ב-1977 נחת בנמל התעופה בן גוריון נשיא מצרים אנואר סאדאת והיה למנהיג הערבי הראשון – אויב מר שיזם מלחמה עקובה מדם ב-1973 – שעשה זאת. אותו אויב חתם ב-1979 על הסכם שלום עם ישראל. הסוגייה הפלסטינית נשארה מחוץ להסכם, מלבד הצעת פתרון של אוטונומיה. 

הכינוס הכלכלי בבחריין השבוע [25 ביוני] הוא מסר לפלסטינים, כי גם מדינות המפרץ הסוניות עשויות להגיע להסכם שלום כזה או אחר עם ישראל עוד לפני שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יגיע לקיצו. אין זה סוד שהקשר של אותן מדינות עם ישראל מתהדק בשנים האחרונות על רקע המאבק המשותף באויב האיראני ובטרור שהוא מייצר. למעשה השבוע בבחריין יצא לאור אחד הסודות הגלויים במזרח התיכון: מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין חלק ממדינות המפרץ ובהן ערב הסעודית, עומאן, בחריין ואחרות. הפלסטינים שוב מחוץ לתמונה ועניין זה בולט עוד יותר נוכח החלטתם להחרים את הוועידה.

העובדה שבכירים במדינות ערב משוחחים בטבעיות עם אנשי עסקים ישראלים בהם האלוף במילואים יואב (פולי) מרדכי, ועם עיתונאים ישראלים, במסדרונות הכינוס במנאמה, מנפצת את מיתוס החרמת הישראלים. בעיניים ישראליות מופע הנורמליזציה הזה היה חשוב בהרבה מהמטרה הרשמית של הכנס, אותה תכנית מרשל אזורית המתמקדת בפלסטינים בדרך להקמת מדינתם. כתבת הארץ נעה לנדאו, שנכחה במנאמה, אף דיווחה על ביקורת חריפה מאוד כלפי התנהלותה של הרשות הפלסטינית בשל החרמתה את הוועידה.

לפי הדיווחים של עיתונאים ישראלים, הבחריינים טרחו מאוד כדי לגרום לאורחים הישראלים הנדירים בארצם להרגיש בנוח. הם אף עודדו את הקהילה היהודית הזעירה להיחשף לתקשורת הישראלית. כך נפתח במיוחד עבור העיתונאים מישראל בית הכנסת הקטן של הקהילה בסמטאות שוק מקומי, שם הם פגשו גם בג'ייסון גרינבלט השליח האמריקני ומשושביני הכינוס.