בריסל. מנהיגי אירופה תלו תקוות רבות בביקורו של הנשיא ראובן ריבלין בבריסל ב-23-20 ביוני, ואף אחד מהם לא ניסה להסתיר זאת. כמעט כל הפגישות איתו התארכו מעבר למתוכנן, וקבלת הפנים הייתה תמיד חמה ואישית. "אני יודע שעומד לצדנו לא רק נשיא ישראל, אלא גם ידיד טוב - והשיחות שקיימנו היום מעידות על כך", אמר נשיא המועצה האירופית, דונלד טאסק, לאחר פגישתו עם ריבלין.
ואכן, היקף ביקורו של ריבלין היה כמעט חסר-תקדים. הנשיא חצה את הבירה הבלגית לאורכה ולרוחבה, ונפגש בזה אחר זה עם ראש ממשלת בלגיה, שארל מישל, עם מלך בלגיה פיליפ, עם נשיא המועצה האירופית טאסק, עם מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג, עם נשיא הנציבות האירופית, ז'אן-קלוד יונקר, ועם הנציגה העליונה של האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון, פדריקה מוגריני. בין לבין, התקבל ריבלין בברכה גם בפרלמנט האירופי, שבו נשא נאום בעברית.
דיפלומטים ישראלים ציינו שאפילו לנשיא לשעבר שמעון פרס לא ציפתה שורה ארוכה כזאת של אישים אירופאים, בעת ביקורו הרשמי ב-2013. ביקורו המקביל כמעט של הנשיא הפלסטיני אבו מאזן (שנחת בבריסל ב-22 ביוני) רק העצים עוד יותר את הזרקור שהוטל על ריבלין. אבל האם כל ההמולה הזו הייתה מוצדקת?
רבים באיחוד האירופי רואים בריבלין את אחרון הקולות השפויים במחנה הימין של ישראל - או לפחות את הדמות הפוליטית הבכירה (המשפיעה) היחידה בימין שמחזיקה בערכים ליברלים ובפתיחות לדעות אחרות. לא זו בלבד שאירופה איבדה את האמון שלה בראש הממשלה בנימין נתניהו ובמקורביו, היא מתחילה לאבד את סבלנותה גם כלפי המנגנון הדיפלומטי הישראלי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
