דילוג לתוכן העיקרי

הצוק הפיסקאלי" בגרסה הישראלית – היכונו להעלאת מיסים כואבת

Israeli Shekel notes are pictured at a bank branch in Tel Aviv in this August 29, 2011 photo illustration. Picture taken August 29, 2011. REUTERS/Nir Elias (ISRAEL - Tags: BUSINESS)

 

בשבועות האחרונים מתנהל ברחבי העולם דיון סוער במה שמכונה ה"צוק הפיסקאלי" מולו ניצבת ארצות הברית. אבל מהו בעצם הצוק המפחיד הזה? בקצרה, מדובר בשילוב של קיצוצים בתקציב והעלאת מיסים. אלפי מילים כבר נכתבו ועוד ייכתבו על הדרך בה צריכה ויכולה הכלכלה הגדולה בעולם לצלוח את המשבר (כניסתם לתוקף של העלאות מס וקיצוצי הוצאות בהיקף של 600 מיליארד דולר, שעלולים לגרור את ארצות הברית למיתון נוסף).

אלא שלא רק ארצות הברית ניצבת בפני צוק פיסקאלי, גם הכלכלה הקטנה בהרבה של מדינת ישראל והכל כמובן בפרופורציות המתבקשות. אם לשאול מונחים מתחום הגאוגרפיה, בארצות הברית גובהו של הצוק הוא כגובה הרי הרוקי, בישראל הוא מתנשא לכל היותר לגובה הר החרמון (ההר הגבוה בישראל). פחות – אבל עדיין כואב. הבשורה הרעה היא שההתמודדות עם הצוק הפיסקאלי שלפנינו תכאיב לכיסו של כל אחד מאיתנו. הבשורה הפחות רעה היא שכנראה שלא ניפול ממנו על הפנים.

כמו בארצות הברית, גם בישראל יש לבעיה שני צדדים: צד ההוצאות וצד ההכנסות. לא כאן המקום להסברים כלכליים מייגעים וארוכים, די אם נציין כי אלו אינם בהכרח שלובים זה בזה, כך שטועה מי שחושב שאם נפתור את צד ההכנסות לא נצטרך להתמודד מול צד ההוצאות וההפך.

הבעיה הפשוטה יותר, ועליה נדון במאמר זה, היא בעיית ההכנסות. בבעיית ההוצאות הכואבת והמורכבת יותר נטפל במאמר הבא. אגב, אנחנו לא היחידים שמעדיפים לדחות את הטיפול בבעיית ההוצאות, למדנו מהטובים ביותר. כידוע, ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט ללכת למערכת הבחירות הנוכחית מתוך ידיעה ברורה כי יתקשה להתמודד עם בעיית הקיצוץ שתידרש בשנה הבאה. ומה שטוב לנתניהו טוב גם בשבילנו.

על מנת שממשלת ישראל הבאה תצליח לעמוד ביעד הגירעון המוגדל שקבעה לעצמה (3.0% בשנה במקום 1.5% כפי שנקבע בעבר) ולא תידרדר לרמות שרואים כרגע בכמה מדינות באירופה המדשדשת, היא תזדקק להרבה מזל, שכל ונחישות - בשילוב של שלושתם.

מזל: בחודשים האחרונים הולכת ומסתמנת ירידה בגביית המיסים בישראל, בעיקר בגלל ההאטה בפעילות הכלכלית. כבר בחודש האחרון חסרו בקופה כמה מיליארדים לעומת התחזיות, והחשש הוא שההאטה תחריף בשנה הבאה. כדי לעמוד בתחזית גביית המיסים לשנת 2013 תצטרך ישראל הרבה מזל, תוך תקווה שהכלכלה האירופית, הסינית והאמריקאית יתאוששו, וירכשו ממיטב התוצרת המקומית.

