במסיבת עיתונאים קצרה עם הכתבים הישראלים שבאו לכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי שהתקיים בסוף השבוע האחרון (24-26 במאי), שאלתי את הנשיא שמעון פרס האם הדרישה הפלסטינית שהמו"מ על הסדר הקבע יתקיים על בסיס קווי 67' סבירה בעיניו.
"העיקר להיכנס למו"מ", התחמק פרס מתשובה בקלילות טיפוסית.
את אותו תנאי אולטימטיווי שמציגים הפלסטינים דוחה ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקשנות. ידעתי שבדלתיים סגורות פרס מביע את תסכולו מעמדתו של ביבי. הנשיא יודע שראש הממשלה דחה את הצעתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) לפתוח ערוץ משא ומתן חשאי לתקופת ניסיון קצרה ללא שום תנאי. ערוץ כזה היה מאפשר לנתניהו להקפיא את הבנייה בהתנחלויות מבלי להסתבך בהכרזה רשמית על הקפאה שעלולה לזעזע את הקואליציה. פרס גם מתוסכל מכך שנתניהו דחה את בקשתו לאפשר לאיש עסקים זר להשקיע במיזם פלסטיני מרשים בשטח C. מדובר באותם 60 אחוזים משטחי הגדה שמצויים "באופן זמני "כבר 20 שנה בשליטה ישראלית מלאה.
כפי שניתן היה לצפות, בדברו אל המיקרופונים הרבים שהונחו לפניו, פרס נזהר בדבריו. גם בגיל 90 יכולתו לדלג בין הטיפות מעוררת השתאות. כך הוא נהג גם בתשובה לשאלה אחרת שנשאלה במסיבת העיתונאים, שאלה אכזרית משהו." האם לחזון השלום שלך צפוי גורל דומה לזה של מיזם המכונית החשמלית של בטר פלייס", נשאל. פרס שלף מייד מן המותן תשובה חמקמקה. הוא הסביר שהחזון של מכונית שנוסעת על בטרייה היה, ונשאר, רעיון נכון, וכי בטר פלייס נכשלה אך ורק בגלל בעיות ניהול.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
