דילוג לתוכן העיקרי

בין דמוגרפיה לתודעה: זרמי עומק להתחזקות הימין

עקיבא אלדר פותח בסדרת ניתוחים רוחביים של החברה הישראלית לקראת בחירות 2013. והפעם: כיצד השינוי הדמוגרפי, יחד עם זה התודעתי, הם הגיבורים הגדולים של הקמפיין.
Ultra-Orthodox Jewish men take part in a yoga class at a studio in Ramat Beit Shemesh, some 20 km (12 miles) from Jerusalem January 1, 2013. Almost a dozen devout Jewish men meet weekly at the studio, the only one of its kind in a neighbourhood where tensions have flared in the past between religious and secular Jews. The studio offers gender separated classes in accordance with the religious beliefs against mixing of the sexes in public. Picture taken January 1, 2013. REUTERS/Ronen Zvulun (ISRAEL - Tags: S

פעמיים הפסיד הליכוד את השלטון מאז שמנהיגו המיתולוגי, מנחם בגין, כבש אותו לראשונה ("המהפך") מידי מפלגת השלטון האבסולוטית דאז, המערך (מפלגת העבודה של היום) ב-1977. באותן פעמיים החזיר הבוחר הישראלי את הליכוד אל ספסלי האופוזיציה של הכנסת, מכיוון שזה הושיב את ישראל על ספסלי האופוזיציה של העולם. בשנת 1992 העניש הציבור את הליכוד בראשות יצחק שמיר על חלקו במשבר עם הנשיא ג'ורג' בוש האב בנושא ההתנחלויות. כעבור שבע שנים, סילק הבוחר את בנימין נתניהו מלשכת ראש הממשלה (בתקופת כהונתו הראשונה) לאחר שהנשיא קלינטון סגר בפניו את שערי הבית הלבן.

לא עוד. לפי הסקרים, בפתחה של שנת 2013 היוצרות מתהפכות; ארבע שנים של השקעה בקמפיין הפחדה מפני הגרעין האיראני, הטרור הפלסטיני, האיסלאמיזציה של האביב הערבי ו"צביעות העולם" נושאות פרי. הציבור הישראלי צפוי לחזק את אחיזתו של הימין בשלטון ולהצביע נגד העולם, ומה שיותר גרוע – נגד ארה"ב.

התופעה ידועה וכבר פורסמה לא אחת בתקשורת, כולל באתר זה. אבל כאן נשאלת השאלה - מדוע הפעם הציבור לא מעניש את מנהיגיו בעבור זילות הנכס האסטרטגי של היחסים עם ארה"ב? מדוע הפעם, ככל שנתניהו חובט יותר באובמה , הוא רק מתחזק?

הגורם המרכזי להתחזקותו של הימין - ולזאת, אני מניח, יסכימו גם תומכיו - אינו הצלחה יוצאת דופן בתחום הביטחוני, הכלכלי, החברתי, ובטח לא בתחום המדיני. גם לא ריפיון מחנה השמאל ופיצול כוחותיו יכול להסביר את הניצחון הצפוי של נתניהו בבחירות. אני טוען כי סוד התחזקותו של ה"מחנה הלאומי" טמון בזרמי עומק המחלחלים אל גלעין ההוויה הישראלית בשתי ספירות: התודעתית והדמוגרפית.

