דילוג לתוכן העיקרי

כך הפכה ישראל למדינת מקלט של פושעים בינלאומיים

לשם הרע שיצא לישראל בעולם בכל הנוגע לטוהר מידות, יש ממד נוסף. באמצעות מוצאם היהודי, עבריינים ממדינות זרות – אנשי עסקים, פוליטיקאים ואפילו פדופילית, מוצאים בשנים האחרונות מקלט בישראל מפני רשויות אכיפת החוק. למרבה הצער, מדינות מוצאם לא מתעקשות על הסגרתם כי הן מעדיפות להיפטר מהם.
RTR3E9WS.jpg

קצת מוקדם מדי לקבוע אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יסיים את הקריירה שלו על כס ראש הממשלה או על ספסל הנאשמים. עם זאת, כתב החשדות וחומרי החקירה שפורסמו בשנה האחרונה בארץ ושהיכו גלים בעולם הרחב, מקלקלים את גאוותה של מדינת ישראל, המתהדרת מזה שנים בשורה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". המעשים המגונים שנתניהו עושה בתקשורת וההתקפות שלוחות הרסן שלו ושל סריסיו ברשויות אכיפת החוק, באו לידי ביטוי במדד השחיתות הבינלאומי, שמודד את רמת השחיתות הנתפשת לגבי 180 מדינות. במדד לשנת 2018, אשר מספר גדול בו מצביע על רמת שחיתות גבוהה יותר, ישראל מוצבת במקום ה-34 מבין 180 מדינות, אחרי קטאר (מקום 33) ואיחוד האמירויות (מקום 23).  

לשם הרע שיצא לישראל בעולם בכל הנוגע לטוהר מידות וניקיון כפיים, נוסף בשנים האחרונות ממד נוסף, שקשור אף הוא למשוואת הון-שלטון. באמצעות מוצאם היהודי, אנשי עסקים ואף פוליטיקאים מרוסיה ומאוקראינה בעלי פרופיל תקשורתי גבוה מוצאים מקלט בישראל מפני רשויות אכיפת החוק. אחד הבולטים שבהם הוא שר האנרגיה לשעבר של אוקראינה, אדוארד סטביצקי, שנחשד בפרשת שחיתות בהיקף של מיליוני דולרים. סטביצקי נמלט לישראל אחרי מהפכת 2014 וליתר ביטחון שינה את שמו לנתן רוזנברג. דוגמה נוספת היא איש העסקים אילן שור, יליד ישראל, שנשפט ב-2017 במולדובה לשבע וחצי שנות מאסר באשמת גניבת ענק משלושה בנקים. על פי ידיעות בתקשורת המולדובית, המסתמכות על קביעת האינטרפול, שור נמלט לישראל.

בעבר התברר שפושעים שעשו ביהדותם קרדום לחפור בו ונושאים דרכון ישראלי, ממשיכים בפעילותם העבריינית גם בארץ הקודש. גרגורי לרנר, שמצא מסתור בישראל מחשדות לפשעי שחיתות שביצע בבריה"מ לשעבר, הואשם והורשע בהונאת משקיעים בישראל וניסה לכאורה לשחד פוליטיקאים מקומיים. תיקון לחוק שיזמה סיעת ישראל ביתנו, בראשותו של אביגדור ליברמן, הפכה את הדרכון הישראלי לסחורה עוברת לסוחר ולעבריין. כמובן, בתנאי שהוא יהודי. התיקון הזה משנת 2017 שמזכה כל יהודי בדרכון ישראלי, גם אם לא התגורר במדינת העם היהודי אפילו יום אחד, התקבל חרף התנגדותם של המשרד לביטחון פנים והמשטרה. על פי התיקון, שר הפנים חייב להנפיק דרכון לעולה שהוענקה לו אזרחות מכוח חוק השבות, גם אם לא השתקע בישראל. עד אז, יהודי שביקש דרכון ישראלי חייב היה להוכיח כי הפך את ישראל למרכז חייו בשנה שקדמה להגשת הבקשה.

חוות הדעת, שחוברה באותה שנה באגף החקירות והמודיעין של המשטרה, הזהירה כי "גורמים עברייניים ממדינות אלו (מדינות חבר העמים) ירצו לנצל שוב, כבעבר, את מדינת ישראל והדרכון הלאומי שלה למטרות שאינן כשרות, וזאת תוך פגיעה בשלום הציבור ובתדמיתה של המדינה בקרב העולם המודרני". ליברמן, שכיהן אז כשר הביטחון, כינה את חוות הדעת "פשע שנאה" והאשים את מחבריה בגזענות.

אבל הסחר בדרכונים ישראלים החל עוד הרבה לפני 2017. בשנת 2004 הועבר תיקון לחוק שאיפשר להנפיק דרכון ישראלי בהליך מיוחד ובהמלצת השר  לכל מי ''שתורם תרומה ממשית לכלכלת ישראל''. שלוש שנים לאחר מכן העבירה הכנסת תיקון נוסף לחוק, שמזכה בדרכון ישראלי לא רק נדבנים יהודים שתרמו למוסדות ישראל, אלא גם תורמים לבית כנסת בקצה השני של העולם. כלומר, גם מי שפועל בתחום החינוך הציוני בגולה לחיזוק הקשר בין מדינת ישראל לקהילות היהודיות בחו"ל יהיה זכאי לדרכון, בכפוף להמלצת השר הרלבנטי לתחום התרומה.  

