עכשיו כבר אין ספק. גל האלימות, בין אם נקרא לו "אינתיפאדה שלישית" או בכל שם תואר אחר, עלה מדרגה. התקפת הטרור האחרונה לא הייתה פיגוע יחיד של מפגע שיצא למסע נקמה אימפולסיבי מתוך תחושת שליחות להגן על הר הבית, אלא פיגוע מתוכנן לפרטי פרטים. גם הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים הוציאה [19 בנובמבר] אזהרה לאזרחיה המבקרים או מתגוררים בעיר, והסבירה שהפיגוע בבית הכנסת בשכונת "הר נוף" שונה מפיגועי הדריסה האחרונים. "התקרית היום שונה מהתקפות קודמות, ייתכן שהיא משקפת תכנון ברמה נמוכה של התקפה על אתר שנבחר כנראה מראש", לשון ההודעה האמריקאית, המפרטת צעדי זהירות שמומלץ לנקוט בהם.
ואכן, שני המחבלים, רסאן אבו ג'מל ובן דודו עודאי אבו ג'מל מהכפר ג'בל מוכבר, יצאו במודע לפיגוע התאבדות. אף אחד מהם לא האמין כנראה שייצא חי מהפיגוע בבית הכנסת "בני תורה קהילת יעקב" [18 בנובמבר]. ללא חגורות נפץ, אך מצויידים בגרזנים, אקדחים וסכינים, התכוננו רסאן ועודאי ל"מות קדושים", שאהידים.
תושבי ג'בל מוכבר סיפרו אחרי הפיגוע, בגאווה וללא חשש, כי צעירים רבים מוכנים להיות שאהידים למען ירושלים. רסאן ועודאי עלולים אפוא להוות מודל חיקוי לצעירים פלסטינים נוספים בעיר.
מדאיג עוד יותר הוא האופן שבו התקבל הפיגוע הרצחני על ידי כמה מתושבי ג'בל מוכבר ובשכונות ערביות אחרות במזרח העיר. עם הדיווחים הראשונים מזירת הפיגוע, החלו תושבים בשכונה לחלק סוכריות לעוברים ושבים ולהלל את השאהידים בני השכונה, שרצחו יהודים בזמן תפילה בבית כנסת בסכינים ובגרזנים. התמיכה המקומית במעשה הרצח וגילויי שמחה בירושלים, בערי הגדה ובעזה, שלפי שעה קשה להעריך את היקפם, הם אות מבשר רעה לבאות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