פוליטיקאים ישראלים, בעיקר מהימין, מרבים להתייחס אל "ספרי הלימוד הפלסטינים" הספוגים, לטענתם, בשנאת ישראל, שבהם נצרבת תודעתם של ילדים בשכם, בחברון ובעזה. יכול להיות שיש צדק כלשהו בדבריהם, אבל הם מתעלמים מכך שיש גם צד שני לדברים. גם בספרי הלימוד אצלנו ובמפות הרשמיות של ישראל אין זכר לקו הירוק. מאז מלחמת ששת הימים, צורבים הממסד הישראלי ומערכת החינוך בתודעתם של ילדי ישראל מסרים ימניים. כך, למשל, מספרים להם כי האזורים במזרח ירושלים שסופחו בעקבות מלחמת ששת הימים, הם חלק בלתי נפרד מ"בירת ישראל המאוחדת". במשך עשרות שנים מספרים להם כי חברון היא "עיר האבות" וכי אריאל איננה התנחלות אלא "בירת השומרון". אמצעי התקשורת הממלכתיים והמסחריים כאחד המירו זה כבר את המונח "הגדה המערבית" ב"יהודה ושומרון" והפכו את ההתנחלויות מעבר לקו הירוק במזרח ירושלים ל"שכונות יהודיות".

הנה התוצאות: "מדד השלום" של מרכז שטיינמץ באוניברסיטת תל אביב, שפורסם ב-2004, הראה כי 51% מהיהודים בישראל ציינו שהגדה המערבית ורצועת עזה הם "שטחים כבושים", ורק 39% חשבו שהם לא כאלה. ב-2008, רוב הציבור היהודי (55%) כבר הגדיר את הגדה המערבית "שטח משוחרר", ורק מיעוט (32%) ראו בה שטח כבוש. מחקרם של פרופ' דניאל בר-טל מאוניברסיטת תל אביב וד"ר עירן הלפרין, מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה, שפורסם בשנת 2010, מלמד שהישראלי הממוצע מקובע בדעות ובאידיאולוגיות שאימץ במשך אותן השנים. הוא אוטם עצמו בפני עובדות ודעות שמאיימות לערער את אמונתו בצדקת דרכה של ארצו, ובמקביל מפנים אתוס חד-ממדי שמבוסס על דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של הצד הפלסטיני. גם כשמוצע להם מידע חיובי, שלכאורה יכול היה לקדם פתרון של הסכסוך, כמו יוזמת השלום הערבית משנת 2002, נוטים הישראלים להתעלם ממנה בביטול.

במקביל לשינוי התודעתי מתחולל בחברה הישראלית שינוי דמוגרפי מהותי, שנובע בעיקר מהגידול בכוחו של המגזר החרדי והדתי ומגלי העליה מחבר המדינות.

משמעותו של הגורם הראשון באה לידי ביטוי בסקר שנערך בשנת 2005, לרגל עשור לרצח רבין. 62 אחוזים מהחילונים ציינו אז כי ההחלטה להיכנס לתהליך אוסלו הייתה נכונה. לעומת זאת, יותר מ-70% מחרדים והדתיים אמרו כי הייתה זו החלטה שגויה. שיעור הילודה הגבוה יחסית במגזרים אלה בקרב האוכלוסייה (ילדי משפחות חילוניות היו השנה, לראשונה, מיעוט בקרב תלמידי כיתות א'), אחוזי ההצבעה הגבוהים וההומוגניות האידאולוגית שלהם, מחזקים בהתמדה את כוחו של הימין.

גל העלייה, שהיה בשיאו לפני כשני עשורים, חולל שינוי דמוגרפי מהותי נוסף בפרופיל הפוליטי של החברה הישראלית. אם בבחירות שהתקיימו בשנת 1992 זכו מפלגות העבודה ומרצ (שכיום נותרה מפלגת השמאל הציוני היחידה בישראל, שהסקרים צופים לה, במקרה הטוב, 4 מנדטים) יחדיו ל-56 מנדטים והקימו את הממשלה שחתמה על הסכם אוסלו, שבע עשרה שנה מאוחר יותר, כשהעולים מימשו את כוחם בקלפי, זכו שתי המפלגות ביחד ב-16 מנדטים בלבד. בסקרי דעת קהל שנערכו לקראת אותן בחירות ב-2009, הגדירו עצמם 72% מהנשאלים היהודים כ"ימנים".

מליון וחצי העולים שהגיעו בעשורים האחרונים, כ-20% מכוח ההצבעה, העניקו לעבודה ולמרצ לא יותר מחמישה אחוזים מקולותיהם.

