בשיחות שקיימתי ב-8 באוגוסט עם עמיתיי הפלסטינים מימי תהליך אוסלו, הם הביעו חשש עמוק מהשלכותיה של המלחמה בעזה. הם צופים את התגברות ההקצנה בדעת הקהל הפלסטינית, עד שלא יישאר בסיס תמיכה בפתרון באמצעות משא ומתן. לדעתם, חמאס יתחזק פוליטית, במיוחד בגדה המערבית. ההתנגדות הופכת להיות פופולרית יותר ממשא ומתן. המנהיגים הפלסטיניים האלה, שעדיין שותפים לתהליך קבלת ההחלטות, חוששים מאוד מהתפרצותה של אלימות בהשראת חמאס בגדה.לדעתם, זה עלול לסכן כל הזדמנות צפויה להסדר באמצעות משא ומתן, ולהחזיר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לעידן האלימות הבלתי פוסקת.
הדאגה חסרת התקדים הזאת נושאת גם פן חיובי. הנושא הבוער ביותר בעיניהם של החוגים הפרגמטיים האלה ברמאללה הוא כיצד להפוך את ההסדרים על עתידה של עזה לחלק אינטגרלי מהסכם ישראלי-פלסטיני רחב יותר. המונח "הסדר ביניים" שנוא על כל הנהגת הפתח, ועם זאת, הם מודים שהסדר קבע מקיף לא בא בחשבון, לפחות בעת הזאת. הנתיב שיוביל אותם לכינונה של מדינה, נמצא כעת בדחיפות עליונה.
