דילוג לתוכן העיקרי

אובמה, קח דוגמה מבוש ומקרטר

כשיוזמת השלום האמריקאית מקרטעת, ואובמה עדיין משקיף מהצד, עקיבא אלדר מפנה אותו לשני נשיאים אמריקאים שהתנהגו כמנהיגי העולם החופשי: קרטר, שהציב אולטימטום לבגין וניצח על הסכם השלום עם מצרים, ובוש, שאיים בביטול ערבויות לישראל וסלל את הדרך לאוסלו.
U.S. President Barack Obama waves after addressing Israeli students at the International Convention Center in Jerusalem March 21, 2013. Obama appealed directly on Thursday to the Israeli people to put themselves in the shoes of stateless Palestinians and recognise that Jewish settlement activity in occupied territory hurts prospects for peace. REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3FA2D

לא בכדי קרא שר החוץ הרומני, טיטוס קורלציאן, בפומבי לנשיא אובמה ליטול לידיו את מושכות התהליך המדיני המקרטע בין ישראל לפלסטינים. הראיון, שבמהלכו שלח השר לוושינגטון רמז עבה, משקף את ההתרשמות הרווחת בחוגים מדיניים בכירים בישראל ובעולם, שהיוזמה האמריקאית עומדת על כרעי תרנגולת.

השר הרומני רמז שהתהליך הזה אינו עסקו הפרטי של מזכיר המדינה, ג'ון קרי. למרות מאמציו של אובמה להישאר מחוץ לביצה, הבוץ השחור של הכישלון יכתים גם את מי שיושב בבית הלבן. חתן פרס נובל לשלום אינו רשאי להסתתר מאחורי הסינר של פקיד, בכיר ככל שיהיה.

לפני שהוא מחליט לדקלם את התירוץ השחוק "ארה"ב רוצה בשלום לא פחות מאשר שני הצדדים", כדאי שאובמה יעיף מבט במזכר שזביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי בממשלו של ג'ימי קרטר, הניח על שולחנו של הנשיא ביולי 1978, בעיצומו של תהליך השלום בין ישראל למצרים.

בז'ז'ינסקי הזהיר את קרטר שאם ארה"ב תציג באופן פומבי את עמדתה ואחר-כך תיסוג ממנה, מדיניותה המזרח תיכונית תהפוך לתוהו ובוהו. "אם אנחנו יוצאים פומבית", פסק היועץ, "אנחנו חייבים לנצח". המילה "אנחנו" כוללת, כמובן, בראש וראשונה את הנשיא. כמה מהקוראים זוכרים מי היה מזכיר המדינה באותם ימים (סיירוס ואנס)?

אובמה הציג מספר פעמים את עמדתו לגבי פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני בקול תרועה רמה. לראשונה, ביוני 2009, זמן קצר אחרי כניסתו לבית הלבן, הוא הרחיק עד קהיר כדי להכריז קבל עם, כי "על כולנו מוטלת אחריות לפעול למען היום, שבו אמותיהם של ישראלים ופלסטינים יוכלו לראות את ילדיהן גדלים ללא פחד". כדי להסיר ספק בנוגע למשמעות הביטוי "כולנו", הוסיף אובמה בהמשך דבריו, כי הוא מתחייב "באופן אישי" להביא להגשמת היעד הזה "בכל הסבלנות שמשימה זו דורשת".

יותר מזה, הנשיא הדגיש כי סיום הסכסוך אינו עניינם הבלעדי של "הצדדים", אלא "האינטרס של אמריקה ושל העולם". הוא גם הבהיר כי אינו מתכוון לחזון אחרית הימים, שכן "הגיעה השעה שהם - וכולנו - נמלא את הבטחותינו".

חמש שנים אחרי ש"הגיעה השעה", מתברר כי אפילו נאומים של נשיאים חשובים אינם משנים את המציאות במזרח התיכון. איזה ערך יש להכרזתו של אובמה בקהיר, כי "ארצות-הברית אינה מכירה בלגיטימיות של ההתנחלויות הישראליות. הבנייה הזו מפירה הסכמים קודמים וחותרת תחת המאמצים להשיג שלום"? לווייני הריגול האמריקאיים יכולים לספר לנשיא כמה בתים חדשים נבנו בהתנחלויות מאז שהוא הודיע באותו נאום, כי "הגיעה השעה לעצור את ההתנחלויות האלה". דוברי הממשל נוזפים, ראשי האיחוד האירופי מזהירים, והמתנחלים מניחים עוד מזוזה.

