אום אל פאחם: העיר שנקרעה לשניים

ביום שישי, ה- 20 בספטמבר, התקיימה באום אל פאחם העצרת השנתית של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, תחת הכותרת "מסגד אל אקצא בסכנה". אבל לא ירושלים עמדה במרכז האירוע - מהגדולים שארגנה התנועה באום אל פאחם - אלא דווקא הדחת מוחמד מורסי והאחים המוסלמים במצרים.

את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מנהיג השייח' ראאד סלאח מאז שנות התשעים. סלאח, שאביו שירת כשוטר במשטרת ישראל, הצטרף לתנועה האסלאמית עוד כשהייתה מאוחדת תחת הנהגתו של עבדאללה נימר דרוויש, אך מהר מאוד הפך למוביל הקו הקיצוני בתנועה לרבות התנגדות למוסדותיה של מדינת ישראל. עם האג'נדה הזאת הוא אף נבחר לתפקיד ראש עיריית אום אל פאחם (2001-1998). בתקופת כהונתו נדמתה העיר, בעיני הישראלים היהודים, לעוינת, נשלטת ונתמכת בידי קיצוניים דתיים המזדהים עם חמאס.

את ההזדהות הזו הביע סלאח לא רק בהצהרות ודיבורים, אלא גם במעשים. לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף (1993) והשארת חמאס מחוץ לדיאלוג הפוליטי-פלסטיני, הוא הצליח לאסוף סביבו מספיק תמיכה למהלך של פילוג, וקרע את התנועה האסלאמית לשניים: פלג צפוני קיצוני בראשותו ופלג דרומי מתון יותר.

במהלך השנים הוא נעצר, נשפט ונשלח מספר פעמים למאסר, למשל באשמת שיתוף פעולה עם גורם עוין, זאת לאחר שתנועתו העבירה כספים לחמאס בתקופת האינתיפאדה השנייה, בשיא שיגורי מחבלים מתאבדים לשטחה של ישראל.

הפלג הצפוני, בראשו הוא עומד עד עצם היום הזה, הפך לקיצוני לא רק במונחי התנועה האסלאמית, אלא גם קרע לשניים את אום אל פאחם, העיר הערבית המוסלמית הגדולה ביותר בישראל. חצי מתושביה מנסים בכל כוחם גם היום להשתלב בחברה הישראלית ורואים במדינת ישראל, על אף קיפוחם, כמדינתם; החצי השני תומך בקו אנטי ישראלי, אנטי ממסדי, שמוביל סלאח זה שנים.

הטרמינולוגיה שבה משתמש סלאח בכל נאומיו והצהרותיו אינה שונה מזו שמשתמשים בה מנהיגי חמאס בעזה, ולעתים אפילו קיצונית יותר. הוא כינה את היהודים "רוצחים"; הוא בירך מחבלים מתאבדים ואת בני משפחותיהם; והשתמש במסגד אל אקצא כדי להמריד ולהסית מוסלמים נגד המדינה, ואף טען כי לישראל כוונות נסתרות להשתלט על המסגד ולהורסו.

אם היה פעם קו עדין של דו קיום בין יהודים לערבים באום אל פאחם, סלאח הוא האיש המנפצו בהתמדה. השבוע, בעצרת השנתית באום אל פאחם, יכולים היו ראאד סלאח, סגנו השייח' כמאל חטיב ומנהיגי הפלג הצפוני האחרים לראות פרי בעמלם.

30 אלף ערבים ישראלים השתתפו בעצרת, ובעצם השתתפותם בה הרי הם תומכים בעמדות הקיצוניות של הפלג הצפוני, הרואה כאמור בממסד הישראלי אויב שיש לפעול נגדו.

כיצד הצליח סלאח להפוך את אום אל פאחם למעוז התנועה האסלאמית? כיצד הצליחה תנועתו להביא עשרות אלפי ערבים ישראלים לקרוא קריאות זעם נגד הדחת האחים המוסלמים במצרים והדחת מוחמד מורסי, כשבשום מדינה ערבית לא אורגנה עצרת תמיכה מעין זו, עצרת שבה אפילו הונפו דגלי אזור מסגד ראביעה אל-עדוויה בקהיר (שם הפגינו אנשי האחים המוסלמים לאחר שהודח מורסי)?

סיפור צמיחתו של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא סיפור קיפוחם של ערביי ישראל. תחושת הזרות והקושי הכלכלי הפכו את אום אל פאחם לקרקע פורייה לצמיחתה ושגשוגה של תנועה אסלאמית קיצונית, ששמה לה לדגל לא רק את מסגד אל אקצא אלא גם מאבק במוסדותיה הרשמיים של מדינת ישראל. בדיוק כפי שהתרחש בשכונות עוני ובמחנות פליטים בהם חמאס והאחים המוסלמים מצאו קרקע פורייה לתמיכה.

זרעי האחים המוסלמים נזרעו באום אל פאחם באמצע שנות ה-90, ופרחו במהלך האינתיפאדה השנייה נוכח קיצוץ בתקציבי פיתוח ותשתית וקיצוץ בהקצאת משאבים לערים והכפרים הערביים.

מבחינתו של ראאד סלאח, מדיניות הקיפוח של ישראל היא היתה הדשן ההכרחי לו היה זקוק כל כך כדי להצמיח, לפתח ולהפיץ את בשורתו האנטי ישראלית יהודית.

באום אל פאחם מתגוררים כ-50 אלף תושבים, רובם בני ארבע חמולות גדולות. הקרע האידיאולוגי-דתי, נאמנות ואי נאמנות למדינת ישראל, חוצים משפחות שלמות. למשל בנים נגד אבות, על שהיו פאסיביים גם כשנדחו בחברה הישראלית, ובניהם מבקשים למחול על כבודם האבוד; או למשל אחים המתגוררים בבית אחד וחלוקים בתמיכתם - אחד בעד השתלבות בחברה הישראלית למרות הקשיים והתסכולים ושני תומך בתנועה האסלאמית.

רבים בעיר נשבו אחרי הקו הקיצוני של התנועה האסלאמית שמוביל ראאד סלאח, אבל גם רבים אחרים, והם עדיין הרוב, מעדיפים להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.

אחד מצעירי אום אל פאחם השמיע באוזניי לפני מספר חודשים מונולוג עם מסר חד וברור. "יש לי ארבעה ילדים," הוא אמר, "ואני מחנך אותם לאהוב ישראלים, מחנך אותם להיות חלק מהמדינה. כאן המקום שלהם וכאן אמור להיות העתיד שלהם. אין לנו מקום אחר ללכת אליו. אז תקבלו אותנו, תנו לנו צ'אנס, תנו לנו סיכוי ללמוד ולעבוד. אבל אני שמתי לב שאתם מלמדים את הילדים שלכם לשנוא ערבים, להתרחק מערבים. למה? נסו אותנו, אני מבטיח לכם שלא תצטערו. אל תתנו לשונאים לפרוח. תעשו את זה עכשיו, לפני שגם אני, בחינוך שאני מתאמץ להנחיל לילדיי, לא אוכל להצדיק דו קיום."