ישראל פולס

השוטרת הבדואית פורצת הדרך

p
המחבר
בקצרה
סברין סעדי נענתה לקריאתו של המפכ"ל רוני אלשיך והתגייסה למשטרה כדי לשרת את קהילתה, אך הפכה מטרה לצעירים ערבים הרואים במעשיה בגידה. "כל אלו שתוקפים אותה צריכים לחשוב מה הם עשו בכלל למען החברה שלהם", אומר אביה בראיון לאל-מוניטור.

סרטון שהופץ ברשתות החברתיות מסעיר את המגזר הערבי בישראל ומציף מחלוקת מרכזית החוצה אותו: מצד אחד צעירים החשים שישראל היא מדינתם, ומצד שני צעירים החשים זרים בה ומתנגדים לכל מהלך הנתפס בעיניהם כנרמול יחסים עם הממסד הישראלי.

לפני כשבוע וחצי [21 בנובמבר] נחנכו שתי תחנות משטרה חדשות ביישובים ערביים בצפון – בג'סר א-זרקא ובכפר כנא. ארבעה ימים לאחר מכן פורסם בפייסבוק סרטון קצר בו נראית שוטרת צעירה, סברין סעדי, תושבת היישוב הבדואי בסמת טבעון, לבושה מדים וחיג'אב, עושה דרכה לתחנת כפר כנא בה היא משרתת, כשקבוצת מפגינים מגדפת אותה ויורקת עליה. סעדי אינה מגיבה ונכנסת לתחנה.

הסרטון הפך ויראלי במהרה והופץ בקרב קבוצות דתיות לאומניות בישראל ובשטחים, כאזהרה לצעירות וצעירים ערבים השוקלים להתגייס למשטרת ישראל או לכל שירות ביטחון ישראלי אחר.

בראיון לאל-מוניטור מספר עלי סעדי, אביה של סברין, כי בתו חזרה הביתה נסערת בסוף אותו יום, אך הוא עודד אותה על הדרך שבחרה ללכת בה – לשרת את הקהילה, ועל תגובתה המאופקת שכיבדה לדבריו את המדים שלבשה. "שמחתי שלא הגיבה", הוא אומר, "יש לה עור של פיל וזה דבר חשוב בחברה שלנו. השתיקה היא התגובה הטובה ביותר".

ועוד הוא אומר: "אנחנו חלק מהחברה, אנחנו צריכים לשרת אותה. כל אלו שתוקפים אותה הם חבורות של צעירים פרועים שאין להם מה לעשות בחיים. הם צריכים לחפש את עצמם ולחשוב מה הם עשו בכלל למען החברה שלהם".

לדברי סעדי, בתו סברין עזבה תפקיד ניהולי בחברת דלתא בה עבדה מספר שנים, והחליטה להתגייס למשטרה "כי זהו צו השעה מבחינתה".

ההחלטה להקים תחנות משטרה ביישובים ערביים היא תוצאה של רמת האלימות הגואה במגזר ערבי, מאגרי הנשק הרבים וקריאת ראשי רשויות ערביות למשטרה לפעול ביתר נחישות להעמקת השיטור והאכיפה ביישוביהם.

המחקר המקיף ביותר על רמת האלימות והפשיעה במגזר הערבי בוצע על ידי עמותת אינג'אז (מרכז מקצועי לקידום הרשויות המקומיות הערביות) ופורסם לפני כשנתיים [2015]. על פי הנתונים, מאז שנת 2007 חלה עלייה דרמטית ברמת הפשיעה במגזר הערבי. במקביל חלה עלייה באחוז האסירים הערבים. בשנת 2010 שיעור האסירים הערבים היה כ-42% מכלל האסירים בישראל, ובשנת 2014 שיעורם נסק ל-49%, ובתוכם ייצוג יתר של צעירים ערבים בגילאי18-12 (זאת למרות שהערבים מהווים 20% בערך מאוכלוסיית ישראל).

לפני כשנה וחצי [אפריל 2016] מונה ג'מאל חכרוש, תושב כפר כנא, לניצב המוסלמי הראשון בתולדות המשטרה. במסגרת תפקידו הוא עומד בראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה במגזר הערבי. בטקס מינויו קרא המפכ"ל רוני אלשיך לצעירים ערבים, אותם הגדיר "איכותיים", להצטרף לשורות המשטרה "כדי לחולל את השינוי!". אלשיך לא צפה כנראה את ההתנגדות הברוטלית של צעירים אחרים, שיהפכו כל מתגייס לבוגד או למשתף פעולה.

חבריה של סברין התאגדו כדי להגן עליה ולתמוך בה. מוחמד כעביה למשל, תושב היישוב הבדואי כעביה בצפון, שהתגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר, משוחח עמה מדי יום כמעט ומבטיח לה שהוא וחבריו הרבים יעשו הכל כדי להעניק לה ביטחון שהיא עשתה את המעשה הנכון. הוא גם הבטיח, כי לא ייתן לקבוצות המונהגות לדבריו על ידי התנועה האסלאמית לפגוע בה או בצעירים אחרים שילכו בדרכה.

בדף הפייסבוק שלו הוא אף פנה לאישי ציבור ערבים הדוחפים להקצנה. "עידנכם תם", הוא כתב להם, "גדל לו דור חדש שרואה את האמת ומרגיש את השייכות וההזדהות, מבין את רוח החברה הרבה טוב יותר ומפנים שהרבה מבעיות החברה הערבית נובעות מאותם סיסמאות, שקרים וקונספירציות ששיווקתם למען עצמכם".

בראיון לאל-מוניטור אומר כעביה כי אל המפגינים האסלאמיסטים מצטרפים פעילים של תנועת בל"ד, הרואים בהקמת תחנות המשטרה ניסיון של המשטרה להשתלט על היישובים הערביים.

יו"ר בל"ד, ח"כ ג'מאל זחלקה, השתתף באחת ההפגנות. לפני קהל מפגינים שנשאו שלטים נגד השר לביטחון פנים גלעד ארדן, אמר זחלקה: "לא אהלן ולא סהלן, משטרת ישראל מפיצה שקרים. אנחנו ראינו שביישובים שהוקמה בהם תחנת משטרה לא חלה ירידה בפשיעה". לדבריו, תחנות המשטרה מוקמות כדי להפעיל מעקב ביטחוני אחר צעירים ערבים ולא למען ביטחונם.

בינתיים האלימות במגזר הערבי נמשכת. השבוע דווח בעיתון "הארץ" על קרבות ירי המתחוללים מדי לילה ביישוב סאלם שבצפון, עד כדי כך שהילדים ביישוב ישנים בחדרי האמבטיה כדי שלא ישמעו את קולות הירי הבלתי פוסקים בחוץ [29 בנובמבר].

אביה של סברין מאמין שהאלימות המילולית נגדה לא תתורגם לאלימות פיזית. לדבריו, תושבים רבים מכפרו ומכפר כנא התקשרו כדי לעודד את בתו. היא מצדה שוקלת להגיש תביעת דיבה נגד מגדפיה. חבריה מספרים לאל-מוניטור כי כמה עורכי דין מהמגזר הערבי כבר הציעו לייצגה ללא תמורה, מתוך רצון לשמור עליה ועל צעירים אחרים הרוצים להיות חלק מהמדינה ולשרת את קהילתם.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept