דילוג לתוכן העיקרי

הקרב הישראלי האבוד על התודעה הפלסטינית

בניגוד לתקוות בישראל, אף מבצע צבאי לא מסוגל לצרוב בתודעתו של עם השלמה עם כיבוש, מצור, הפקעת אדמות וחושך בקצה המנהרה.
An Israeli soldier launches a Skylark unmanned aerial vehicle near the border with Gaza July 21, 2014. Israeli forces killed 10 Palestinian militants who slipped across the border from Gaza through hidden tunnels on Monday, the military said, as the death toll from the two-week conflict passed 500 amid growing international calls for an end. Non-stop attacks lifted the Palestinian death toll to 496, including almost 100 children, since fighting started on July 8, Gaza health officials said. Israel says 18 o

גם בשעה זו, כשכוחות גדולים של צה"ל מפוצצים את מנהרות חמאס ברצועת עזה, אפשר להסתכן בהערכה שמבצע "צוק איתן" לא יירשם כהישג אסטרטגי של ישראל. ההערכה הזאת מתבססת על מדד שהמציא לא אחר משר הביטחון משה יעלון. באינתיפאדה השנייה טבע הרמטכ"ל הטרי יעלון את מטבע הלשון "לצרוב את התודעה". בראיון לארי שביט  שפורסם  ב"הארץ''  באוגוסט 2002  תיאר יעלון את היעד המרכזי בעימות עם הפלסטינים: "הפנמה מאוד עמוקה בצד הפלסטיני שבטרור ובאלימות לא מנצחים אותנו, לא מקפלים אותנו". לדבריו, אם בסופו של אותו עימות, הדבר לא ייצרב בתודעה הפלסטינית "תהיה לנו בעיה אסטרטגית עם איום קיומי על מדינת ישראל". לדעתו, ישראל לא עמדה בפני אתגר כזה ''מאז מלחמת השחרור".

כדי להעריך אל נכון את הסיכוי שמבצע צוק איתן יעמוד באתגר המיוחד הזה, כדאי לבדוק את הישגיהם של מבצעים קודמים בזירת הצריבה. מבצע "חומת מגן" בגדה המערבית במארס 2002 תרם אמנם לירידה דרמטית במעורבותה של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה בפעילות אלימה נגד ישראלים. ואולם, ניצחונו של חמאס בבחירות למועצה המחוקקת שהתקיימו בינואר 2006 מלמד כי היד החזקה של ישראל צרבה את התודעה הפלסטינית באופן שטחי למדי, אם בכלל. ההתקפה המסיבית על עזה במבצע "עופרת יצוקה" (2009-2008) שבה נהרגו כ-1,300 פלסטינים, כמחציתם אזרחים תמימים, יותר מ-5,000 נפצעו ורבבות נותרו ללא קורת גג, לא שמה קץ להתקפות הרקטות על ישראל. כעבור ארבע שנים וירי בלתי פוסק של רקטות נדרש צה"ל לסבב נוסף של צריבת תודעה. מבצע "עמוד ענן"  בנובמבר 2012 גבה 169 קורבנות, מתוכם 68 אזרחים גברים, נשים וילדים חסרי ישע.

על פי תפיסתו של יעלון, המחיר הכבד הזה שהפלסטינים שילמו, ומוסיפים לשלם, אמור היה לשחוק את תמיכתם בחמאס - הארגון שמתגרה בישראל וממיט עליהם אסון. ואולם, סקר שנערך ימים מספר לאחר סיום מבצע עמוד ענן על ידי מכון טרומן בירושלים יחד עם המרכז הפלסטיני למדיניות ולסקרי דעת קהל ברמאללה (בתמיכת קרן פורד וקרן אדנאואר), גילה כי 80% מהפלסטינים תפסו את העימות כניצחון של חמאס. 60% מהנשאלים אמרו כי הם מעדיפים את הדרך של חמאס על פני דרכו של אבו מאזן לסיום הכיבוש הישראלי ולהקמת מדינה פלסטינית. זאת אף זאת, הסקר גילה שאילו הבחירות היו נערכות אז, ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הנייה, היה נבחר לנשיא הרשות הפלסטינית וחמאס היה זוכה בבחירות למועצה המחוקקת.

