הדמוקרטיה בסכנה

ביום שלישי האחרון (17 בפברואר), שעה קלה אחרי שבית המשפט העליון האזין לנימוקים נגד פסילתה של חבר הכנסת חנין זועבי מהרשימה הערבית המשותפת, האזינו באי ועידת ישראל לדמוקרטיה לנימוקיה של מנחת הטלוויזיה לוסי אהריש, בעד פסילתה של זועבי מלרוץ בבחירות לכנסת. "זועבי צריכה לגלות אחריות כלפי החברה הערבית, ולא להתסיס בהתבטאויות קשות, שמקימות את החברה הישראלית על שכניה הערבים" אמרה העתונאית הערביה-ישראלית המצליחה. "ברגע שאת יודעת מה המילים שלך יכולות לעשות לחברה שלמה, לעשרים אחוז מהמדינה הזאת, את תלמדי לדעת לדבר", הצליפה אהריש.

"אני ערביה גאה שחיה במדינה הזאת", היא המשיכה בהתרגשות, "אני לא מתנצלת על זה שאני ערביה. לא מתנצלת על זה שאני מוסלמית". ואולם, לפי מצע המפלגה שבראשה עומד שר החוץ במדינה שלה, אביגדור ליברמן, אילו בחרה אהריש להתגורר באום אל פחם שבוואדי ערה, או באחד מכפרי המשולש, גם התנצלות לא הייתה מצילה אותה מניתוק מהמדינה הזאת.

בימים אלה מתנוססות ברחבי ישראל מודעות ענק מטעם ישראל ביתנו, מפלגתו של אביגדור ליברמן, "אריאל לישראל, אום אל פחם לפלסטין". קמפיין שנועד לקדם את תוכניתו של ליברמן לחילופי שטחים. כמו כן, לפני שבועיים (4 בפברואר) נדרשה התערבותה של ועדת הבחירות המרכזית כדי למנוע מהמפלגה לחלק בחינם את המגזין הצרפתי הסטירי "שארלי הבדו", אשר שם ללעג את הנביא מוחמד. יו"ר הוועדה, השופט סלים ג'ובראן, כתב בהחלטתו כי "מוטב היה אם המפלגות השונות היו מתמקדות בניסיונות לקרב בין האוכלוסייה היהודית לערבית, ולא בליבון ובניצול המתחים הקיימים ביניהן".

תעמולת הבחירות האנטי ערבית-איסלאמית, כמו גם התבטאויותיה של זועבי, הם מסממני הקצנתו של השיח הפוליטי שמאפיין בימים אלה את המערכת הפוליטית. ככל שמתקרב מועד הבחירות, ההשמצות נעשות גסות יותר והדה-לגיטימציה של היריב, בלי הבדל דת ולאום, נעשית חודרנית יותר.