"מדד הדמוקרטיה" שנערך באותה שנה הצביע על נטייה של העולים להחזיק בעמדות פחות ליברליות וסובלניות מהממוצע בכמעט כל תחום ונושא שנבדקו. כך, למשל, 77% מקרב עולי ברית מועצות שהשתתפו בסקר היו סבורים שיש לעודד הגירת ערבים מהארץ.

האפקט התודעתי והשינויים הדמוגרפים הביאו לכך שהגורמים שהביאו בעבר, פעמיים כאמור, להורדת הימין מהשלטון כבר לא אפקטיביים לקראת הבחירות הקרובות. ואילו לאחריהן, יש לצפות לכך שהלובי העצום של המתנחלים בקואליציה הבאה ישתמש בכוחו כדי לאלץ את נתניהו להעדיף קואליציה ימנית-חרדית על פני קואליציית ימין-מרכז. התבססותו של הגרעין האידאולוגי הקשה בצמרת הליכוד בפריימריס האחרונים והאיחוד עם ישראל ביתנו, יקשו על נתניהו לנהל מדיניות פרגמטית שתביא בחשבון את השלכות הכיבוש וההתנחלויות על מעמדה הבינלאומי של ישראל. במלים אחרות: אובמה יכול להמשיך ולחכות.

כדי שיתרחש שינוי פוליטי משמעותי נדרשים כנראה זרמים נגדיים חזקים יותר, דוגמת משבר פוליטי סביב קיצוצי התקציב החריפים שבפתח, אך נראה כי גם זה לא יספיק. אחרי הכל, בישראל הביטחונית הכלכלה תמיד במקום השני.

האמת הפשוטה והכואבת היא שבמציאות הנוכחית - הדמוגרפית והתודעתית, רק לחץ בינלאומי מאסיבי,שכמותו לא ידענו, עשוי לשכנע את תושבי המדינה שהמחיר על ההחלטה להמשיך להיות עם כובש כואב יותר ממחירו של הסדר שלום.

Join hundreds of Middle East professionals with Al-Monitor PRO.

Business and policy professionals use PRO to monitor the regional economy and improve their reports, memos and presentations. Try it for free and cancel anytime.

Free

The Middle East's Best Newsletters

Join over 50,000 readers who access our journalists dedicated newsletters, covering the top political, security, business and tech issues across the region each week.
Delivered straight to your inbox.

Free

What's included:
Our Expertise

Free newsletters available:

  • The Takeaway & Week in Review
  • Middle East Minute (AM)
  • Daily Briefing (PM)
  • Business & Tech Briefing
  • Security Briefing
  • Gulf Briefing
  • Israel Briefing
  • Palestine Briefing
  • Turkey Briefing
  • Iraq Briefing
Expert

Premium Membership

Join the Middle East's most notable experts for premium memos, trend reports, live video Q&A, and intimate in-person events, each detailing exclusive insights on business and geopolitical trends shaping the region.

$25.00 / month
billed annually

Become Member Start with 1-week free trial

We also offer team plans. Please send an email to pro.support@al-monitor.com and we'll onboard your team.

What's included:
Our Expertise AI-driven

Memos - premium analytical writing: actionable insights on markets and geopolitics.

Live Video Q&A - Hear from our top journalists and regional experts.

Special Events - Intimate in-person events with business & political VIPs.

Trend Reports - Deep dive analysis on market updates.

All premium Industry Newsletters - Monitor the Middle East's most important industries. Prioritize your target industries for weekly review:

  • Capital Markets & Private Equity
  • Venture Capital & Startups
  • Green Energy
  • Supply Chain
  • Sustainable Development
  • Leading Edge Technology
  • Oil & Gas
  • Real Estate & Construction
  • Banking

Start your PRO membership today.

Join the Middle East's top business and policy professionals to access exclusive PRO insights today.

Join Al-Monitor PRO Start with 1-week free trial