דילוג לתוכן העיקרי

יד ראשונה, מקבלן

הוא נולד בשכם, עקר לאמריקה ועשה מיליונים במדינות ערב. עכשיו איל ההון בשאר אל-מסרי חזר הביתה לסייע בבניית המדינה שבדרך. הבייבי שלו הוא רוואבי, העיר הפלסטינית הראשונה שתוכננה מן היסוד.
RAWABI, WEST BANK - FEBRUARY 08:  Bashar Masri, the Palestinian-American developer of Rawabi, visits the site on February 8, 2012 in Rawabi, West Bank. The planned Palestinian city, with the first stage expected to be finished in two years, will have six neighborhoods and a population of 40,000.  (Photo by Uriel Sinai/Getty Images)

רוואבי, הגדה המערבית - "יש לי שתי בנות, ורוואבי היא השלישית". בשאר אל-מסרי, יזם פלסטיני, מטפס במדרגות הבניין אל הדירה לדוגמה בפרויקט מגורים בעיר רוואבי. קומה שנייה, השטח 182 מ"ר, המחיר 110 אלף דולר. ברמאללה הסמוכה נמכרות דירות כאלה בעשרים עד שלושים אחוזים יותר. במזרח ירושלים הן יקרות  כפליים. בתל אביב פי עשרה ויותר. ולמרות זאת, אל-מסרי בונה בקצב שבו הוא מדלג מקומה לקומה. עד היום נמכרו 650 יחידות, והיד עוד נטויה.

אחר כך הוא משקיף מן המרפסת. בקו האופק, בצפון-מערב, הוא מצביע על תחנת הכוח בחדרה. מדרום-מערב הוא רואה את נמל אשדוד. ביום בהיר אפשר להבחין גם במגדליה של תל אביב. "אנחנו נמצאים במרכז", מתגאה אל-מסרי, "שכם רחוקה מכאן עשרים וחמישה קילומטר. גם ירושלים. תל אביב ארבעים קילומטר. עמאן שבעים".

מבחינות רבות, בשאר אל-מסרי עושה היסטוריה. הפרויקט שבו ביקרתי בשבוע שעבר ב-13 בפברואר, אותו יזם בטבורה של הגדה המערבית, בשטח A  שמצפון לרמאללה, הוא העיר הפלסטינית הראשונה שתוכננה מן היסוד. המודל שעמד לנגד עיניו בתחילת הדרך היה מודיעין, שאף היא תוכננה לפרטי פרטים מראשיתה. "למדנו רבות ממודיעין, ואנחנו ממשיכים לבקר שם", הוא מספר, "הדבר החשוב ביותר שלקחנו מהם הוא חשיבות יצירתם של מקומות עבודה. אנו לומדים גם מן הרוכשים. יש להם דרישות".

אל-מסרי, 53, הוא הבעלים והמייסד של "מסאר אינטרנשיונל", חברת אחזקות שמתמחה במיזמי נדל"ן, פיננסים וחקלאות. הוא הרוח החיה מאחורי רוואבי (גבעות בערבית). בשלב הראשון נבנות ששת אלפים יחידות דיור שמיועדות לעשרים וחמישה אלף נפש. במהלך 2014 עתידות המשפחות הראשונות להיכנס לבתיהן. את ההשקעה ברוואבי חולק אל-מסרי עם חברת ההשקעות הקטארית "דיאר" [Qatari Diar], שבונה גם בבריטניה, בתימן ובטג'יקיסטן. אל-מסאר (הנתיב) נחשבת למעסיק הגדול ביותר במגזר הפרטי בגדה המערבית.

להשלמת התמונה, היזמים שכרו את עו"ד דב ויסגלס לשמש להם יועץ מיוחד, בעיקר מול הרשויות בישראל. לא הייתה בחירה הולמת יותר מהאיש שכיהן כמנהל לשכתו של ראש הממשלה אריאל שרון. "כאשר יש כיבוש, וישראל היא הכובש, אנחנו תלויים רבות בישראל", מסביר אל-מסרי בפשטות. "כשהתחלתי כאן, אמרו שאני חולם ומשוגע", הוא ממשיך ומספר, "ואכן יש פה אינספור סיכונים. מספיק ששני חיילים יחסמו את כביש הכניסה לעיר במשך שבוע".

אמיר דג'אני, סמנכ"ל פרויקט ההקמה של רוואבי, אומר כי שתי סוגיות הקשורות בישראל מעכבות את האכלוס. "אנחנו מבקשים להרחיב את כביש גישה הראשי לעיר, העובר בתוך שטח C שבשליטה ישראלית. הבעיה הגדולה יותר היא מים. עד עכשיו לא הוזרמה אלינו אפילו טיפה אחת".

