ירושלים עומדת בלבו של המאבק הלאומי הפלסטיני, בשל חשיבותה ההיסטורית והדתית לאיסלאם. מזרח ירושלים הוא גם השטח היחיד שנכבש ב-1967 וסופח לישראל פרט לרמת הגולן. הפלסטינים טענו לא אחת, שישראל מנסה לייהד את הר הבית ("אל-חרם א-שריף" בערבית); החשש אינו מבוסס, אבל נפוץ מאוד. לפיכך, לא קשה לנחש שאם תפרוץ התקוממות עממית (אינתיפאדה) בגדה המערבית, הסוגיה המרכזית תהיה ירושלים, וליתר דיוק מסגד אל-אקצא שעלול להפוך לשדה הקרב העיקרי.
חבורה של סטודנטים מאוניברסיטת אל-קודס שוחחה עם אל-מוניטור בביתו של חבר פופולרי בפתח. איסהאן, איה, מונה, דאוד, אחמד, תייחיר, מוניר ומוחמד, הסכימו להזדהות בכתבה בשם הפרטי בלבד, מחשש לביקורת שיספגו על עמדותיהם המתונות יחסית. הם דיברו על יחסם למצב העניינים הנוכחי בין ישראל לרשות, על האפשרות שתפרוץ אינתיפאדה נוספת ועל מקומה של ירושלים בלבבותיהם ובנפשם. בין חברי הקבוצה, המתונים יחסית והמזוהים עם הפתח, שרר קונצנזוס ברור לגבי הנושאים האלה.
שלוש הצעירות וחמשת הצעירים - כולם פלסטינים המתגוררים בפאתי ירושלים - הדגישו את הסבל הפסיכולוגי שנגרם להם מהכיבוש הישראלי. כולם נראו עייפים מהכיבוש, יותר מאשר זועמים, אבל סירבו להרים ידיים. הם תיארו בפניי שוב ושוב את ההשפלה היומיומית שהם חווים מצד חיילי צה"ל, אם בכבישים ואם במחסומים. ההשפלה שממנה סובלים הצעירים הללו שולטת במחשבותיהם ומעצבת את נקודת השקפתם הפוליטית.
במקביל, רובם מתחו ביקורת קשה מאוד על הרשות הפלסטינית. הם האשימו את ההנהגה בחוסר יעילות משווע ובשחיתות. הם הודו שהם צמאים להנהגה צעירה ומיליטנטית יותר, אבל פרט למרואן ברגותי, אינם רואים באופק מישהו מתאים. כתוצאה מכך, ובאופן מפתיע - שהרי הם מזהים את עצמם כתומכי פתח - יש אצלם הערכה מסוימת לחמאס ("לפחות הם נלחמים"). אבל הצעירים הללו חילוניים, ובוודאי לא יצטרפו לשורות חמאס.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
