דילוג לתוכן העיקרי

ניצחון שכולו הפסד: נתניהו כבש את התודעה הישראלית

הציבור הישראלי – מהימין הסהרורי ועד השמאל הציוני – בולע בשקיקה את הגרסה שמבצע צוק איתן הוא מלחמת אין ברירה. התוצאה תהיה המשך הכיבוש והחיים על החרב.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu attends a news conference in Tel Aviv July 28, 2014. Palestinian fighters slipped into an Israeli village from the Gaza Strip and fought a gun battle with troops on Monday as an unofficial truce called for the Muslim Eid al-Fitr festival disintegrated. The incident was not the only breach of the fragile truce. Eight children and two adults were killed by a blast at a park in northern Gaza and four Israelis were reported to have been killed by cross-border Palestini

בשבוע שעבר [21 ביולי] טענתי כאן כי הדרג המדיני בישראל נוחל כישלון חרוץ במערכה על דעת הקהל הפלסטינית, מה שמכונה בפיו של שר הביטחון משה יעלון "צריבת התודעה". יותר מ-1000הרוגים, 6,200 פצועים ומאות אלפי חסרי בית המנותקים מרשתות המים והחשמל, לא שכנעו את חמאס להניף דגל לבן. בצד המספר הגדל של הרוגים ופצועים בקרב הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, מתנגדי הפיוס עם הפתח בקרב חמאס זוקפים לזכותם את הפסקת הטיסות של חברות זרות לנמל התעופה הראשי של ישראל, ואת המחיר הכלכלי והתדמיתי העצום שהמלחמה גובה ממנה. צעדות המחאה של אלפי פלסטינים מהגדה המערבית לעבר מחסום קלנדיה, ההתקוממות במזרח ירושלים וההפגנות במגזר הערבי בישראל, מצביעות על תמיכה גוברת במאבקו של חמאס נגד ישראל.

אם במערכה על התודעה הפלסטינית הממסד הישראלי אינו רווה נחת, הוא רשאי להתנחם בהישגים מרשימים בצריבתה של התודעה הישראלית. הדיווחים והפרשנויות באמצעי התקשורת המקומיים (ובמידה מסוימת גם הזרים), כמו גם מדבקות על פגושי מכוניות ושלטי חוצות ובמיוחד השיח ברשתות החברתיות, מעידים על תמיכה גורפת במדיניות הממשלה. הציבור הישראלי – מהימין הסהרורי ועד השמאל הציוני – בולע בשקיקה את הגרסה על פיה מבצע "צוק איתן" הוא מלחמת אין ברירה. על פי הגרסה הזאת, מאות הילדים והתינוקות העזתים שנקברים מתחת להריסות מבנים (במיוחד אלה שמשמשים מסתור למנהרות או ללוחמי חמאס ולחומרי לחימה), הם כורח בל יגונה של הצלת מאות ילדים ותינוקות ישראלים מגורל דומה. מיסגור כזה מצדיק את מותם של 43 חיילים ישראלים, את מותם של ארבעה אזרחים היום [28 ביולי] ואת הפיכת צפירות האזעקה והמירוץ למרחבים מוגנים כתרומה למאמץ המלחמתי.  

דוגמה בולטת למגמה הזאת אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק של שדרן הטלוויזיה והרדיו הפופולרי אברי גלעד. בסטטוס שפרסם העיתונאי שיושב על משבצת השמאל בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, הוא שיתף את חבריו בטקסט שהגדיר "המאמר הכי מבריק שקראתי במהלך המלחמה הזאת. סידר לי את הראש". גלעד שולח "תודה עמוקה" למחבר, אחד בשם גיא אלוני, על המאמר שפקח את עיניו להבין שמדינת ישראל עמדה בפני סכנה קיומית לראשונה מאז מלחמת השחרור. "סכנה קיומית", לא פחות!

הסטטוס הזה זיכה עד כה את גלעד ב-19 אלף שיתופים (איני זוכר שראיתי אי פעם מספר דומה של שיתופים), ומספר זהה של לייקים. הוא מציג תרחיש אימים שנהפך לנחלתם של המוני ישראלים. הוא מספר שהמנהרות הן "תשתית כיבוש קרקעי" שדרכן תכנן חמאס להזרים ללב ישראל אלפי חיילים מחופשים לחיילי צה״ל, שיירו מאות ואלפי טילים למרכז וישתקו את יכולת ההתארגנות נגד הפלישה. "בישראל במצב כזה ייתכנו עשרות אלפי הרוגים, שיתוק מערכות ובניית הגנות ברמת השכונה והרחוב. זאת בהנחה שערביי יו״ש וחלק מערביי ישראל לא מצטרפים למערכה. התקפות נגד של חיל האוויר לא יעזרו כשכולם מחופרים מתחת לאדמה וצוחקים כל הדרך לירושלים".