בשאר אל-מסרי הוא בן לאחת המיוחסות במשפחות הפלסטיניות. הוא נולד וגדל בשכם לאב שהיה רופא מנתח. מגיל ארבע-עשרה השתתף בהפגנות נגד ישראל. בטרם מלאו לו שמונה-עשרה, ואחרי שבילה שמונה פעמים במעצר, עזב לארצות הברית. הוא למד שם הנדסת כימיה, נישא לאמריקאית והתאזרח. תקופה קצרה התגורר ועבד בבריטניה, אחר כך בסעודיה, אבל את הונו עשה בעשר אצבעותיו בעסקי נדל"ן במרוקו, בלוב, בירדן ובמצרים. "כספי ההשקעה ברוואבי", הוא מגלה, "צמחו  בקזבלנקה, במראכש, בטנג'יר. מכרנו שם דירה ממוצעת ב-45 אלף דולר".

יזמי רוואבי אינם מקימים רק את בתי המגורים אלא גם את שטחי הציבור בעיר - בתי ספר, מגרשי משחקים לילדים, אזורי מסחר, קנטרי קלאב, אולם קולנוע, בית מלון, פארק טכנולוגיות, חוות סוסים וגם שני מסגדים וכנסייה. בימים אלה הולך ונבנה בה אמפיתיאטרון שמכיל חמישה-עשר אלף מושבים. כבלי החשמל והתקשורת מוסתרים מתחת לקרקע. מערכת מתוצרת ישראל תמחזר את המים שמשמשים לצריכה ביתית לטובת השקיה. המתכננים לא זנחו גם את המיתוג. מכל פינה בעיר הקטנה מציצים שלטים באותה שפה עיצובית. אפילו המשאיות באתר הבנייה נושאות את שמה של רוואבי בעיצוב המיוחד.

היזמים מקפידים שכוח העבודה יהיה מקומי בלבד. את האבן מפיקים מאדמת הארץ, במחצבה סמוכה. במיזם מועסקים שלוש מאות מהנדסים ומפקחי בנייה פלסטינים, בהם כמאה נשים. "מה שאין לנו כאן, אנחנו קונים מאחרים", אומר אל-מסרי, "חול ומלט, למשל, אין בנמצא בפלסטין. אנחנו רוכשים אותם מסוכן פלסטיני שמייבא אותם מישראל. ספקים ישראלים רבים משרתים את הפרויקט. רק מן המתנחלים לא נקנה דבר. הכלכלה הישראלית מתפרנסת היטב מרוואבי. הפרויקט הזה עולה בקנה אחד עם השלום הכלכלי של נתניהו, אבל אנחנו לא עושים זאת למענו". 

מהנתונים האישיים על הרוכשים הרבים כבר אפשר להרכיב את הפרופיל של תושבי העיר הנבנית. שבעים אחוזים הם זוגות נשואים או מאורסים. כתשעים אחוזים בעלי תואר אקדמי. יש בהם ייצוג שווה לעירוניים ולכפריים. רוואבי תהיה עיר צעירה, משכילה ומרובת ילדים, בירת המעמד הבינוני. אחד-עשר אחוזים בלבד מהקונים הם רווקים, רובם נשים.

"איננו מפלים בין יהודי, נוצרי ומוסלמי", טוען אל-מסרי, אבל המציאות מדברת אחרת. ישראלי או תושב חוץ שירצה לרכוש דירה בעיר יידרש לאישור מיוחד מן הרשות הפלסטינית, בין שהוא יהודי ובין שערבי. אף יהודי לא פקד בינתיים את אולם המכירות המצוחצח שהוקם באתר ומספר מועט של ערבים מישראל רכשו יחידות דיור. "הם אומרים לנו, 'אנחנו גאים שפלסטינים בונים משהו מודרני. לא רק ישראל מסוגלת לכך'". 

שתי בנותיו של אל-מסרי לומדות בארצות הברית, האחת בבוסטון והשנייה באטלנטה. הוא ורעייתו מתגוררים ברמאללה, ובעתיד הקרוב יעברו לרוואבי. "המדינה הפלסטינית תקום, זה עניין של זמן", הוא אומר, "השאלה היא רק מתי ואיזה אופי יהיה לה. האם תהיה כמו המדינות ההן באפריקה שמתקיימות מתרומות, או שנהיה מדינה מתקדמת שהתאגידים הפועלים בה נסחרים בנאסד"ק? ההעדפה ברורה, ולכן מסאר משקיעה בפלסטין".

More from Jacky Hugi

Recommended Articles