התקשורת הישראלית עסקה השבוע רבות במבוכה הרבה שחמאס הצליח לגרום לראש הממשלה בנימין נתניהו. ביום שלישי [10 בספטמבר], כשניצב על הבמה בכנס פעילים רב משתתפים באשדוד, נשמעה אזעקת צבע אדום. "מר ביטחון" נתניהו פונה על ידי מאבטחיו לחדר מוגן בעודו שואל "לאן הם צריכים ללכת?", כשהוא מתכוון לקהל שנשאר במקומו והריע לו. לאחר כמה דקות הוא חזר לבמה והמשיך בנאומו. אחר כך כתב בפייסבוק: "תמיכה אדירה באשדוד. חייבים להצביע מחל כדי למנוע ממשלת שמאל-ערבים". כל האירוע המביך הזה שודר בחי בעמוד הפייסבוק שלו, אבל נמחק מאוחר יותר.
בתום האירוע כינס נתניהו ישיבה ביטחונית בקריה עם ראשי מערכת הביטחון ופרסם תמונה מהישיבה. בכל זאת, ירי רקטות על אשדוד סתם כך, ללא סיבה נראית לעין, במהלך כנס בחירות של נתניהו בעיר, מחייב צילום הרגעה לציבור הישראלי. מעין תשובת נגד לתמונת הניצחון שחמאס מבחינתו הצליח להשיג. הקטע שבו נתניהו פונה מהבמה שודר בערוצי הטלוויזיה של חמאס שוב ושוב כששדרי התחנה מחייכים מאוזן לאוזן.
לא המבוכה שנגרמה לנתניהו צריכה לעמוד כאן על הפרק, אלא התעוזה של חמאס. בישראל תהו, האם למען תמונת ניצחון שכזו חמאס הקריב הכל, כלומר הסתכן בכך שישראל תגיב בעוצמה קשה וששני הצדדים ייגררו לעימות צבאי רחב ולשפיכות דמים הדדית? האם ייתכן שהנהגת חמאס העריכה כי בדומה למערכת הבחירות באפריל, גם כעת נתניהו לא יעז לצאת למערכה כוללת בעזה מחשש שייפגע אלקטורלית?
אכן, במהלך חודש מארס [2019] שיגר חמאס מאות רקטות לעבר ישראל במטרה להשיג הקלות ומתוך הערכה שערב בחירות ידיו של נתניהו כבולות. ההנהגה המדינית – יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה ואחרים סברו שרק לחץ על ישראל יביא שיפור לעזה הנחנקת. עם תמיכה כזו מצדם, גם הזרוע הצבאית ששה אלי קרב, ואליהם הצטרפו פעילי הג'יהאד האסלאמי שגם ברשותם מאגר של רקטות ארוכות טווח. בסופו של דבר הרקטות שוגרו, על החיים ועל המוות. ישראל לא שברה את הכלים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
