קולות הצהלה שיצאו ביום שלישי (14 ביולי) מווינה נתנו את האות לקריאות קרב בירושלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדרז להודיע שהסכם הגרעין בין איראן למעצמות לא מחייב את ישראל. מנגד, שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוור, מיהרה להודיע כי תמיר את ההסכם להצעת החלטה שתובא בהקדם להצבעה במועצת הביטחון של האו"ם. חתימתן על ההסכם של חמש החברות הקבועות במועצה מבטיחה לו מעבר בטוח בצינורות האו"ם. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מרים ידיים. הוא שולח את זרועותיו הארוכות לכל פינה בגבעת הקפיטול בתקווה להשיג רוב חוסם בקונגרס נגד ההסכם - רוב שיהיה גדול מספיק כדי לגבור על וטו נשיאותי. שעה קלה אחרי שהבשורה יצאה מווינה, נתניהו כבל את ידיו בהחלטה פה אחד של הקבינט להדוף את ההסכם.
בתחילת השבוע, הצעה הזויה של חבר כנסת מהאופוזיציה להטיל עונש מוות על עבריינים ביטחוניים-פוליטיים, מה שמכונה "מחבלים", זכתה לוועדת מומחים שתנתח את השלכותיה בטרם הממשלה תחליט על עמדתה. לעומת זאת, הסכם בינלאומי מסובך וארוך, שאין ערוך לחשיבותו ושהדיו טרם יבשה על עשרות דפיו, לא זכה אפילו לתרגום לעברית לפני שהשרים הכריזו מלחמה כוללת נגדו.
נניח שהקסם האישי של בנימין נתניהו, וקצת עזרה של הכסף האישי של שלדון אדלסון, ישיגו את הרוב הנדרש להכניע את הנשיא אובמה. נניח שהרפובליקאים יצליחו להשפיל את מנהיגה של ארה"ב ויאלצו אותו להטיל וטו על הסכם שרבים תופסים כאחת מפסגות כהונתו במדיניות החוץ. האם החלטת הקונגרס תחייב את רוסיה, סין ומדינות האיחוד האירופי שחתומות על ההסכם?
תשובה לכך אפשר היה למצוא ביום שלישי בדבריו של פרנק וולטר שטיינמאייר, שר החוץ של גרמניה, שומרת הסף הנאמנה של ישראל באיחוד האירופי. השר נזף בפומבי בנתניהו באומרו כי "ישראל צריכה להביט בהסכם מקרוב יותר ולא לבקרו בצורה כה גסה". אפילו ידידה הגדול של ממשלת ישראל, שר החוץ של קנדה רוב ניקולסון, הביע הערכה למאמצי המעצמות להגיע להסכם, והסתפק בהבטחה שאוטווה תשפוט את איראן על מעשיה ולא על מילותיה וגם "תבחן את ההסכם לעומק" לפני כל פעולה קנדית נוספת.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