שכל: לאור העובדה שבתחזיות לשנת 2013 כלל האוצר גבייה של שני מיליארד שקל ממה שמכונה "הרווחים הכלואים", ואף קידם בנחישות את החוק המאפשר זאת, יצטרכו פקידי רשות המיסים הרבה שכל כדי להתמודד מול היצירתיות של החברות הגדולות בישראל ואנשי המיסוי שלהם, שמעוניינים לקחת את 100 מיליארד השקלים הכלואים בארץ ולמשוך אותם תוך תשלום מס מינימלי. ספק גדול אם הפקידים, חכמים ככל שיהיו, יצליחו במשימתם זו.

נחישות: זהו אולי האלמנט הבעייתי ביותר בתוכנית משרד האוצר לשנה הבאה. כבר שנים ארוכות שמדברים בישראל על הצורך במלחמה בכלכלה השחורה, שממדיה בהערכות שמרניות עומדים על מאה מיליארד שקל בשנה ובהערכות פחות שמרניות על סכום כפול. כבר לפני כמה חודשים הוביל משרד האוצר מהלך שתכליתו להילחם בכלכלה השחורה בעזרת החמרת הענישה על מעלימי מיסים, ובמקביל גיוס של מאות גובי מיסים נוספים. התחזיות לשנת 2013 בתחום זה עומדות על תוספת גבייה של 3 מיליארד שקלים, אלא שנכון לעכשיו כל החוקים מעוכבים והם ימתינו לכנסת הבאה, שתעביר אותם - במקרה הטוב - באמצע השנה. גם הפקידים הנחושים ביותר ברשות המיסים יתקשו לגבות תוך חצי שנה עוד 3 מיליארד שקלים ממי שמכונות משפחות הפשע ומשאר קברניטי הכלכלה השחורה.

לא רק כותב שורות אלה מטיל ספק ביכולתה של הממשלה לממש את תוכניותיה בנושא גביית המיסים. במצגת שערך לפני כמה חודשים הד"ר עדי ברנדר, מבכירי הכלכלנים בבנק ישראל, הוא הטיל ספק דומה בכוחה של הממשלה להגיע ליעדים שהציבה. לפיכך, הממשלה הבאה צריכה לחפש את המיליארדים החסרים במקומות אחרים.

מה הם אותם מקומות אחרים? התשובה לכך פשוטה וכואבת – בכיסם של האזרחים. הדרך היחידה לגבות סכום כה משמעותי תהיה העלאת מיסים והעלאת מיסים כואבת. כל הדיבורים של המועמדים השונים על מיסי עשירים שונים ומשונים כפתרונות קסם לכל צרותינו יניבו לכל היותר כמה מאות מיליוני שקלים בלבד וספק אם בכלל יעלו לדיון בחודשים הבאים.

הפתרון היחיד, לפיכך, יהיה העלאת מסים גורפת לכלל האזרחים, הן במס ההכנסה שירד בחדות בשנים האחרונות, וייתכן אף שבהעלאה נוספת של מס ערך מוסף, שהוא כידוע האמצעי הזמין והקל ביותר של הממשלה למלא את כיסיה המתרוקנים.

אגב, אם מישהו סבור שבנימין נתניהו, שר העל הנוכחי לענייני כלכלה ומי שככל הנראה ימשיך למלא את התפקיד גם בממשלה הבאה, יאפשר לגבות את המס החסר במגזר העסקי הרי שטעות בידו. ראש הממשלה כבר הפר הבטחה אחת למגזר העסקי בכך שעצר את הורדת מס החברות שתכנן והצהיר מעל כל במה. תפיסתו הכלכלית לא תאפשר לו לעשות פניית פרסה ולהעלות את שיעור המס לעסקים ולכן גם הוא יבחר בפתרון של הליכה לכיסי האזרחים.

מרבית האזרחים בישראל לא יפלו מהמצוק הפיננסי של צד ההכנסות וגם לא יצאו בגללו כנראה להפגנות סוערות ברחובות. רבים יחטפו כמה מכות כואבות בכיס וימשיכו בחייהם. לא נעים, לא נחמד, אבל לא משהו בלתי סביר.