דילוג לתוכן העיקרי

הרגע המכונן של נתניהו

אמנם מצבו הפוליטי של ראש הממשלה רעוע אחרי שפעל בניגוד לרצון בוחריו, אך לבנימין נתניהו ניתנת הזדמנות היסטורית לברוא עצמו מחדש כמנהיג ולהוביל מהלך מדיני מרענן שיחבר אותו אל המרכז הפוליטי. בדיוק כמו שרון ובגין
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu (C) and Defence Minister Moshe Yaalon (L) attend a cabinet meeting in Tel Aviv July 31, 2014. Netanyahu, facing international alarm over a rising civilian death toll in Gaza, said on Thursday he would not accept any ceasefire that stopped Israel completing the destruction of militants' infiltration tunnels. Gaza officials say at least 1,372 Palestinians, most of them civilians, have been killed in the battered territory and nearly 7,000 wounded. Fifty-six Israeli s

"עד כמה שזה נשמע רע, גורלו הפוליטי של בנימין נתניהו תלוי בחמאס", ניסה שר בכיר בליכוד להסביר את מצבו של ראש ממשלת ישראל. לדבריו, זה קשור ביכולות הצבאיות של מנהיגי חמאס בתקופה הקרובה ובשאיפותיהם, ובאופן בו תגיב ישראל. במהלך השיחה בינינו, שהתקיימה ביום ראשון אחר הצהריים [3 באוגוסט], פילח קולה המוכר של האזעקה את רחובות תל אביב, תזכורת למצבו המורכב והמאתגר של נתניהו.

פחות מיממה לפני כן, במוצאי שבת, ביום ה-26 למבצע "צוק איתן", התייצב נתניהו שוב מאחורי הפודיום במשרד הביטחון בתל אביב, בניסיון לצרוב בתודעה הציבורית הישראלית נרטיב של ניצחון. סימני עייפות השבועות האחרונים בהם מיעט לישון ניכרו בו היטב, גם כשדיבר על ההישגים הצבאיים המשמעותיים בחשיפת רשת מנהרות התקיפה של חמאס, על גבורת הלוחמים ועמידתו האיתנה של הציבור. בניגוד לטקסט, במוסיקה של דבריו לא ניכרה שמחת הניצחון או תחושת הקלה לקראת סיומה של מלחמה צודקת, אלא רק כובדה של הסיטואציה שהודגש על רקע המשך הדיווחים על אזעקות וירי רקטות אל מדינת ישראל.

קשה גם היה להתעלם מבדידותו הפיסית ממש של נתניהו. לצדו אמנם ישב שר הביטחון משה יעלון, אבל גם הוא לא יכול היה לבשר לציבור הישראלי על סיומה של המלחמה.

כמה שעות מאוחר יותר התבשר הציבור הישראלי כי הקצין החטוף הדר גולדין, קרוב משפחתו של שר הביטחון, הוכרז כחלל צה"ל. תחושת הכובד רק התגברה, והתחדדו קולות הביקורת מצד מומחים ופוליטיקאים מימין ומתוך הליכוד על כך שהמשימה בעזה לא הושלמה. אלה הם צלילי תופי המלחמות הפוליטיות המוכרים, שיהיו מנת חלקו של נתניהו ככל שחמאס ימשיך להוכיח מסוגלות לפגוע בחיילים ובאזרחים ישראלים לאורך זמן.

עד כה הצליח נתניהו להכיל את הניסיונות לקעקע את מעמדו הפוליטי והציבורי תוך כדי לחימה, כשהתעלם מאמירותיהם של שר החוץ אביגדור ליברמן ושר הכלכלה נפתלי בנט, חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, שהציגוהו כמנהיג חלש ורופס. מבחינת נתניהו, זו הייתה התמודדות לא פשוטה בלשון המעטה מול שני מנהיגי מפלגות ימין, שמתחרים מולו על אותו אלקטורט ממש. באופן לגמרי לא מובן מאליו, נתניהו הצליח לנטרל את דרישתם למהלך קרקעי נרחב בעזה על כל המשמעויות הפוליטיות הנלוות לכך, ופעל במנותק מכך. מהלכיו הצבאיים היו מדודים ושקולים, יעדי הלחימה שהציב היו מציאותיים, וככל שהוכיח שאינו נסחף אחרי הקולות מימין, לרבות מתוך מפלגתו, נחלשה הביקורת הפומבית כלפיו.

אין בכך נחמה רבה מבחינתו, משום שזה עניין של זמן עד שראש הממשלה ימצא את עצמו שקוע עד צוואר בתוך המדמנה הפוליטית. עם הירידה בנפח הלחימה יחזרו ליברמן ובנט להלום בנתניהו בכל הכוח.

