UNITED STATES - Tags: POLITICS) - RTR47UHT

כולם חובטים באבו מאזן, כיף שיש במי לחבוט. אבל את האמת אף אחד לא אומר.

נכון, נאומו של הנשיא הפלסטיני באו"ם [26 בספטמבר] היה בוטה, מרגיז ומקומם בשימוש הבזוי במילה "ג'נוסייד" (רצח עם). כל זה נכון. אבל אחרי שאמרנו את כל הדברים הצודקים, בואו נבדוק ביושר את עצמנו.

לאחר חטיפת שלושת הנערים [12 ביוני] דיבר אבו מאזן במתינות אמיצה נגד המעשה הנתעב, בניגוד גמור למצב הרוח של עמו. האם אז הוא שמע מילה אחת טובה מממשלת ישראל?

לאורך כל ימי הלחימה בעזה נהג אבו מאזן באחריות, התעמת עם חמאס והוכיח אותו בפומבי על שפיכות הדמים המיותרת. זה לא בדיוק מתכון לפופולאריות ברחוב הפלסטיני, אבל כך הוא נהג בעקביות. למרות זאת, לא נשמעה ולו התבטאות אחת של שר הביטחון או של ראש הממשלה – והם כזכור נחשבו אז המאופקים שבשרים, שבישרה למנהיג הפלסטיני כי בתום הלחימה אפשר יהיה לפתוח דף חדש בינינו לבינם. הרמז הגנוז בדמות "אופק מדיני חדש" מפיו של בנימין נתניהו התגלה, כמה לא מפתיע, כעוד טריק.

המהלך הראשון שעשתה הממשלה אחרי "צוק איתן" היה הפקעה של כ-4,000 דונם ממערב לבית לחם לצרכי התנחלויות נוספות. ההכרזה הזו, שהקימה על ישראל עולם ומלואו, כולל הידידים שעוד נותרו לנו, היא בבחינת סטירת לחי משפילה לנשיא הפלסטיני. מה בדיוק אנו מצפים שהוא יאמר אחריה מעל בימת האו"ם?

אנחנו אוהבים את צה"ל ואת חייליו, וכשמכפישים ומגדפים אותם אנחנו רותחים מכעס. אבל הכעס הזה אינו פוטר אותנו מלומר את האמת על הממשלה המכהנת.

זו ממשלה שאינה רוצה שלום, אם מחירו הוא פינוי אפילו מקצת מההתנחלויות. את ההתנחלויות היא מטפחת ואת הפריפריה היא מקפחת. היא משמרת את שלטון החמאס בעזה, נמנעת משבירת כוחו הצבאי ומעדיפה הפוגות זמניות עמו על פני הסכמים עם הרשות הפלסטינית.

זו ממשלה שאין לה אפילו עניין אמיתי בברית אזורית נגד איראן והטרור האסלאמי, אם כרטיס הכניסה אליה הוא הסכם עם הפלסטינים.

המדיניות הזו איננה גחמה, גם איננה רשעות. היא תוצאה בלתי נמנעת מהרוב המוחלט (43 מתוך 68) שיש בקואליציה לשוללים אידיאולוגית את פתרון שתי המדינות.

כשאבו מאזן הבין סופית את המתמטיקה הפוליטית הזו, הוא גם הבין שלא נותרה לו כל אופציה לדו-שיח מול ממשלת נתניהו, בטח לא אפשרות למשא ומתן. כיוון שאת האלימות הוא שולל שלילה נחרצת בעשרים השנים האחרונות, לא נותר לו אלא לבחור בעימות מדיני עם ישראל.

הנזק שגרם נאום אבו מאזן באו"ם הוא בהארכה מלאכותית של קואליציית הימין, ואנחנו הישראלים נסבול.

 

More from Ephraim Sneh

Recommended Articles