בימים אלו [יוני 2016] הקהילה הדתית בישראל סוערת סביב "הסכמי קדם נישואין" – יוזמה של הסתדרות הרבנים בארה"ב אשר אומצה על ידי ארגון רבני "צהר" בישראל. המדובר בהסכם בין הגבר לאישה לפני נישואיהם, במסגרתו מתחייב הגבר לשלם לאישה קנס כספי במצב שבו יסרב לגרשה לאחר שתבקש זאת (150-50$ לכל יום עיכוב, והחל מחצי שנה לאחר הבקשה).

בעוד ארגוני נשים מכל המגזרים תומכים בהתלהבות ביוזמה, ורבנים שונים מתירים אותה, פוסקי הלכה רבים – בעיקר אורתודוקסים – מתנגדים למהלך. סיבת ההתנגדות היא חשש הלכתי מ"גט כפוי" – מגט הניתן בכפייה שאינו נחשב תקף מבחינה הלכתית. תומכי היוזמה סבורים מנגד כי לחץ כספי אינו נחשב "כפייה".

למעשה, לא רבני צהר היו הראשונים שהכניסו ממד כספי למנגנון הגירושין. בכתובה היהודית מופיעות שתי התחייבויות כספיות על הגבר: תשלום דמי כתובה בגירושין, ותשלום מזונות לאשתו כל זמן שהם מוגדרים נשואים, גם אם הם פרודים. התחייבות זו דומה לכאורה לקנס היומי על גבר שמעכב את הגירושין. "נקודה זו בדיוק משמשת עבור הפוסקים תומכי הסכם הקדם-נישואין, כהוכחה שחיוב כספי לא נחשב "כפיית גט" פסולה" אומר לאל-מוניטור הרב אברהם סתיו, חבר בארגון רבני צהר.

לטענת הרב אליהו שלזינגר, רב שכונת גילה בירושלים, והרבנים המתנגדים, הבעיה בטיעון זה, הוא עניין הכוונה. "למרות הלחץ הנוצר, דמי המזונות והכתובה כוונתן היא לכלכל את האישה ולמנוע גירושין" הוא מסביר לאל-מוניטור. "מנגד, הקנס, מטרתו המוצהרת ללחוץ למתן גט, לחץ שמוגדר כ'גט כפוי' שאסור הלכתית".