דילוג לתוכן העיקרי

גרעין המחלוקת בין נתניהו לאובמה בנושא האיראני

יכול בהחלט להיות שאובמה אומר אמת כשהוא מבטיח לנתניהו שהוא "לא מבלף" בנושא האיראני, קובע בן כספית, אך ה"אמת" שלו נגזרת מהגדרת מטרות שונה
U.S. President Barack Obama and Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu (L) tour a technology expo at the Israel Museum in Jerusalem March 21, 2013.   REUTERS/Jason Reed   (JERUSALEM - Tags: POLITICS SCIENCE TECHNOLOGY) - RTR3F9EE

"אנחנו לא מבלפים", הצהיר הנשיא אובמה באוזניו של ראש הממשלה נתניהו בביקורו האחרון בירושלים. We`re not bluffing. זוהי הסיסמה האמריקאית בכל דיאלוג, בכל דרג, עם הישראלים. תסמכו עלינו. זה אמיתי. הדברים פורטו במאמר קודם שפרסמתי ב"אל-מוניטור" ובו עיקרי הדיון האמריקאי-ישראלי בנושא, שהתקיים במהלך הביקור הנשיאותי בירושלים.

גורמים ישראלים מנוסים, ביניהם שועלים ותיקים ממערכת הביטחון ומשירות החוץ, שעוקבים אחר ההתרחשויות מקרוב, הפנו את תשומת ליבי לעובדה מעניינת: יכול בהחלט להיות שאובמה אומר אמת כשהוא מבטיח לנתניהו שהוא "לא מבלף", ובו זמנית הוא, בעצם, כן מבלף. גם את עצמו, וגם אותנו. זה קשור להגדרה המדוייקת של המטרה שכל אחד מהם מציב בהקשר האיראני.

מבחינת ישראל, המטרה הנדרשת היא בלימת "יכולת הייצור של נשק גרעיני" על ידי איראן. מבחינת אובמה, המטרה הנדרשת היא בלימת "נשק גרעיני". Nuclear weapon production capability  מול nuclear weapon. ישראל מעוניינת שלאיראן לא תהיה יכולת לייצר נשק כזה, גם אם היא לא תמצה אותה בשלב הנוכחי. אובמה? כל מה שמעניין אותו זה שלא יהיה באיראן נשק גרעיני (טיל פלוס ראש קרבי גרעיני) במשמרת שלו. שתי המטרות הללו אינן חופפות. יש בישראל כאלה שסבורים שהן סותרות. אובמה, אומרים גורמים ישראלים מנוסים ובקיאים, חותר להסדר עם איראן. הסדר כזה יאפשר לה להישאר "מדינת סף" גרעינית. היא לא תחצה את הרוביקון, לא תגיע לכמות הקילוגרמים הנדרשת של חומר בקיע כדי להרכיב את הפצצה עצמה, אבל תביא את עצמה למצב שבו היא נדרשת לשבועות ספורים, ולא חודשים, כדי להסתער ולהגיע לקו המטרה. כשהיא תהיה במצב כזה, יהיה בלתי אפשרי לעצור אותה, לכשתתקבל ההחלטה. הזמן שיוותר יהיה מצומצם. המסדרון יהיה קצר. מספיקים חילופי שלטון בוושינגטון, או הירדמות זמנית של המודיעין, או מתח/מלחמה במקום אחר בעולם, כדי שהאיראנים ינצלו את המהומה, ישלימו את המלאכה מבלי שהמערב יספיק להגיב, והנשק הגרעיני שלהם. עכשיו, נראה מי יעשה להם משהו.

