את פתיחת חגיגות יום ירושלים ה-47 ביום שלישי בערב (27 במאי), בחר שר הבינוי והשיכון אורי אריאל מהבית היהודי לציין בעצרת המסורתית בישיבת מרכז הרב המיוחסת – אחד מסמליה של הציונות הדתית. מול קהל משולהב של אלפים הכריז כי "ירושלים לא תחולק עוד. אין הקפאות ולא יהיו עוד הקפאות, ולא נשלים עם העיכובים וההגבלות בירושלים וביהודה ושומרון. נמשיך לבנות בכל ארצנו". אריאל רואה בתפקידו בממשלה שליחות אידאולוגית, ולכן הוא ממצה אותו עד תום. כמעט לפני כל ביקור בישראל של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, הוא הקפיד להכריז על פרויקט בנייה חדש כדי לחבל בשיחות.

בשבועות האחרונים, מאז מה שנראה כמו קריסת המו"מ, לאריאל יש הרבה סיבות לחגוג, ואין אירוע מתאים יותר מיום ירושלים כדי לתת לכך ביטוי בהצהרות עולצות על המשך הבניה בעיר. מה שהשר אריאל ושאר מנהיגי הימין כנראה מסרבים לראות, הוא שדווקא בסרבנותם לפתרון שתי המדינות ולחלוקת ירושלים, הם זורעים בעצמם את זרעיה של מדינה דו-לאומית.

השנה ה-47 לשחרור ירושלים, בדיוק כמו כל קודמותיה מאז החלו שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים לפני למעלה משני עשורים, מרחיקה עוד יותר את יכולתם של שני הצדדים להביא לסיום הסכסוך. ככל שחולף הזמן, המציאות בעיר הופכת למורכבת ומסובכת יותר.

במארס האחרון פרסמה עמותת "עיר עמים" דו"ח לבחינת היתכנות פתרון סוגיית ירושלים, על רקע מאמצי השלום של קרי. הדו"ח משרטט תמונת מצב עגומה.