אבל לא רק הם. די לעלעל בדפי הפייסבוק של שרים וח"כים מהליכוד, ובראשם חברי הכנסת דני דנון ומירי רגב, שממשיכים לקרוא לכיבוש עזה על רקע ירי הרקטות שלא חדל לרגע; או זאב אלקין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, שכבר הזדרז להודיע (לזעמו של נתניהו) שהוועדה בראשותו תחקור את המבצע. אגב, בליכוד כבר הצמידו לחבורת רגב-דנון-אלקין את הכינוי "חוג מסיבת התה"; גם הטוען לכתר, שר הפנים גדעון סער, לא חשך ביקורת מנתניהו, כאשר באירוע לציון תשע שנים להתנתקות המליץ לנתניהו להדק את המצור על עזה, ובכך רמז שנתניהו אינו תקיף דיו.

הקולות הללו מתוך הימין הפוליטי נשענים כמובן על נהמות לבו של הציבור, כפי שאלו משתקפות בסקרי דעת קהל. ביום ראשון בערב פרסם ערוץ 2 סקר לפיו 73% מהציבור הישראלי חושב שההרתעה נחלשה בעקבות ההחלטה שלא להמשיך בתקיפה הקרקעית. גם מבחינת נתניהו המצב אינו מעודד. לשיא התמיכה בו מאז החל מבצע צוק איתן הגיע נתניהו כאשר החליט על המבצע הקרקעי, אז זכה ל-82% תמיכה. מאז הוא נחלש. ביום ראשון עמדה התמיכה בו על 62% בלבד. למרות הירידה, מדובר באחוז תמיכה מכובד שנתניהו היה שמח בו גם בעתיד.

נתניהו נגרר למלחמה בעזה על ידי חמאס. סוד גלוי הוא שניסה בכל דרך להימנע מהעימות הזה, ודחה אותו עד אשר לא נותרה בידיו הברירה. גם אז עיכב את המהלך הקרקעי. נתניהו התפאר בקדנציה הקודמת שלו, שבניגוד לקודמו אולמרט שיצא לשתי מלחמות הוא לא יצא לאף מלחמה, והנה עתה גם לו יש מלחמה אחת ברזומה.

במידה רבה זוהי השעה המאתגרת ביותר עבור נתניהו מאז חזר לראשות הממשלה ב-2009. מצד אחד מצבו הפוליטי רעוע. הוא פעל בניגוד לרצון של האלקטורט הבסיסי שלו בימין וללא ספק ניזוק מכך, בתוך הגוש ובתוך מפלגתו. אולם לצד הפגיעה הפוליטית שספג, ניתנת לו הזדמנות היסטורית להיות גורם משפיע על סדר אזורי חזק, חלק מקואליציה של ארה"ב, אירופה ומדינות ערב מתונות נגד חמאס. זוהי נקודה קריטית ממנה נתניהו יכול לברוא את עצמו מחדש כמנהיג, שכמו קודמיו בליכוד (אריק שרון בהתנתקות ובגין בהסכם השלום עם מצרים) פעל בניגוד לאלקטורט שלו.

עד כמה מבין נתניהו את גודל השעה וגודל ההזדמנות? קשה להעריך כרגע. הוא אמנם דיבר על כך מפורשות במוצאי שבת בהצהרה לתקשורת, כשציין את "הקשר הייחודי שנוצר עם מדינות האזור. גם זה נכס חשוב מאוד למדינת ישראל. עם שוך הקרבות ועם סיום המערכה, ייפתחו בפנינו אפשרויות חדשות".

נתניהו לא כלל את יו"ר הרשות אבו מאזן במשוואה הזאת, אבל הוא לפחות לא המשיך לחבוט בו כפי שעשה בשנים האחרונות. לא קשה לזהות שמדובר בשעת כושר מדינית נדירה, כאשר מצרים, ירדן, סעודיה ואבו מאזן הם בצד של ישראל מול חמאס. האווירה השתנתה ללא ספק, אפשר לראות זאת גם בעמידתו האיתנה של ראש ממשלת ירדן מול הקולות במדינתו שדרשו את גירוש השגריר הישראלי ובגיבוי מנשיא ארה"ב.

במובנים רבים נתניהו מצוי כעת עם הגב לקיר, ולכן זהו רגע מכונן עבורו. מבחינה פוליטית הימין יפעל לחסל אותו, ולאורך כל דרכו הוא תמיד הוכיח שהרצון לשמר את בסיס התמיכה בו מימין מנצח כל שאיפה למהלך מדיני שלצידו פשרה. המשך ירי מצד חמאס על יישובים ישראלים יחליש אותו יותר ויותר, אבל מהלך מדיני מרענן יכול לטרוף את הקלפים ולחבר אותו אל המרכז הפוליטי. שם מצוי מצוי מאגר מנדטים גדול שמחפש מנהיג.

More from Mazal Mualem

Recommended Articles