בהקשר הזה, היה נאומו של נתניהו באו"ם, נאום "הקו האדום" המפורסם, בבחינת "גול עצמי". הוא נתן לאמריקאים, וגם לאיראנים, מושג מדויק מהו הקו, מבחינת כמות החומר המועשר, שאין לחצות. והוא אכן לא נחצה. בכל פעם שהאיראנים מתקרבים לקו האדום, הם מעבירים אוראניום מועשר ברמה של 20% לשימושים אחרים, ובכך צועדים מרצון צעד אחד אחורה. אבל בינתיים, הולכות הצנטריפוגות ומתרבות, וגם מהירות הסיבובים שלהן גוברת. אלה שני פקטורים קריטיים שמשפיעים ישירות על הזמן שיידרש לאיראן להדביק את הפער, אם וכאשר. יכול מאוד להיות שהאיראנים יחתמו על הסכמה שלא יחצו כמות מסוימת של אוראניום מועשר בדרגה גבוהה, בינתיים תחלוף הקדנציה של אובמה, נשיא חדש ייבחר וימצא באיראן במקום 12 אלף צנטריפוגות, כמו היום, 50 אלף צנטריפוגות, מהירות ומודרניות יותר, שיאפשרו לאיאתוללות להשלים את המלאכה תוך שבועיים-שלושה.

במילים אחרות: הסכם אמריקאי-איראני אפשרי יהיה אסון לישראל ולמאמץ הבינלאומי לבלימת הגרעין האיראני. כך סבורים רבים בישראל. אלא אם כן ההסכם יעמוד בפרמטרים קשוחים, כמו הוצאת כל האוראניום המועשר לרמה גבוהה מאיראן, הפסקה מוחלטת של ההעשרה וכו'. הסיכוי שזה יקרה נמוך - כך חושבים הישראלים. הסיכוי שזה יקרה גבוה - כך חושבים האמריקאים. במהלך השיחות בישראל, נתנו הנציגים האמריקאים דוגמה: האיאתוללה חומייני הגדול, אבי איראן האיסלמית, כבר מיצמץ ונסוג פעם אחת כשהיה לו ברור שהמחיר שישלם גבוה מהתשומות שירוויח. זה קרה במלחמת איראן-עיראק, כשהאיראנים נעתרו בסופו של דבר להצעת הפסקת האש והפסיקו את המלחמה. הם הבינו שהמשכה יוליך אותם לכיליון, או לפחות למחיר שיהיה להם קשה לעמוד בו. אם המערב ימשיך את הלחץ, אומרים האמריקאים, והסנקציות יוחרפו, כשאיום צבאי לצידן, יש סיכוי טוב שחמנאי, יורשו של חומייני, ינהג כקודמו וישנה כיוון. גם כאן, יש מחלוקת חריפה בין ישראל לארה"ב. בירושלים, שם מתיימרים להכיר את האיראנים טוב יותר, חוששים שאין תרחיש כזה. שהאיאתוללות יודעים שרק הגרעין יבטיח את הישרדות השלטון ואין להם כוונה לסגת.

בינתיים, בישראל, מדברים על החמצה נוספת. הבחירות באיראן ביוני, בהן ייבחר נשיא חדש, היו יכולות להיות הזדמנות פז לניסיון לערער את השלטון. לו היו ההמונים באיראן, שכמהים להיפטר מתכתיבי משמרות המהפכה ומהבסיג', רואים מהמערב תמריצים ברורים והמחשות לסיוע וליד המושטת שיקבלו אם וכאשר יחליפו את השלטון, אפשר היה לערער את הרודנות האיסלמיסטית הזו ולטלטל אותה. צריך להשקיע, צריך לרכז את החברות הגלובליות ולהוציא מכל אחת מהן הבטחה מפורשת לגודל ההשקעה באיראן שאחרי נפילת האיאטולות. אפשר לשדר ולכתוב ולהעלות קמפיינים באינטרנט. אפשר להגיע ללבבות הפועמים בטהרן, בשיראז ובשאר ערי איראן וכפריה ולהסביר להמונים המיואשים שם שיש תקווה, שיש סיכוי, שיש חיים אחרי אחמדינג'ד והם יכולים אפילו להיות חיים טובים. אבל בארה"ב, כמו גם באירופה, משוכנעים שאין בשלב הזה "סיטואציה מהפכנית" באיראן. קרי, השלטון יציב מדי. בקצב הזה, אומרים בירושלים, הוא ימשיך להיות יציב עוד זמן רב.

More from Ben Caspit

Recommended Articles