56 אחוזים מהנשאלים היו מרוצים מממשלתו של איסמעיל הנייה, לעומת 35% שהביעו שביעות רצון ממנה ערב המבצע. הסקר הצביע על עלייה של 11% מהשנה הקודמת בשיעור התמיכה באינתיפאדה חמושה ובפיגועים כדרך הטובה ביותר לגרום לישראל לסגת מהשטחים, וכן על ירידה של 7% בתמיכה בהתנגדות לא אלימה. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים.

מי שעוקב אחרי התקשורת הפלסטינית ורשתות הטלוויזיה הערביות אינו צריך להיות מופתע מהממצאים הללו; איזה דימוי של ישראל נצרב בתודעתו של ילד פלסטיני למראה גופתו של תינוק פלסטיני שנשלפת מתוך הריסות בית שהופצץ על ידי מטוס ישראלי? מנין לו לדעת שלמזלם של הישראלים, "כיפת ברזל", מצילה אין ספור תינוקות מהרקטות של חמאס? מה חושב תושב חברון על עבאס ועל "הפרטנר" הישראלי שלו לפתרון שתי המדינות למקרא מאמרו של עמיתי דאוד כותאב מה-18 ביולי? כותאב מפרט את התקריות הטרגיות שבהן נפגעו ילדים בעזה, כדי לסתור את עמדתה של ישראל כי היא מנהלת מאבק נגד ארגון טרור. האם הוא אינו יודע שחמאס פועל במוצהר לרצח ילדים ונשים? האם הוא באמת מאמין שטייסים ישראלים מכוונים טילים לעבר אזרחים תמימים? האם הוא לא קרא את הודעת הגינוי של אונר"א בעקבות חשיפת הרקטות שחמאס הטמין בבית ספר של הארגון?  

דמותו של הישראלי המצוי במאמרים מעין אלה הוא איש צבא צמא דם, שעיסוקו העיקרי בחיים הוא לעשות לפלסטינים את המוות. תורמים לכך גם תואמי כותאב ישראלים, בראשם הכתב הצבאי של ערוץ 2, רוני דניאל ופרשנים בכירים אחרים. כך למשל, כתב דן מרגלית בישראל היום באותו יום ש"עכשיו זה אנחנו או הם", והעורך של אותו חינמון נפוץ, עמוס רגב, קרא להחזיר את עזה לתקופת האבן.

העימות בדרום ממחיש מחדש את הלקח שלסכסוך הישראלי-פלסטיני אין פתרון צבאי. צבא אינו יכול אלא למזער את הנזקים הכרוכים בניהולו של הסכסוך במקום מאמץ להביא לפתרונו. עם סיום המבצע הנוכחי יהיה עליו להתכונן למבצע הבא. ניהול יעיל של הסכסוך, למשל, על ידי פירוז רצועת עזה מרקטות, כפי שדורשת ישראל, אפשרי אך ורק בהקשר מדיני רחב. עבאס לא יחזור לעזה כדי לעשות לצה"ל ולשב"כ את העבודה. אך לעומת זאת, חמאס המדולדל יהיה אנוס להשלים עם הסדר קבע עם ישראל המבוסס על יוזמת השלום של הליגה הערבית. היוזמה הזאת היא המכנה המשותף בין טורקיה וקטאר, שתומכות באחים המוסלמים, מצד אחד, לבין מצרים, סעודיה וירדן שמבקשות לרסן אותם.

איש לא המציא מכשיר פלאים שיכול לצרוב בתודעתו של עם השלמה עם כיבוש, מצור, הפקעת אדמות וחושך בקצה המנהרה. בהיעדר מוצא, לפלסטינים אין מה להפסיד ואין כל ערך לכושר ההרתעה של ישראל. הדבר בא לידי ביטוי במעגל האלימות שמאיים להתפשט לגדה המערבית ולתוך תחומי ישראל. המבוי הסתום בעזה משקף את המבוי הסתום האסטרטגי של הימין. למרבה הדאגה, המסקנה הזאת אינה נצרבת בתודעתו של הציבור הישראלי ושל נבחריו. 

More from Akiva Eldar

Recommended Articles