תרחיש האימים הזה שצרב בסערה את תודעתם של המוני ישראלים והכשיר בעיניהם הרג אזרחים עזתים ואת נפילתם בקרב של חיילים ישראלים, מסתיים בתחזית אפוקליפטית. "במקרה הטוב היו נכנסים כוחות בינלאומיים לפרז את המדינה" נכתב בסטטוס הנפוץ, "הנשק הגרעיני וכל חלום המדינה היהודית היה מתפורר לעוד אלף שנים". לפי המאמר הזה, החטיפה והרצח של שלושת הנערים הם שסללו את הדרך למהלך צבאי שהוביל לחשיפתה של "תוכנית גאונית" להשמדת ישראל.

האם הכל התחיל בחטיפה, שהתבררה מיד כרצח אך בכל זאת שימשה עילה לעשרת ימי פשיטה ומעצרים, שהובילו להתקפת הרקטות על ישראל, שגררו אותה למבצע צוק איתן, שהציל אותה מתוכנית המנהרות להשמדת ישראל? הייתכן שהחד גדייא הזה, שסיומו אומץ  גם על ידי יו"ר הקואליציה, יצחק הרצוג, מדלג על הפרולוג -ההקשר המדיני הרחב של המלחמה? את התשובה מספק לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו. יומיים לאחר חטיפת הנערים [14 ביוני], קודם שנודעה זהותם של הרוצחים, הוא הודיע כי "האירוע ממחיש את מה שאנחנו אומרים מזה חודשים ארוכים: שהברית עם החמאס מביאה לתוצאות קשות ביותר, שהינן הפוכות מקידום השלום בינינו לבין הפלסטינים".

קשה להאמין שהשפעתו הרעה של חמאס על בבת עינו של ראש הממשלה, קרי "קידום השלום", הטרידה את מנוחתו. ימים אחדים לפני הרצח פורסם כי ראש הממשלה היה "מוטרד עמוקות"  דווקא מהחלטת הממשל האמריקאי לשתף פעולה עם הממשלה הפלסטינית החדשה. להחלטה האמריקאית קדמו הודעות של האיחוד האירופי, סין, רוסיה, בריטניה, צרפת והאו"ם כי יכירו בממשלה החדשה ויעבדו עמה.

נתניהו ידע ודאי כי מכאן הדרך קצרה, אך קשה, לחידוש המו"מ על הסדר הקבע. הוא יכול היה להעריך כי ההכרה הבינלאומית בממשלת האחדות הפלסטינית תאלץ אותו לבחור בין הקמת קואליציה עם המחנה הערבי המתון לבין הנצחת הקואליציה עם מחנה הימין היהודי הקיצוני. נתניהו בחר באפשרות השנייה. ולא בפעם  הראשונה. הבלוגר המצוין עידן לנדאו, הזכיר שגם לעימות הקודם, שהחל ב"סיכול ממוקד" של איש חמאס במרס 2011, קדם ניסיון לפיוס בין המחנות הפלסטינים.

הפרשן הצבאי הבכיר של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, כתב אז [17 במארס 2011], כי "סיכול ממוקד הוא לא עוד שלב בהידרדרות בלתי נשלטת. זוהי עדות מובהקת להסלמה מתוכננת". לדבריו, הפעילות של פיקוד הדרום סותרת את דבריו של הרמטכ"ל בני גנץ  כי ישראל איננה מעוניינת בהסלמה ברצועה. "אז למי להאמין, תהה הפרשן הוותיק, "להצהרות או לביצועים בשטח?" כוחה של השאלה הזאת יפה גם היום. למי להאמין, להצהרות השלום של נתניהו או לביצועים של ממשלתו בשטח?

כפי שאמר איש הצבא הפרוסי, קרל פון קלאוזביץ, שנחשב לאחד מאבות תורת הלחימה המודרנית: המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים. צריבת התודעה - הכלי השקרי והמניפולטיבי שמשמש במלחמה בעזה – גם היא אינה אלא המשכה באמצעי אחר של מדיניות: מדיניות הכיבוש והדשדוש והחיים על החרב.

More from Akiva Eldar

Recommended Articles