דילוג לתוכן העיקרי

לבני ועריקאת מתעקשים לדבר על שלום

למרבה ההפתעה, הצוותים מישראל ומהרשות הפלסטינית צלחו עד כה את כל המשוכות שהיו אמורות להכשיל את המשא ומתן. האם יש סיבה להיות אופטימיים הפעם?
Tzipi Livni (R), Israel's Justice Minister and chief negotiator for renewed peace talks with the Palestinians, gives a joint statement with France's Foreign Minister Laurent Fabius before their meeting in Jerusalem August 25, 2013. REUTERS/Baz Ratner (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTX12VTP

בשקט בשקט, מתחת לרדארים המכוונים לעבר סוריה, מתנהל לו עולם מקביל שרוחות המלחמה עדיין לא מורגשות בו. עד לפני כמה שבועות שוכני העולם הזה לא החליפו מלה. שררו ביניהם נתק ומחלוקת, והם הציבו זה לזה תנאים כדי לחזור ולדבר. בסוף מחלו על כבודם, התרצו, ומאז הם מדברים ומדברים – מבלי שדבר יסיט אותם מהעניין שלשמו הם נפגשו.

הם אינם מתרגשים משמועות עיקשות על מלחמה קרובה ומקואליציות שנרקמות בין צבאות מסביבם. דיבורים על שימוש בנשק כימי ועל מאות טילים מדויקים המכוונים אליהם אינם מטרידים אותם, או משבשים את סדר היום שלהם. אפילו תקרית אלימה שהתרחשה קרוב מאוד למקום כינוסם - ושבימים אחרים היתה גורמת להתנגשות חזיתית ביניהם - לא הזיזה להם יותר מדי, והם המשיכו בשלהם. רואי השחורות והספקנים שצפו להם ימים בודדים או שעות עד לרגע הפיצוץ, עומדים כעת נפעמים: העולם כמרקחה, וציפי לבני וסאיב עריקאת מתעקשים לדבר על שלום.

זה מפתיע, אבל זה קורה. חמישה שבועות חלפו מאז הכרזתו של שר החוץ של ארה"ב, ג'ון קרי, על חידוש השיחות בין הישראלים לפלסטינים [19 ביולי]. שלושה שבועות חלפו מאז החלו המגעים הישירים בן הצדדים, ואף משבר לא פרץ.

את רצונם הכן לעקוף משוכות ולהמשיך לדבר המחישה התנהגותם של הצדדים אחרי תקרית הדמים במחנה קלנדיה לפני כמה ימים [26 באוגוסט]. שני כלי רכב של צה"ל הגיעו לפנות בוקר לעצור מבוקש. החיילים הותקפו על ידי תושבים באבנים ובבקבוקי תבערה, ולאחר שחשו שהם נמצאים בסכנת חיים ירו אש חיה. שלושה פלסטינים נהרגו ורבים נפצעו.

תגובתם של עריקאת ולבני היתה מפתיעה ולא שגרתית. הם ניסו למצוא דרך להמשיך את השיחות. היו אז מי שניסו לתקוע מקלות בגלגלי המשא ומתן, וכאלה שדרשו להשעות את הפגישות, אולם השניים מיהרו לפרסם הודעה שהאירוע ראוי לגינוי אבל השיחות ממשיכות כרגיל. גם הקמתה של "לשם", התנחלות חדשה, והכרזתו של שר השיכון אורי אריאל על בניית מאות יחידות דיור במקביל לפתיחת השיחות, לא עצרה או שבשה את מהלך הדיונים.

אף על פי שעל הנושאים והנותנים נאסר להדליף את תוכן השיחות ולהתבטא בפומבי על הסכמות או מחלוקות שונות שעולות בהן, מדי פעם ניתן להבין שהישראלים והפלסטינים מדברים ברצינות. הנה דוגמה אחת מיני רבות לכך שבחדרי הדיונים עולות סוגיות ליבה משמעותיות: כמעט מדי יום הד"ר חנאן עשראווי, חברת הוועד הפועל של אש"ף ומהדוברות הפלסטיניות הרהוטות ביותר, מפרסמת הודעות נזעמות וגינויים על נושאים שגרתיים. בהודעות האלה היא אינה מתאפקת ומוסיפה מידע שנראה על פניו לא קשור לגינוי - וקשור בהחלט למשא ומתן.

אחרי האירוע בקלנדיה גינתה עשראווי את מה שלטענתה היתה אלימות מופרזת מצד חיילי צה"ל. בהודעה שפורסמה למחרת הופיעו דברים שאינם קשורים לתקרית: "אם מזרח ירושלים לא תוכרז בירת פלסטין, לא תוקם מדינה פלסטינית ולא תהיה תקווה לשלום". וגם: "הסטאטוס קוו אינו בר קיימא ולא יחזיק לעולמי עד; אם ישראל תצליח להרוס את פתרון שתי המדינות לשני העמים, הצפי לעתיד איננו חיובי לגבי אף לא אחד מאיתנו", ועוד כהנה וכהנה דוגמאות אחרות.

עשראווי אינה לבדה. דוברים פלסטינים לא רשמיים מפיצים כמעט מדי יום הודעות שמבטאות חוסר נוחות מנושאים העולים במשא ומתן: ירושלים, גבולות, פליטים ואפילו עניינים כמו חלוקת מקורות מים בין ישראל לרשות.

גורם פלסטיני ששוחחתי עמו התלוצץ וטען כי האחראי על השיחות מטעם האמריקאים, מרטין אינדיק, כנראה מעלים מידע על התקיפה הקרבה בסוריה ועל שאר החדשות, ושצוותי המשא ומתן כלל אינם יודעים מה קורה בעולם מחוץ לחדר השיחות. זו אמנם רק הלצה, אך אפשר למצוא בה גם קצת אמת: הפתעתם של הפלסטינים מכך שהשיחות עדיין נמשכות באדיקות.

ואולי כל האירועים שמסביב דווקא מעניקים יתרון לסבב השיחות הנוכחי: המעבר של תשומת הלב למצרים ולסוריה וחוסר העניין הציבורי במשא ומתן מקל עליהם את הלחץ ונותן להם שקט ומרחב תמרון. מי יודע, אולי בסוף עוד יצא עשן לבן שיעלה וירחף מעל ענני המלחמה הקודרים. במקרה כזה רצוי להצטייד בהרבה מאוד כובעים לחלק לכל אלה שהבטיחו, ואני ביניהם, שיאכלו את הכובע אם הצדדים יגיעו הפעם להסכם.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles