דילוג לתוכן העיקרי

50 גוונים של כתום

הצלחה מסחררת לכנס הג'ינג'ים הראשון בישראל, שיזמה וארגנה ילדה חמודה (וג'ינג'ית) בת 9.5 מקיבוץ גזר. אחד המשתתפים סיכם את החוויה: "רגע, מתי אנחנו משתלטים על העולם?"
IMG_6387.jpg

"לעשות כנס ג'ינג'ים בקיבוץ גזר זה כמו לעשות כנס זקנים בכפר סבא", פתחה בבדיחה עופרי משה, ילדה חמודה וג'ינג'ית בת תשע וחצי, את כנס הג'ינג'ים הישראלי הראשון ביוזמתה ובארגונה. 200 כתומי ראש מכל רחבי הארץ, שנרשמו מראש – אילוץ מחייב של פיקוד העורף, השתתפו בכנס המיוחד ביום רביעי [28 באוגוסט] אחר הצהריים.

"בשנה הבאה", היא אמרה בתום הכנס, "נארגן כנס שיהיה פתוח לכולם". אז, כנראה, יגיעו כל 942 האנשים שאישרו את הגעתם בדף הפייסבוק של האירוע; רובם לא הצליחו להימנות על 200 הנרשמים הראשונים ונותרו מחוץ לכנס. גם אחרי ההכרזה על הפסקת אש [26 באוגוסט] לא הוסרה ההגבלה על מספר המשתתפים, מה שציער המוני ג'ינג'ים. "האם יש סיכוי שבעקבות הפסקת האש ניתן יהיה לפתוח את הכנס לכולם?", כתב בפייסבוק ניר עמיחי, "יש המון ג'ינג'ים מאוכזבים שרוצים להצטרף".

את ההשראה לקיים כנס מיוחד לג'ינג'ים קיבלה עופרי מכנס הג'ינג'ים המפורסם בהולנד. היא רצתה להיות שם, זה לא הסתייע בעדה, ואז החליטה לארגן כנס שכזה בקיבוץ מגוריה – קיבוץ גזר. "אמרתי לעצמי שזה רעיון מעולה", היא מספרת, וכמו ג'ינג'ית אמיתית "ניג'סתי להורים עד שהם הבינו שאני רצינית".

בסופו של דבר היוזמה של עופרי התגשמה והפכה למציאות: 200 אורחים ג'ינג'ים כמוה הגיעו השבוע לקיבוץ, ועוד מאות כאמור נותרו מאוכזבים בביתם. הכנס אמנם חובבני, אבל התחושה מהוקצעת. האנרגיות של עופרי והכריזמה שלה בולטות כשהיא מנחה את האירוע, רואים שהיא נהנית מתשומת הלב.

האירוע תוסס ומצחיק: ביחד עם אמה, מירב, עופרי מובילה תוכנית אמנותית שמתחילה, כמובן, בשיר "אני ג'ינג'י", ונמשכת ב"שיאי ג'ינס", שזה, מסבירה עופרי, "כמו שיאי גינס, אבל לג'ינג'ים". זה כולל את הג'ינג'ית עם השיער הארוך ביותר (שנמדד לפי גזר כאמת מידה), הג'ינג'י עם הכי הרבה נמשים, הג'ינג'י הכי מבוגר (אספרנס, ילידת עיראק בת 82, שקוראת לקהל בהתרגשות "אל תצבעו את השיער לעולם!") והג'ינג'י הכי צעיר (בן שנה, שנושא את השם המובן מאליו, דוד). אחר כך עוברים לתחרות חידוד גזר באמצעות מחדד מיוחד ולהופעה של נגן חמת חלילים, זכר למולדת הג'ינג'ים, סקוטלנד.

