בין דמוגרפיה לתודעה: זרמי עומק להתחזקות הימין
עקיבא אלדר פותח בסדרת ניתוחים רוחביים של החברה הישראלית לקראת בחירות 2013. והפעם: כיצד השינוי הדמוגרפי, יחד עם זה התודעתי, הם הגיבורים הגדולים של הקמפיין.
פעמיים הפסיד הליכוד את השלטון מאז שמנהיגו המיתולוגי, מנחם בגין, כבש אותו לראשונה ("המהפך") מידי מפלגת השלטון האבסולוטית דאז, המערך (מפלגת העבודה של היום) ב-1977. באותן פעמיים החזיר הבוחר הישראלי את הליכוד אל ספסלי האופוזיציה של הכנסת, מכיוון שזה הושיב את ישראל על ספסלי האופוזיציה של העולם. בשנת 1992 העניש הציבור את הליכוד בראשות יצחק שמיר על חלקו במשבר עם הנשיא ג'ורג' בוש האב בנושא ההתנחלויות. כעבור שבע שנים, סילק הבוחר את בנימין נתניהו מלשכת ראש הממשלה (בתקופת כהונתו הראשונה) לאחר שהנשיא קלינטון סגר בפניו את שערי הבית הלבן.
לא עוד. לפי הסקרים, בפתחה של שנת 2013 היוצרות מתהפכות; ארבע שנים של השקעה בקמפיין הפחדה מפני הגרעין האיראני, הטרור הפלסטיני, האיסלאמיזציה של האביב הערבי ו"צביעות העולם" נושאות פרי. הציבור הישראלי צפוי לחזק את אחיזתו של הימין בשלטון ולהצביע נגד העולם, ומה שיותר גרוע – נגד ארה"ב.
