"פרשת האוטובוסים" בה הסתבכה ישראל למשך כמה שעות השבוע [20 במאי] היא הדגמה נוספת ליכולתה של המדינה היהודית לפגוע בעצמה, לפעמים בלי סיבה. זו גם הדגמה לכוח הפוליטי העודף, ולפעמים ההרסני, שבנו המתנחלים, ושמשתלט לעתים על המדינה כולה וגורם נזק בקנה מידה בינלאומי. השבוע, ההשתלטות הזו התפוגגה כעבור כמה שעות. אין לדעת מה יקרה בשבוע הבא.

שר הביטחון משה (בוגי) יעלון נחשב לדמות ממלכתית, אדם שהגזענות ממנו והלאה, ולמרות עמדותיו הימניות (יעלון היה איש שמאל בעבר אך שינה את עמדותיו בעקבות הקדנציה שלו כראש אגף המודיעין של צה"ל) הוא תומך קבוע בשלטון החוק, מגן על בתי המשפט ומגנה בתוקף כל גילויי גזענות כלפי קבוצות מיעוט ובכללן ערבים. יעלון אינו הרפתקן צבאי והוביל את הגישה הישראלית במהלך מבצע "צוק איתן", גישה מינימליסטית אשר גרסה שאסור לישראל לכבוש את עזה או להסתבך בתוך עזה. הוא גם היה אחד המתנגדים, בזמנו, לתקיפה ישראלית באיראן. יעלון נזהר מההרפתקאות הגדולות, אבל יש לו נטייה מוזרה להסתבך בהרפתקאות הקטנות. מה גרם ליעלון לבצע טעות כה גסה בניווט ולעלות על מוקש מיותר כל כך, שנתן לתקשורת העולמית הזדמנות להסתער על ישראל ביום רביעי [20 במאי] השבוע ולהשוות אותה לדרום אפריקה של האפרטהייד?

כרגיל, הכל פוליטיקה. ההחלטה עצמה של יעלון לא עסקה באוטובוסים ונתנה לו עילה להכחיש כי מדובר ב"הפרדה גזעית": זו הייתה, לטענת יעלון, החלטה ביטחונית שנועדה לסתום פרצה ביטחונית שדווחה באחד הדו"חות של מבקר המדינה. זו עובדה שהפועלים הפלסטינים שנכנסים לישראל נבדקים בכניסה, אבל לא ביציאה. יעלון רצה להשיג בקרה יעילה יותר על תנועת הפלסטינים בתוך ישראל, ולכן החליט שהפועלים הפלסטינים שיוצאים לעבודה בישראל דרך אחד מארבעת מחסומי מעבר הנמצאים לאורך גדר ההפרדה, יצטרכו מעכשיו גם לחזור לביתם בסוף יום העבודה מאותו מחסום ממנו יצאו. לכאורה, החלטה בירוקרטית לוגיסטית. במציאות, החלטה עם משמעויות לא פשוטות עבור הפלסטינים.

עד כה, הפועלים עברו בידוק רק בדרכם לתוך ישראל. מעכשיו, הם יעברו ויירשמו גם ביציאה. לכאורה, דרישה לגיטימית, שעל פי יעלון נהוגה בכל מדינות המערב, ונדרשת במיוחד במדינה כמו ישראל, המאוימת ומוקפת באויבים וארגוני טרור, ואשר סופגת, גם היום, פיגועים מזדמנים על בסיס שבועי. הבעיה עם ההחלטה הזו היא הנראות שלה, והמוטיבציה שהובילה אליה. משמעותה של ההחלטה היא שבדרכם חזרה, הפועלים הפלסטינים לא יוכלו לנסוע באוטובוסים הישראלים, כי המתנחלים שחולקים איתם את האוטובוסים האלה לא מוכנים להתעכב במחסומים. הם גם לא יוכלו לחזור הביתה בדרך הקצרה ביותר, כפי שעשו עד עכשיו, בתחבורה הציבורית הישראלית המהירה והישירה. מעכשיו, הם ייאלצו להאריך את הדרך בשעה עד שעתיים, לנסוע איכשהו עד המעבר וממנו בתחבורה פלסטינית מקומית. פועלים שהתעוררו בשעה 3:00 או 4:00 לפנות בוקר, כדי להספיק להתייצב במקום עבודתם בשעה 8:00 בבוקר (אחרי הבידוק במעברים), ישובו הביתה בשעת לילה מאוחרת, אחרי מסע ארוך, ובקווי תחבורה ייחודיים להם.