אישה צעירה מספרת שהגיעה לכנס כדי "למצוא בעל ג'ינג'י, יהודי, אם אפשר חב"דניק". קשה להאמין שמצאה, ולו מהטעם שרבים מהמשתתפים הם ילדים. הוריהם, חלקם לפחות, מספרים ש"רצינו שיראו עוד ילדים שנראים כמוהם, שיהיו לרגע כמו כולם". הילדים עצמם, נדמה, לא ממש סובלים מהג'ינג'יות שלהם. נכון, יש סטריאוטיפים (טמפרמנט ג'ינג'י), יש כינויים מעליבים ("ראש גזר"), אבל רוב הילדים אומרים כי הם גאים בג'ינג'יותם. דווקא ההורים הם אלה שנושאים זיכרונות מעיקים.

משפחת קניוק הגיעה בהרכב של שלושה דורות. הסבתא מלכה, שדחפה את בני משפחתה להגיע לכנס, מסבירה: "אני סבלתי מאוד. בכיתה קראו לי מלכה הג'ינג'ית בנימה שלילית. אחרי כל שנות הגנאי, רציתי שתהיה להם חוויה מחזקת". תום, הנכד בן התשע, מספר שכינו אותו "תום הכתום", ואמו שרון ממהרת להבהיר "אני חושבת שזה כינוי יפה". תום משנה נושא: "הדבר היחיד שאני מסכים הוא שג'ינג'ים מתעצבנים בקלות, אני באמת מתעצבן מהר מדי".

אכן לא מעט הורים מתלוננים על תזזיות ואנרגיה בלתי נגמרת. איילת הלרמן, אמו של אלון בן העשר, אומרת שאצלם בבית משתמשים בשם קוד: "זהירות, יש ג'ינג'י עצבני בבית".

מירית (17.5) וסיגל אורייב (15) הן אחיות ג'ינג'יות מירושלים. "זה נכון, אנחנו באמת עצבניות", הן אומרות ומציינות שלמרות הטמפרמנט החם, הן לא מוטרדות מהכתום בחייהן. "תמיד יתייחסו לצבע, אבל צריך לקבל את זה בהומור ובכיף. הכינוי שלי הוא הג'ינג'ית החמודה", אומרת סיגל. "ושלי הוא הג'ינג'ית האהובה", אומרת מירית.

תום, סיגל ומירית הם הג'ינג'ים היחידים בבתי הספר בהם הם לומדים. הסטטיסטיקה אומרת שהג'ינג'ים הולכים ונעשים נדירים יותר, ואולי זה מה שמוביל אותם לסוג של גאוות יחידה. אלון הלרמן, למשל, מאוד גאה בצבע הכתום שלו. "אני גידלתי אותו להיות גאה בזה", אומרת אמו איילת, "אמנם תמיד ניסיתי להסתיר את זה, אבל כשאלון נולד הוא שחרר אותי".

אלון באמת גאה: הוא שמע על הכנס רק יום אחד לפני קיומו, וכשהבין שצריך הזמנה כדי להשתתף הוא לא נתן מנוח להוריו עד שהצליחו לארגן לו אחת כזו, תוך שעות ספורות; בבוקר הכנס הוא הכין חולצות מיוחדות לו, לאמו ולעופרי עם הכיתוב "כתום זה אופי"; את בר המצווה שלו, בעוד שלוש שנים, הוא מתכנן לחגוג בכנס הג'ינג'ים בהולנד.

דניאל נייער, שגדלה בארה"ב, מספרת שסבלה מכינויים מעליבים. חלקם, בגיל ההתבגרות, אפילו מטרידים ממש. "אני לא מפחדת שאולי זה יקרה גם לילדים שלי, אני בטוחה שזה יקרה להם. זה הדבר הראשון שיראו עליהם ועל זה יצחקו. אבל יש בזה גם משהו טוב, לא יצחקו על דברים שקשורים לפנימיות האמיתית שלהם". הילדים שלה, נס (בן 4) ומקס (בן 3), הם דור רביעי לצבע האדום ופשוט יפהפיים.

לקראת סיום מישהי צועקת "סלפי ג'ינג'ים! מי מצטרף?", ועופרי חותמת את הכנס בנאום קצר ואומרת: "נקווה שזה יהפוך למסורת".

"אבל רגע", צועק מישהו מהקהל, "מתי אנחנו משתלטים על העולם?"