תחקיר שפרסמה מאיה זינשטיין בערוץ 9 בשנת 2014 בנוגע לשני התיקונים האלה, גילה כי שרי הפנים נוהגים נדיבות רבה בהמלצות לקבלת דרכונים למרבה בתרומה כספית, כולל עבור אנשים שלא התגוררו בישראל אפילו לא יום אחד: בדיון בכנסת סיפרה הכתבת כי יולי אדלשטיין בתפקידו כשר התפוצות העניק 49 המלצות לדרכונים, אלי ישי בתפקידו כשר הפנים העניק 33 המלצות, שרת הקליטה סופה לנדבר העניקה 21 המלצות וגדעון סער בתפקידו כשר החינוך העניק 17 המלצות כאלה. לכתבת עצמה הוצע לקבל דרכון בתוך פחות מחודש תמורת תרומה של 400 אלף דולר ליד ושם ו-20 אלף דולר דמי תיווך.

אבל לא רק בחבר העמים עסקינן. סיפורו של אדי אביטן, שצולם באולפן "מאסטר שף" מריע לאשתו, ונסה וידל-אביטן, שזכתה בתחרות, העלה לכותרות את ענף עליית העבריינים היהודים מצרפת [ספטמבר 2019]. למחרת פרסמה כתבת ערוץ 13 עמנואל אלבז פלפס, כי אביטן הורשע בצרפת בעבירות מרמה (בשיתוף עם ארנו מימרן, ידידו של ראש הממשלה נתניהו), שבעטיין נגזרו עליו שש שנות מאסר. מאחר שאביטן ערער על  ההרשעה, צרפת לא הגישה נגדו בקשת הסגרה. עוד היא פרסמה, כי בפברואר 2018 העריכה שגרירת ישראל בצרפת בשיחה עם ערוץ 10, שהיו אז יותר מעשר בקשות הסגרה של צרפת לישראל, וכי בשנים הקרובות צפויות בקשות נוספות. רב-פקד לשעבר אלן אבשלום, שבעבר עבד בדסק הצרפתי ביחב"ל, סיפר באותה הכתבה כי בישראל חיים לפחות ארבע מורשעים ב"עוקץ המאה", אחת מפרשיות השחיתות הגדולות שידעה אירופה במאה האחרונה. הוא העריך שחשודים נוספים, שהרשויות בצרפת לא הספיקו להגיש נגדם כתבי אישום, נחתו אף הם בישראל.

עו"ד גל לברטוב, לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה ומחבר הספר "פושעים ללא גבולות", אמר השבוע לאל-מוניטור כי בעקבות תיקון חקיקה מסוף שנות ה-90', ישראל מסגירה יותר פושעים. אולם, מוסיף לברטוב, הבעיה העיקרית נעוצה בעבריינים שאין נגדם בקשות הסגרה, והם הופכים את ישראל לבסיס לפעילותם העבריינית. לדבריו, לעתים קרובות נוח לשלטונות מדינות המוצא להיפטר מהאנשים האלה ולפטור את עצמם מההליכים המייגעים של בקשות הסגרה.

פרשת האזרחית האוסטרלית מלכה לייפר החשודה בפדופיליה ממחישה היטב גם היא את תופעת הלוואי המכוערת של השילוב בין חוק השבות לפוליטיקה. בזכות מוצאה היהודי מצאה לייפר מקלט בישראל. בזכות השתייכותה לקהילה החרדית, היא זוכה לטיפול מיוחד, ואף פלילי לכאורה, של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה). לייפר חיה כבר 11 שנה בישראל. היא נתונה במעצר מ-2018 ומעסיקה כל העת הזאת את התקשורת האוסטרלית והעולמית.

בשבוע שעבר [24 באוקטובר] הודיע ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, לאחר שנפגש עם שתיים מהמתלוננות נגד לייפר, כי הוא שוחח בעניין עם נתניהו וציין כי הידידות בין ישראל לאוסטרליה "מבוססת על דברים רבים, כולל מחויבותנו המשותפת לצדק, לדמוקרטיה ולשלטון החוק". בכל הנוגע לצד הישראלי של המחויבות הזאת, נראה שמוריסון לא כל כך מעודכן.

השבוע (30 באוקטובר) אמרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בהתייחסה להתקפה שמנהלים פוליטיקאים נגד מערכת האכיפה, כי "ימים אלה אשר במובנים רבים, רבים מדי, לא ידענו כמותם בעבר. ימים כאלה, שאין להם אח ורע בהיסטוריה השלטונית שלנו, מחייבים את כולנו לעמוד איתן ולעשות את מלאכתנו ללא מורא, באחריות ובשיקול הדעת, כמי שאמונים על שלטון החוק, על שמירתו ועל ביצור מעמדו."

More from Akiva Eldar

Recommended Articles