שני נשיאים אמריקאים יכולים ללמד את אובמה שכאשר הנשיא מחליט לנהוג כמתחייב מהתואר "מנהיג העולם החופשי", ההישג לא מאחר לבוא. הראשון שבהם הוא הנשיא ג'ורג' בוש האב. אלמלא החלטתו הנחושה ב-1991 למנוע מישראל סיוע כלכלי (10 מיליארד דולר ערבויות לצורך קליטת העולים מבריה"מ לשעבר), קרוב לוודאי שיצחק שמיר היה גובר על יצחק רבין בבחירות 1992, והחוק הישראלי היה עדיין אוסר על אזרחי המדינה להחליף מילים עם אנשי אש"ף. המערכה שהשדולה היהודית ניהלה נגדו בעיצומה של מערכת הבחירות, והאיום להדיחו מהבית הלבן, לא הרתיעו את הנשיא מעימות אישי ישיר עם ההנהגה הישראלית, תוך מתן גיבוי פומבי למזכיר המדינה ג'יימס בייקר. בוש היה זה שסלל את הדרך להסכם אוסלו, שהביא להסכם השלום בין ישראל לירדן.

השני הוא, כפי שצוין לעיל, קרטר. ספק רב אם גם הסכם השלום בין ישראל למצרים היה קורם עור וגידים אלמלא מעורבותו האישית של נשיא ארה"ב. על אף שהיה שרוי במחצית השנייה של תקופת כהונתו הראשונה, מוקף בצרות מבית שאיימו להרחיקו מהבית הלבן, קרטר החליט להתמודד עם האתגר ולהסתכן בעימות עם ישראל, "ידידיה בקונגרס" והארגונים היהודיים. הוא בילה 13 ימים רצופים במשא ומתן מתיש בקמפ דייוויד, מדלג אין-ספור פעמים בין מנחם בגין לאנואר סאדאת, מתלחש עם יועציהם ויורד לעומקן של סוגיות ביטחוניות וניסוחים משפטיים.

במארס 1979 המריא קרטר לקהיר והמשיך משם לירושלים, שם "בילה" שלושה ימים במאמץ להציל את הסכם השלום. הוא נועד עם שרים וחברי כנסת, פנה לציבור ולא היסס להציב בפני ראש הממשלה מנחם בגין אולטימטום: "עכשיו או לעולם לא!" קרטר שב הביתה עם הסכם שלום היסטורי, ששרד כמה וכמה משברים ותהפוכות במזרח התיכון.

בישיבת הנהלת משרד החוץ שהתקיימה באותם ימים, שאל אחד המשתתפים: "מבחינת קרטר – זה 'גמבל' [הימור] או הליכה על כמעט בטוח?" שר החוץ משה דיין השיב: "אני חושב שמבחינת קרטר זה צורך מדיני. לארצות-הברית יש צורך מדיני ממדרגה ראשונה לייצב את הדברים במזרח התיכון אחרי איראן. גם אם לא יושג הסכם תרצה ארצות-הברית לקשור אליה את מצרים. זה לא 'גמבל' בשני המקרים, גם אם לא ייצא מזה כלום".

האם לארצות-הברית של אובמה אין צורך מדיני ממדרגה ראשונה לייצב את המזרח התיכון, לנוכח ההתפתחויות הדרמטיות באזור, ובכלל זה באיראן?

בז'ז'ינסקי, שליווה את קרטר מקרוב בכל מהלך המשא ומתן לקראת הסכם קמפ דייוויד בין ישראל למצרים, כתב בזיכרונותיו שהוא המליץ בפני הנשיא, כי קודם שיחליט לקפוץ למים הצוננים, מוטב שיציג לעצמו את השאלות הבאות: "כיצד אנחנו מוכנים להתמודד עם התנגדות ישראלית להצעתנו, והאם יש לנו כוח פוליטי להסתדר עם מתיחות מתמשכת ביחסי ארה"ב-ישראל?"

היועץ הבכיר העריך שאם הנשיא יקפוץ למים, "בהתחשב בחיוניותו של הצינור האמריקאי לקיומה של ישראל - הישראלים יירתעו מהתרסה גלויה נגד ארה"ב". זאת, הדגיש, אך ורק אם הם יהיו משוכנעים שארה"ב "means business" – רצינית בכוונותיה. כל עוד הנשיא מקפיד להישאר יבש, הם לא ישתכנעו.

עד היום אובמה העדיף להלך בין הטיפות, בדרכם של שני קודמיו, הנשיאים ביל קלינטון וג'ורג' וו בוש. גם הם דיברו גבוהה גבוהה על מחויבותם לשלום, אך ברגעי הכרעה קיבלו רגליים קרות. גם הם כינסו ועידות חגיגיות, גייסו כספים למימון הרשות הפלסטינית, שלחו מומחים להדריך את מנגנוני הביטחון שלה ואפילו הגישו מתווים להסדר קבע. באותה שעה הם התייחסו בסלחנות למפעל הבנייה ההרסני בהתנחלויות ונרתעו מהפעלת מנופי הלחץ הכבדים המצויים ברשותם על שני הצדדים, כדי ליישם את פתרון שתי המדינות. האם אובמה יבזבז את שתי הכהונות שקיבל מהבוחר ויוריש לבא אחריו את הכישלון והייאוש, או יצרף פרק של הצלחה ותקווה לצד הפרקים החשובים שרשמו בוש האב וג'ימי קרטר?

More from Akiva Eldar

The Middle East in your inbox

Deepen your knowledge of the Middle East

Recommended Articles