פרשת ג'ונתן פולארד לא הייתה באה לעולם אלמלא קרבות אגו ושאפתנות אישית חסרת מעצורים בין קודקודי הביון הישראלי של שנות השמונים.
מעשה ברפי איתן, אחד מגדולי המרגלים שהצמיחה ישראל, שהיה אחראי בין היתר על לכידתו והבאתו ארצה של הארכי-רוצח הנאצי אדולף אייכמן [1960]. איתן, שהיה במעגל המקורבים הפנימי של שר הביטחון הישראלי אריאל שרון, שאף בכל מאודו להתמנות לתפקיד ראש המוסד. שאיפתו נכזבה. שרון פיצה את איתן ומינה אותו ב-1981 לתפקיד ראש הלשכה לקשרי מידע של משרד הביטחון, ארגון ביון ישראלי זוטר יחסית וחשאי, שתפקידו היה להשיג טכנולוגיה מערבית לצורך פרויקטים ביטחוניים ישראלים.
מהתפקיד הזה רצה איתן להוכיח לאלה שלא הפקידו בידיו את המוסד, שהם עשו טעות קשה. הוא יביא חומרים שהם לא חלמו עליהם בחלומותיהם הוורודים ביותר, החליט איתן. מכאן ועד הפעלת מרגל בטבורו של הממסד המודיעיני האמריקאי, הייתה הדרך קצרה. ולא רק מרגל: קצין ניתוח יהודי מבריק, שאפתן, בעל זיכרון צילומי וחדור אהבת ישראל, ג'ונתן פולארד שמו. פולארד הציע את עצמו לישראלים, שקפצו על המציאה.
הפעלת פולארד על אדמת ארה"ב הייתה מעשה של טירוף. יחד עם זאת, איכות החומר שפולארד הביא "אילצה" את הקברניטים בישראל לקבלו, ביד רועדת. "אף מנהיג ישראלי לא יכול היה לדחות חומר כזה", אמר לי השבוע אחד מוותיקי הפרשה, "לתפיסתנו, זה לא היה חומר שפוגע בארה"ב, זה היה חומר שמועיל לישראל. ראינו את עצמנו בעלת ברית אמריקאית נאמנה ופשוט 'סייענו' לאמריקאים לסייע לנו, מבלי ידיעתם. עשינו לעצמנו הנחה", הוא מודה, "פשוט נשבינו בקסמיו של החומר".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
